חגים בצל אזעקות ופיצוצים • ראיון מרתק

יוסי סולומון, מגזין בית משיח

חמישים ואחת שנה חלפו מאז תושבי ארץ ישראל חגגו את חג הסוכות בצלה של מלחמה קשה ועקובה מדם – תשל"ד. השנה שוב חגגו תושבי ארץ ישראל, בעיקר תושבי הצפון, תחת אזעקות בלתי פוסקות, שיגורים ויירוטים שהפכו למנת חלקם לצד הישיבה בסוכה, נענוע הלולב והיציאה ל'מבצעים'.

למרות זאת, שלוחי הרבי באזור הצפון המשיכו לפעול במלוא המרץ גם כאשר נשמעו אזעקות וסכנת המוות הפכה לשגרה. למרות הכול, הם בחרו שלא לעזוב את מקום שליחותם.

בראיון ל'בית משיח' מספרים כמה משלוחי הרבי מלך המשיח בצפון, על פעילות חודש החגים תחת האזעקות, על האתגרים איתם נאלצו להתמודד, על תשובות מיוחדות שקיבלו מהרבי מלך המשיח בימים אלה, כמו גם הניסים להם זכו במהלך ימי החגים…

האתגרים בניהול הפעילות

כיצד חגגתם את חודש החגים בצל המלחמה?

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי בשכונת כרמל צרפתי שבחיפה: "השליחות בחגים הייתה מאתגרת מאוד. ראשית, לא יכולנו לתכנן במדויק שום דבר, שכן ההנחיות של פיקוד העורף השתנו כל הזמן, שלא לדבר על אזעקה פולחת פתאום, שיכולה להשבית את האנשים ולהשאיר אותם מרותקים בבית", אומר הרב גינזבורג. "עוד לפני החגים הוצאנו הודעה על כל אירועי החגים – מבלי שיכולנו לפרסם במדויק את הלו"ז והמיקום – עם הדגשה שהכל בכפוף להנחיות. ואכן ממש לפני כל חג שלחנו הודעה חדשה ומעודכנת".

הרב גינזבורג מביא דוגמה על ניהול תפילות ופעילות תחת הנחיות לזמן חירום. "בבוקר יום שני של ראש השנה נשמעה פתאום אזעקה, ואנשים רבים לא באו להתפלל".

הרב בני נחום, שליח הרבי לשלומי הנמצאת בחזית, מתמודד אף הוא במצב לא–מוכר:

"כבר בתחילת המלחמה, לפני שנה, כמעט כל תושבי שלומי התפנו למלונות במרכז הארץ. למרות זאת, נשארנו במקום שליחותנו במטרה לחזק את החיילים ואת מעט התושבים שלא הסכימו להתפנות.

בשבת שלאחר ראש השנה, נפלו בשלומי מאות טילים ורסיסי יירוטים.
בחסדי שמיים, אף אחד לא נפגע מלבד פגיעה ברכוש. מאז הוסיפו בשלומי ובסביבתה עוד מיירטים רבים, כך שאין כבר פגיעות ישירות ביישוב, אבל יכול להיות מצב של נפילת רסיסי מיירט.

בראש השנה בחרתי להתפלל במניין של ראש המועצה, גבי נעמן ואחיו. התבקשתי להיות השליח ציבור. כבר בהתחלה אמרתי לראש המועצה, כי לפי המנהג בחב"ד, בתפילת 'עלינו לשבח' אנו צריכים להשתחוות, כנהוג. הוא לא הסכים, וטען שהדבר לא נהוג אצלם כלל, ועלי לנהוג כפי מנהג המקום. הבנתי שהוא עומד על כך, ואני התלבטתי ביני לביני איך עלי לנהוג. בליבי ביקשתי מהרבי שיעזור לי לעשות את הדבר הנכון.
והנה, פתאום, בדיוק באמצע תפילת 'עלינו לשבח', נשמעה אזעקה. כל המתפללים ברחו למרחב המוגן, ואילו אני השתחוויתי בשמחה ובטוב לבב.

כשהם חזרו להיכל בית הכנסת, המשכנו כרגיל בתפילת החג. בסיומה הודו לי ואמרו "עוד לא היה לנו חג עם תפילות ותקיעות כל כך יפות"…

את סעודות החג אכלתי יחד עם החיילים הנמצאים בשלומי, והיה שמח מאד.

לצערי, את חג הסוכות עשיתי כבר בנתניה, ושמחת תורה חגגתי בירושלים, הרחק מהיישוב הנטוש שלנו", מסכם הרב נחום בעצב.

