על מה אתם חולמים? • הרב יהודה גינזבורג

בין עשרות הטלפונים שקיבלתי השבוע בקשר להדלקת חנוכיה ומסיבות החג, היה טלפון אחד ממש לא קשור, בצד השני הייתה אישה בוכיה שמבקשת עזרה, קשה לה בחיים והיא מרגישה רע, למרות שאחרי שיחה ארוכה מתברר שב"ה יש לה משפחה וגם מצבה הכלכלי מצויין.

מה גורם לאנשים להרגיש כך? הטור השבוע יתן לכם משמעות מיוחדת, שווה קריאה.

*

אם הייתם בבית הכנסת או קראתם את פרשת השבוע שעבר (וישב), בטח אתם זוכרים את חלומו של שר המשקים וכיצד יוסף פתר את חלומו. השבוע נמשיך את הסיפור, ונגלה שאחרי שנתיים גם פרעה חלם חלומות.

התורה אינה סתם סיפורי היסטוריה, המילה 'תורה' היא מלשון הוראה, דרך לחיים.

ומסתבר שגם לסיפור הזה יש משמעות ומסר לכל אחד ואחת מאיתנו.

הנה ביאורו של בעל התניא ב'פרשה החסידית': כל דבר בעולם, וגם אנחנו בני האדם בנויים מארבע יסודות: אש, רוח, מים ועפר.

בנפש שלנו, האש היא הרצון של הלב להתעלות ולהתחבר אל האין-סוף, אל הבורא, מה שמביא אהבה עד כדי כלות הנפש.

במקביל יש את ה'מים' שהוא השכל הקר שמיישב אותנו וממשיך את השפע מלמעלה למטה, על ידי לימוד התורה וקיום מצוות, שבזכותם אנחנו מרגישים מחוברים גם כשאנחנו עדיין כאן בעולם הזה הגשמי.

המים מכבים את האש, איך מצליחים להסתדר עם האש והמים יחד? בשביל זה יש את הקנה, שמחבר בין הראש והגוף, בין המעלה והמטה.

מעביר מים ולחות מהמוח הקר אל הלב החם.

*

ובחזרה לפרשת השבוע: ידוע, שכל דבר בעולם ישנו גם בקדושה וגם בצד השני, הקליפה.

כמו שיש פרעה גשמי יש גם פרעה רוחני שהוא גילוי קדושה ואלוקות מלמעלה (פרעה מלשון פריעה והתגלות)

תפקידו של שר המשקים הוא לקחת את האשכול ענבים, כל אחד מעם ישראל נקרא ענב וכולם יחד נמשכים מהאשכול, ולסחוט את הענבים, הענב מבחוץ יבש ועגול ורק על ידי לחיצה וסחיטה יוצא היין.

כך על ידי ה'סחיטה' והביטול של כל נפש ונשמה, כנאמר "ונפשי כעפר לכל תהיה", אפשר להגיע לשמחה, שהוא היין המשמח ומגלה את ההסתר שהיה, הוא 'פורע' את ההעלם וההסתר ומגיש יין שמח לפרעה – מביא גילוי שפע לנשמה למטה.

(אגב, זו הסיבה שעל ידי ניגון ושירה מגיעה שמחה והתרוממות רוח לנפש. כי הנגינה גם באה מהקנה שמחבר בין המעלה והמטה כפי שכתבנו קודם).

*

הבעיה היא שלפעמים צריך יין מסוג אחר. יין המשמח הוא רק אצל מי שהתנהג בדרך הישר, דרך התורה ומצוות, כפי שנאמר "ולישרי לב שמחה".

אבל מה יעשה מי שחטא ופגם? הגמרא מספרת שלפני שהיו מוציאים מישהו שחטא להריגה (ח"ו) היו משקים אותו כוס יין משכר, כדי שתשתבש דעתו ולא יסבול את הצער.

ממשיך בעל התניא, שיש סוג נוסף של יין, יין המשכר. אם מישהו מרגיש רחוק מאוד ולא מצליח להגיע לשמחה, מסתבר שצריך לעבוד בשיטה אחרת, לעזוב את המחשבות הרגילות, את חיי היום יום, 'לשכוח את עצמו', ואז יוכל באמת לרצות להתחבר לה'.

בשביל זה הוא יצטרך גם 'כוס' כדי להמשיך את השפע 'כוס ישועות אשא', כלומר לעשות 'כלים' שהם התורה והמצוות והם ימשיכו עליו שפע מלמעלה.

ועוד דבר נוסף, להיות בבחינה של 'יוסף', להבין שכל תפקידו כאן הוא להוסיף נחת ותענוג למעלה. אנחנו לא כאן כדי 'להעביר את הזמן' או 'לעשות חיים' אלא לגרום נחת רוח לקב"ה.

*

עכשיו נבין את סיום הפרשה הקודמת והתחלת הפרשה הזו. נאמר כי התורה 'קדמה אלפיים שנה לעולם' ונאמר עליה 'ואהיה שעשועים יום יום', כלומר שהמושג 'שנתיים' מתחבר לתורה.

כששר המשקים שכח את התפקיד שלו, להוסיף נחת למעלה, "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו", נעשה 'מקץ' – סוף וסיום לתורה 'מקץ שנתיים ימים'
ואז כל החיים הם במצב של 'פרעה חולם', הכל נהיה במצב של דמיונות ואז גם הפרות והשיבולים שעולים בחלום נעלמים בסוף, הוא מרגיש חסר משמעות.

כלומר שהשלב הראשון הוא לאבד את הדרך, ומכאן מפסיקים את שיעורי הלימוד וקיום המצוות, והכל הופך להיות דמיון ושעמום.

והפתרון? להתעורר מן החלום.

לשתות יין, המשמח או המשכר, ולהבין שהתפקיד שלנו כאן להוסיף שפע בעולם, על ידי שמחה ובלימוד תורה וקיום המצוות, או אז החיים שלנו יהיו חיים בריאים, חיים של משמעות.

שבת שלום וראש חודש טבת שמח ומאושר, עד לשמחת הגאולה השלימה בקרוב ממש.