הרב ניסן מאנגל, רב בית כנסת בשכונת קראון הייטס, יצא למסע ביקור במחנה המוות אושוויץ, ממנו ניצל כשהיה מנעריו של ד"ר מנגלה ימח שמו. את המסע הוא פתח בברסטילסבה בירת סלובקיה, משם נלקחה משפחות למשרפות בשנות השואה האיומות, ורק הוא ואחותו שרדו.
כשהגיעו למחנה, תיאר הרב מאנגעל את הסלקציה שערך מנגלה כשהוא מעשן סיגר, ומחליט מי לחיים ומי למוות. "הייתי בן עשר שנים, קטן וצנום, אך אמרתי למנגלה שאני בן 17 שנים. ורק בנס הוא סימן לי להמשיך ביחד עם אבי לכיוון העבודות, ולא להמשיך לעבר המשרפות."
אחד הנוכחים שאל: מדוע נבחרת לחיות? והרב מאנגל עצר לרגע ומיד השיב מילה אחת: אלוקים.
נכדו של הרב מאנגל שליווה אותו בסיור, העלה על הכתב את מה שסיפר סביו:
באחד הימים נודע לי כי אחותי הגדולה נמצאת במחנה הנשים הסמוך. הגעתי לשם ולפתע שמעתי צעקה "ניסן"! לא זיהיתי אותה, היא היתה ללא שיער, לחייה צמוקות ונראתה רע. שאלתי "מי את?" והיא השיבה שהיא אחותי… לא יכולתי להאמין שזאת היא ושאלתי אותה מה שם אביב, כשהיא ענתה נכון על השאלה, הבנתי שאכן זאת היא. נתתי לה מעט אוכל שהיה ברשותי, ובפעם הבאה הצלחתי להביא לה מעט נקניק בשרי.
מי שמע על נקניק בשרי באושוויץ? ומי שמע על אסיר שיכול היה להסתובב במחנה כרצונו? אם תספרו זאת לאסיר אחר, הוא יאמר שהדבים פשוט לא היו ולא נבראו. אני הייתי מנערי מנגלה, והילדים שהוא בחר לניסויים החולניים שלו היו מוגנים.
כשהרוסים הגיעו, הנאצים החלו בצעדות המוות. המחנה חולק לשניים, והבנתי שהבריאים יותר נמצאים בטור אחד, וכל השאר בטור השני. אני הייתי בטור הלא נכון. קפצתי לטור הראשון וחשבתי שאף אחד לא ראה, אך אחד השומרים האוקראיניים שם לב והוא היכה אותי נמרצות והעביר אותי לשומר אס אס שזרק אותי בחזרה לטור השני. לא התייאשתי וקפצתי פעם נוספת, והפעם אף אחד לא הבחין בי.
במשך ימים שלמים צעדנו. לא נתנו לנו אוכל ואכלנו שלג מהאדמה. אם מישהו מצא משהו לאכול זה היה חג. לבסוף הרגשתי שכוחותיי אזלו, וביקשתי מהיהודי לצידי שישים לב היכן אני מתמוטט כדי שיוכל לומר לבני משפחתי היכן מקום קבורתי, וכן לזכור את היום כדי שיידעו מתי היארצייט שלי, אך הוא אמר שהוא לא ייתן לי למות. הוא עזר לי לצעוד ככה במשך מספר ימים.
גם אחותי שרדה את השואה וניצלה, ובסרטי הוידאו של הצבא האדום נראית אחות נושאת אותה כיון שלא יכלה לעמוד על רגליה.
מעניין מאד
למען הדיוק
הרב מנגל שליט"א נסע עם חסידי בויאן בראשות האדמו"ר שליט"א לנסיעה לפולין, ובמסגרתו חזר לאושוויץ וסיפר את הקורות אותו במחנה.