סיפורו של עמלק • הרב יהודה גינזבורג

הרב יהודה גינזבורג

בשבת הקרובה נתאסף כולנו בבתי הכנסת בהם יוציאו ספר תורה מיוחד השבת, לקריאת פרשת 'זכור'.

בפרשת זכור יש עניין מיוחד, זו מצוה מהתורה להגיע, כל מי שרק יכול כולל נשים וילדים, כדי לשמוע את הסיפור של עמלק והמצווה "זכור את אשר עשה לך עמלק".

בפסח לא נבוא לשמוע את סיפורו של פרעה, ובחנוכה לא נשמע את פרשת אנטיוכוס. מה יש בה – בפרשה הזו, שכל כך חשוב לזכור אותה, ואולי בעצם עדיף לא לקרוא וכך ממילא נשכח?

אם תגיעו בשבת לבית כנסת חב"די, לא תוכלו לפספס 'התוועדות' חובה בסיום התפילה, בה ידברו מן הסתם על החובה להילחם בעמלק הפנימי, עד, כפי שמסופר על זקני החסידים, שהיו אדומים מכעס ועצבים בשבת הזו, מתי כבר יצליחו למחות את העמלק שלהם.

במאמרו על פרשת השבוע 'תצוה' מבאר בעל התניא מה רצה עמלק, ומה בדיוק אנחנו צריכים לעשות כדי למחות אותו: בחיבור בינינו לבין הבורא, קיימים שני דרכים.

האחת – הדרך הישרה והפנימית היא החיבור בלב "כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם", והאחרת – היא החיבור שהוא מתוך הבנה ואף בהכרח כביטוי השגור 'קבלת עול מלכות שמים'.

בשונה ממה שיש שאומרים 'כשזה יבוא לי זה יבוא' ומחכים עד לגיל הפנסיה ויותר כדי לקיים תורה ומצוות, הדרך הנכונה היא להתחיל, עם לרצות או בלי לרצות, העשייה, אפילו בדרך הכרח וקבלת-עול, תביא לחיבור פנימי ואמיתי. (וכפי שהרמב"ם אומר 'אחרי הפעולות נמשכות הלבבות').

זו מעלתם של עם ישראל 'עם קשה עורף', שבכל מצב הם מחוברים ומתחברים אל הבורא, בטוב או במוטב.

המתנגדים לאמונה, וביניהם פרעה, יטענו 'לא ידעתי את ה", הם לא מצליחים להרגיש וגם לפעמים לא להבין את ההיגיון, ובמילה אחת 'מנותקים'.

אבל גם פרעה, כאשר קיבל 'מכות' וראה מופתים, התחיל להאמין עד ששילח את בני ישראל מארצו.

עמלק הוא הקליפה הנוראה ביותר, שמקררת גם התלהבות חמה. רש"י מביא מהמדרש כי עמלק היה כמו הראשון שקופץ לאמבטיה רותחת רק בשביל לקרר אותה.

עמלק מלשון 'למלוק' מגיע מאחורה, מהעורף.

הוא מקרר כל התלהבות, וגם אם ההיגיון מראה שהוא לא צודק, הרי בדרך של חוצפה הוא 'משכנע' ועושה הכל כדי שלא נתחבר כדי לקרר אותנו ולא לאפשר את החיבור.

ומתי הגיע עמלק? 'בדרך בצאתכם ממצרים', כל עוד אנו בחיבור אמיתי, עמלק לא יוכל עלינו.

אבל בדרך, בגלות, יש מקום שבו עמלק נדחף ומנסה להילחם.

והקרירות הזאת היא הנוראה ביותר, כנאמר 'ראשית גויים – עמלק'. הקרירות היא הדבר הגרוע ביותר.

כי אם יש חמימות, אפילו אם היא מתבטאת בדברים לא-טובים אפשר לשנות את החום לקדושה, אבל כנגד קור אין תקנה, החי – הוא חם, והמת – קר…

אז כל עוד משיח לא הגיע, ולא הגענו אל הגאולה השלימה, אנו מוכרחים להילחם בחזית החשובה הזו, עמלק.

להתרגש, להתבונן ולהודות על הניסים.

לא להתרשם מהמקררים שמספרים רק את החדשות הרעות, לא להאמין ליצר שמחכה לשעת הכושר כדי להתקרב.

פשוט למחות את עמלק, ולא להשאיר ממנו זכר. זו הדרך הנכונה ביותר מול היצר הרע שלנו, וכשנתחמם נוכל להילחם וגם לנצח את כל האומות מסביבנו, כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם!

זו הסיבה שאנו מצווים לשמוע ולזכור את סיפר עמלק, כדי שחלילה לא יצליח להשפיע עלינו ולהחליש את אמונתנו.

בברכת שבת שלום ומבורך!