דעה: למה לא שני בכסלו? • עו"ד אסף קורן

אסף קורן, עורך-דין

במסכת ברכות, דף י”ב ע”א "הכל הולך אחר החיתום", לכאורה היה על ב' בכסלו להיות חג החגים וסיומה של חלקה הראשון של פרשת הספרים (להעיר כי היה חלק נוסף בפרשה בתביעה נוספת).

לכאורה ב' בכסלו תשמ"ח היה תאריך מושלם לחג חב"די בבואו ישר אחר ר"ח כסלו ובעיצומו של כנס השלוחים וחודש הגאולה החסידי כסלו.

לכאורה, לאחר שהניצחון המוחץ בחמישה בטבת תשמ"ז ולאחר הערעור בכ"ה מר חשוון היו צריכות להיות חגיגות ממש עם חזרת הספרים בשני בכסלו.

ואף חברי אגו"ח העולמית ביקשו גם הם לערוך תהלוכה של הספרים אך הרבי התנגד לכך.

והרבי אף נזף בחסידים שהמתינו לספרים בב' כסלו ואמר להם שהם מבטלים זמן תורה ובפועל כאשר הגיעו הספרים בפועל לא היו כמעט אנשים נוכחים.

הרבי הסביר את עצמו בהתוועדות בתאריך ז' כסלו תשמ"ח  בו אמר " שלא יתכן שישמחו שעות ע"ג שעות כו- אף שכוונתם רצויה כו- על חשבון ביטול תורה… זה שחסידים רוצים לשמוח בשמחה זו, צריך להיות על חשבון זמני האכילה והשינה כו' אבל לא על חשבון זמני הלימוד, שאז צריכים לשכוח על העולם".

בניגוד ליחס זה ביקש הרבי מר' י.ק. להביא שלושה ספרים אקראיים לאוהל וביניהם היה ספר "דרך אמונה" של הרב המקובל מאיר בן גבאי, אשר הרבי הורה להדפיסו.

לכאורה, התנהגותו של הרבי הייתה ברורה יש להעדיף לימוד בספרים על פני ריקודים וחגיגות.

התנהגותו הזאת של הרבי גרמה לחסידים התלבטות אם לחגוג את חמישה בטבת הראשון או לא.

לעניות דעתי יש לכך הסבר אחר – הספרים לא היו מרכז העניין.

חלק גדול מאד מהספרייה נרכש ממר שמואל וינר מהאוסף הפרטי שלו הוא היה אספן של ספרים ומטבעם של אספנים הם אינם אוספים ספרים בשל ערכם הרוחני אלא בשל ערכם האחר.

וגם יודגש כי הספרים הללו נלקחו בשל ערכם הגשמי והאומנותי ולעיתים נדירות הרוחני.

ייחוד הספרים שנלקחו הייתה מיוחדת לאספנים בשל נדירותם, הציורים האמונותים שבהם (הגדה של פסח מאוירת), או ייחודם כמו (הוצאה ראשונה של ספר הנעם אלימלך).

לכן הנקודה היא אינה דווקא הספרים עצמם אלא היותם שייכים לרבי הקודם אשר העביר אותם בנאמנות לקהילת חב"ד על פי פסק הדין בחמישה בטבת.

ברור כי חסידים לא חוגגים את ב' כסלו בשל מה שקרא ומה שהרבי אמר אך השאלה מדוע ב ' כסלו לא נחגג היא מסיבה אחרת לעניות דעתי.

פרשת הספרים מאופיינת בכך שבניגוד לימי דפגרא חסידיים אחרים הדגש הוא על חסידים.

כל העידה הרבנית בדפוזישן שהרבי שייך לחסידים.

נחשול השמחה של החסידים שפרצה כל גדר בחמישה בטבת באה כפי ששמעתי בהתוועדות מהרב ברוין שהחסידים הרגישו שנגמרה עגמת הנפש לרבי.

הדגש בפרשה הספרים הוא על החסידים.

דרך אגב בשל היחס של הרבי היה ספק אצל חסידים המבוגרים האם יש לחגוג בכלל את חמישה בטבת אך החסידים הצעירים התעקשו על כך והרבי אישר את בקשתם.

מתוך זה עולה דבר אחר שהספרים שנלקחו לא היו חשובים כל כך ולראיה לקח הרבה זמן עד שמישהו הרגיש בחסרונם.

אלא האמירה של הרבי שאין פשרות וכי המלחמה של ב.ג. הייתה מול כל הרביים הוכיחה כי הוסר הקטרוג בחמישה בטבת.

ומשהוסר הקטרוג משניתן החותמת הרשמית שהנשיאות של הרבי שלימה והספרים הוחזרו בשלמותם, שוב לא היה מה לחגוג.

לעניות דעתי עמדה בפני הרבי כי עכשיו הפצת המעיינות והלימוד בהם היא המטרה העיקרית שיש לשים עליה דגש כך עולה מהתנהגותו שהורה לחסידים ללמוד בספרים וכן בהוראות שנתן הרבי .

לעניות דעתי ב בכסלו אינו נופל מי"ג כסלו ויש לחגוג אותו תוך סיפור את אשר ארע ביום זה והדגשה שהסיבה למסיבה היא קיום הוראות הרבי ללימוד בספרים והפצת המעיינות.