מדריך התירוצים: למה לא השתתפתי בכנס הקהל המרכזי

שניאור חביב, בית משיח

1.

ביום ראשון הקרוב תיפגש משפחת חסידי חב"ד במעמד הקהל המרכזי בהיכל מנורה מבטחים בתל-אביב. אז למי שאין לו כח, והוא מתבייש להיות היחיד מהקהילה או מהמשפחה שלא נסע לכינוס, מצ"ב מגוון תירוצים שניתן להשתמש בהם כדי להסביר מדוע לא הגעתם לכנס. התירוצים מסודרים לפי עשרת הטיפוסים של הפסיכולוג אסא דה-בטיז וכל שאתם צריכים לעשות, הוא למצוא את עצמכם בין הטיפוסים ולהתאים לכם את התירוץ.

2.

הפראנואיד: "אמנם עכשיו שעון קיץ, והכנס יתחיל בעוד אור יום בחוץ, אבל כשהכנס יסתיים, החושך ישרור ברחובות. הבעיה שכל פעם שאני הולך ברחוב בלילה אני רואה אנשים שעוקבים אחרי. אני מפחד להסתובב בחושך ברחובות. ומכיוון שאני אדם זהיר מאוד, אני לא הולך אף פעם לאירועים שמסתיימים בלילה"

הקנאי: "תל אביב?! שומו שמיים! גיוואלד! אנחנו לא נותנים יד לאירועים המתרחשים בתל אביב במקום אשר סמלי היהדות נרמסים בראש כל חוצות על ידי יהודים עזי פנים וקשי עורף. חילולי שבת בפרהסיה ויהודים שרצים ברחובות גלויי ראש בתמיכת העיריה וקורין אותה 'מאראטאהן' וגורמים לפקקים ולסכנת נפשות ממש שראינו כבר כמה רצים שסיכנו את נפשם. ובכלל, אנחנו לא יוצאים מגבולות ארבעת הערים הקדושות ירושלים, בית שמש, ביתר עילית וקרית ספר".

הזורם: "ת'שמע, זה מה זה שעה של פקקים, אחי. אני לא רואה את עצמי עומד בפקק באיילון. גם האוטו שלי גיר ידני, אין לי כח לקלאצ', ראשון, גז, קלאצ', שני ברקס. קלאצ', ראשון, גז, קלאצ' שני ברקס. תאמין לי, הייתם עושים את זה באמצע הלילה, הייתי בא, בכיף…"

הצייתן: "אני לא יודע, שמעתי, אומרים שיש כמה רבנים ומקובלים שלא אמרו במפורש שצריך להגיע לכנס, אני לא יודע… אני איש של אחדות, אם היה כינוס אחד, תאמין לי שהייתי מגיע, נכון ששנה שעברה היה כינוס אחד ולא באתי, אבל השנה אני מפחד להתעסק עם קפידות של מקובלים ורבנים שלחישתם לחישת יין שרף ועקיצתם עקיצת עקרב וחוץ מזה, שאין לי כח לצאת מהבית".

הבעל המסור: "הייתי בא בשמחה, תאמין לי אני רוצה לבוא, אבל אני תקוע בחדר שינה ולא יכול לצאת, אישתי בדיוק עושה ספונג'ה בסלון, והיא לא נותנת לי לצאת, לא רוצה להשאיר עקבות, אני לא יודע מתי יתייבש, ואני לא רוצה לקחת סיכון, חבל לי להשקיע בכרטיס כשאני לא בטוח שאוכל בכלל לצאת מהבית…"

הלחוץ: "למה תמיד אתם עושים את זה לפני פסח, אלו ימים נורא נורא לחוצים, יש לי על הראש המון מטלות, צריך להביא את הסירטוק לניקוי יבש, וגם את המכנסיים, אה, וגם את הטלית. ולא לשכוח לקחת אותם חזרה לפני פסח, כי שנה שעברה, שמתי את זה במכבסה וכשהגעתי לקחת הם כבר סגרו ונשארתי תקוע בלי הסירטוק, וגם צריך להביא את המצות, והשנה אני רוצה לקנות גם תכשיט לאישתי, אני יוצא מדעתי מרוב דברים שאני צריך להספיק לפני פסח, תאמין לי, הייתם עושים את זה בחורף או בחופש זה היה יותר קל, אני אוהב אתכם, שיהיה לכם בהצלחה אבל ערב פסח זה לא בשביל כינוסים".

היקה: "סליחה, אל תטרידו אותי בבקשה. אני נראה לכם טיפוס של כנסים? עזבו אותי.. כנסים זה לא בשבילי, רעש המולה בלאגן, ומה עושים עם הילדים? וחוץ מזה אני רגיל לישון מוקדם…"

הפנימי: כנסים?! איפה ראינו כנסים בליובאוויטש? ממתי חב"ד הפכה לתנועה של קמפיינים והפגנות? ליובאוויטש מאנט פנימיות! י"א ניסן זה יום פנימי. יום הולדת של נשיא הדור. ביום הולדת אדם צריך להתבודד ולהעלות זיכרונותיו ולעשות חשבון נפש אמיתי איפה הוא עומד בהתקשרות שלו מול הרבי. הוא צריך לתת דו"ח לרבי על עבודתו במהלך השנה. זה לא זמן לריקודים ונאומים".

האדיב: "תאמין לי, אני רוצה לבוא, אבל בדיוק אמור להגיע המשלוח של העופות, ולא נעים לי שהמשלוחן ימצא דלת נעולה"

הלמדן: "מצטער, יש לי שיעור קבוע בדף היומי ואחר כך אני מקפיד לאכול ארוחת ערב בצורה מסודרת".

3.

אז לכל מי שהכין תירוצים, שנת הקהל היא פעם בשבע שנים. ובשנה הזו ההוראה והבקשה של הרבי היא פשוטה וברורה – להתקהל. להתאסף יחד, לעורר ולהתחזק בעניינים שמוסיפים ביראת שמיים.

י"א ניסן זה יום ההולדת של הרבי, היום שבו המזל של כולנו גובר, ואין מתאים יותר מלהעניק מתנה לרבי לקראת היום הבהיר ולשבת כולם יחד – משפחת חסידי חב"ד, תחת קורת גג אחת, שבת אחים, להתחזק בדבריו ובהוראותיו של הרבי, בהתקשרות, באמונה, בביטחון, באהבה, בציפייה.

אז איך אמר ה' למשה? "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו!". זה לא הזמן לתירוצים, קיטורים והצעות ייעול. קונים עכשיו כרטיסים וביום ראשון הקרוב ניפגש כולנו בהיכל מנורה מבטחים ביד אליהו, באולם, ביציעים, ביציעים העליונים שנפתחו ממש השבוע, נהיה שם כולנו, משפחת חסידי חב"ד ונעשה נחת לרבי, בלי תירוצים.

לתגובות: shneorc@gmail.com

• לקניית כרטיסים און-ליין