ראו הזמנה זו כאישית • הרב שניאור זלמן שניאורסאהן

מאת הרב שניאור זלמן שניאורסאהן, שליח הרבי ברובנא, אוקראינה, מאמן ומטפל בכיר בשיטת ITT

אחת המשימות לקראת כל אירוע היא לגרום למוזמנים להגיע לאירוע.

ת"ל בשבוע אחרון חגגנו את שמחת הנישואין לביתנו תחי'. המשימה טומנת בחובה אחריות – ח"ו שלא נפספס…

בעבר היו מתיישבים ומכניסים הזמנות מעוצבות למעטפות, כותבים את שם הנמען ומוסיפים – ומשפחתו. בתקווה שידע שההזמנה היא משפחתית. בצד הקדמי של ההזמנה כותבים את שם השולח וכתובתו, כדי שידעו מי שלח.

ישנה סיבה נוספת וחשובה והיא – כדי שאם הנמען עבר לכתובת אחרת או הדוור לא מצא את הכתובת, ואולי התעצל אז ידעו למי להחזיר את המעטפה.

הזמנות רבות הגיעו שבועיים אחרי תאריך האירוע. ויש כאלו שרק שבועיים אחרי האירוע חזרו לתיבת הדואר של השולח. – לא נעים או מאוד לא נעים זו כבר הרגשה לפי רמת הקרבה לנמען שהתפספס.

היום אני רוצה להתמקד ב-3 מוזמנים בשיטה שנוהגת היום (על כל פנים מה שאנחנו עשינו):

יש הזמנות ששולחים בקבוצת ווצאפ של קהילה/מחזור הלימודים/שכנים/וכל קבוצה אחרת עם פניה אישית – נא ראו הזמנה זו כאישית.

יש הזמנות הנשלחות באופן ממש אישי עם פניה אישית בשם הנמען בתוספת שכנוע שזה באמת אישי.

יש את ההזמנות הנעשות על ידי טלפון אישי עם הזמנה בעל פה – זו הזמנה מחייבת ביותר.

שלושה אופנים אלו הם גלגול ההזמנות מפעם. ההזמנות שנתלו בבתי הכנסת ובניין המגורים, ואלו שהיו נשלחות בתיבות הדואר, וההזמנות שחזרו וברגע האחרון היה צורך לעדכן שההזמנה חזרה – ותבואו בלי הזמנה.

אנסה מהרהורי ליבי לנתח את הלך המחשבות של המוזמנים:

* כאשר מקבלים הזמנה בקבוצה ההתלבטות היא האם אני באמת חבר ראוי וחשוב לבעל השמחה

* כאשר מקבלים הזמנה אישית אנחנו מבינים שאנחנו באמת ראויים וחשובים לבעל השמחה, אך האם הוא – בעל השמחה, מספיק חבר ראוי וחשוב כדי שאתאמץ

* כאשר ההזמנה היא על ידי שיחת טלפון אני מבין שאני באמת חשוב וגם בעל השמחה ראוי שאתאמץ כדי שאשתתף

הצד השווה לשלושת המוזמנים – בעל השמחה – זו השמחה שלו, והם באים לכבדו לשמוח איתו בשמחתו.

באירוע עצמו יש את הטוויסט בעלילה: האירוע מלווה במוזיקה טובה, האווירה באולם היא של שמחה ובעל השמחה – עם אנרגיה מדבקת.

ומקבל את המוזמנים בשמחה גדולה, נותן את ההרגשה שאתה המוזמן הכי חשוב. ואתה שמח שעשית את המאמץ לבוא. אתה מתמלא בתחושה טובה. אתה רוקד כאילו אחיך מחתן את בנו/ביתו. ככל שאתה מבין ומרגיש יותר שאתה חשוב לבעל השמחה והוא נוהג איתך כחבר חשוב אתה שמח יותר ויותר – הופכת השמחה להיות שלך.

בפרשת השבוע בשבת אחרונה – פרשת מקץ:
התורה מספרת לנו על אחי יוסף שבשעת צרה אומרים 'אבל אשמים אנחנו על אחינו'. הם מביעים חרטה על שלא ראו צרת נפשו של האח יוסף בהתחננו אלינו.

ראובן כאילו לזרוע מלח על הפצעים מוכיח את האחים 'הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד.

שואל הרבי מה פשר התוכחה של ראובן – כאילו הם לא מספיק כאובים, לא מספיק מתחרטים?

מסביר הרבי שדווקא ראובן שהיה עסוק בשקו ותעניתו – עסק התשובה, הבין שהחרטה של האחים היא לא תשובה אמיתית. אלא הבנה שטעו בפרטים. אבל בתפיסה הם נשארו באמונה שיוסף (הילד) היה ראוי להיענש. – אלא טכנית היה ראוי שירחמו עליו כשהתחנן אליהם. וכתוצאה מכך שלא ראו את צרתו – באה אליהם הצרה הזו.

ראובן רצה להעלות אותם לדרגה נעלית בתשובה – ומוכיח אותם ואומר לאחים – אמרתי לכם "אל תחטאו בילד" – התשובה צריכה להתבטא בלקיחת אחריות – החרטה צריכה להיות בבסיס התפיסה של האחים ולא עוד תירוצים וחרטות נקודתיות.

בחג חנוכה התרחש נס לכאורה מיותר. הרי הלכה היא שטומאה הותרה בציבור. – הרי שיכלו להדליק בשמן שאינו טהור ועל אחת כו"כ שאינו חתום בחותמו של הכהן הגדול?

הרבי מבאר למה הנס בכל זאת התרחש ?
כיוון שעם ישראל נהגו בעצמם מסירות נפש מיוחדת – שלא נדרשה מהם. – כתוצאה ישירה מזה ה' עשה להם נס של פך השמן. כאשר אתה נוהג בעניין כלשהו במסירות נפש כאילו זה שלך, והכי חשוב לך !
כך גם נוהגים איתך מלמעלה. והניסים הם לא משהו נפרד ממך אלא כחלק ממך – חלק מאישיותך.

בחג החנוכה, חג של חינוך, ראוי שנשקיע בקשר עם מגיד השיעור, המשגיח או ראש הישיבה וגם עם המורים. כדאי שזה יהיה שיחת טלפון ולא רק הזמנה בקבוצת הווצאפ

חג חנוכה הוא עיתוי מוצלח ומהווה הזדמנות פז פחות לשיחה טכנית על מצבו של הילד – ויותר לשיחת רעים, איחולים לכבוד החג, הבעת הערכה ואפילו לתת מתנה סמלית.

פעולה זו תשנה את המשוואה ממגיד שיעור שעוזר לך בחינוך הבן למגיד שיעור שהילד שלך חשוב לו כאילו זה האינטרס האישי שלו וכן להפך.

אם עדיין אתה מתלבט ודוחה, אתה יותר ממוזמן באופן אישי להתבונן פנימה. לתת שם לתחושה הלא נעימה שגורמת לך המחשבה להתקשר…

*תנסה לבדוק האם בעוד אירועים בחיים אתה מרגיש ככה…