הרב שמואל חי, שליח הרבי ליישוב נווה זיו הממוקם בין נהריה למעלות תרשיחא, אף הוא בחזית:

"כבכל שנה, עשיתי בראש השנה מבצע תקיעת שופר. עברתי בית–בית במושב ובכל מקום תקעתי עבור מי שלא שמע שופר. במהלך כל זמן המבצע, לא נשמעה אזעקה, למעט הדי פיצוצים שאנו שומעים פה כל הזמן. העובדה שאנחנו ממוקמים ליד ארבעה בסיסי צה"ל, מביאה את האויב לסמן את האיזור שלנו.

לתפילות יום כיפור קיימנו שני מניינים במרחבים מוגנים. היה מחמם את הלב לראות פרצופים שבשנים קודמות ביום כיפור לא ראיתי. אפשר לראות כיצד עם ישראל מתחזק במסורת", אומר הרב שמואל חי.

"במהלך חג ראשון של סוכות, עברתי שוב בין כל בתי המגורים ביישוב, וזיכיתי משפחה–משפחה בנטילת ד' המינים. למחרת נכנסתי לרכב ויצאתי לבסיסי צה"ל הסמוכים אלינו, רקדתי ושמחתי עם החיילים.

בשמחת תורה היה יותר קשה לגרום למשתתפים לרקוד ולשמוח, שכן כולם היו תחת זכרון יום–השנה לטבח הנורא. המצב השתפר בהקפות שניות, שם כבר הבאנו זמר וכלי זמר, ואנשים יצאו בריקודי שמחה".

הרב מנחם מענדל הראל, הוא שליח בשכונת הדרום בצפת. צפת גם היא חוותה חגים לא פושטים תחת אזעקות בלתי פוסקות והדי פיצוצים תמידיים: "בתחילת תשרי, צפת הייתה במצב אזעקות תמידי. הלחץ אצל התושבים היה גבוה, עד כדי כך שהרחוב היה נראה בכל יום כמו יום כיפור, פשוט לא היו אנשים ברחוב…

אחד האתגרים הראשונים שלנו בשליחות היה להביא את שמחת החג לכמה שיותר אנשים. מבעוד מועד נערכנו לזה בבית חב"ד, וערכנו סעודת חג במקום סמוך למרחב מוגן כדי שלאנשים תהיה אפשרות לחוג את החג מתוך שמחה ומנוחת הדעת. ואכן, עשרות מתושבי השכונה השתתפו בסעודות, והאווירה הייתה מאוד מרוממת, למרות שכבר בתחילת החג ובאמצע הסעודה היו אזעקות. עצם העובדה שישבנו יחד, זה חיזק האחד את רעהו והביא תוספת ביטחון בה'.

אני באופן אישי הרגשתי, כי אחד הדברים שהרבי מתכוון לדאוג לשמחת החג של הזולת, זה דווקא במצבים האלה, כאשר מארחים את האנשים בגשמיות, מה שמביא להם חיזוק ברוחניות.

בחג הסוכות עצמו היה קשה לקיים פעילות כבכל שנה, אבל השתדלנו לשמח את התושבים ככל האפשר. גם בשמחת תורה עשינו סעודת חג בה השתתפו עשרות מתושבי השכונה. לא פשוט לשמוח ולשמח תחת מתח תמידי של אזעקות, אבל עשינו כמיטב יכולתנו".

כשהשגרה מופרת באמצע התקיעות

האם במהלך התפילות או הפעילות תפסה אתכם אזעקה?

הרב יהודה גינזבורג: "בתקיעת שופר ביום השני של ראש השנה, ממש לקראת סיום התקיעות, התחלנו לשמוע אזעקה חלשה שמקורה בקריות, מיד לאחר מכן שמענו גם הדי יירוטים.

זה עורר מתח בקרב הציבור, ועד מהרה האזעקה הגיעה גם אלינו. לא הייתה ברירה, אלא להפסיק את התקיעות ועברנו כולנו לממ"ד הקרוב.

רק לאחר מספר דקות, חזרנו והמשכנו בתפילת המוסף.

גם לקראת סיום מוסף של יום כיפור נשמעה אזעקה. התפילות ביום זה התקיימו באולם אירועים רחב, שכן בשיא היום מגיעים יותר מ–600 מתפללים. מיד ירדנו למקלט והמשכנו לאחר שנרגע המצב. תאר לעצמך שתפילת מוסף של יום כיפור נחתכת ככה פתאום… אבל כמובן ששום אזעקה לא מנעה מאיתנו להמשיך ולסיים את תפילות היום הקדוש".

הרב בני נחום: "מלבד בתפילת ראש השנה, כפי שסיפרתי קודם, נשמעו אצלנו עוד מספר אזעקות בזמן התפילות.

כפי שסיפרתי, התפללתי בבית הכנסת של ראש המועצה, ושם כולם נשמעו להנחיות ונכנסו למרחב מוגן, מלבד אחיו של ראש המועצה, יהושע, שטוען כי היכן ששליח הרבי עומד בזמן האזעקה, גם הוא עומד שם, ונימוקו עמו: זה המרחב המוגן האמיתי…

זכורני שלפני שלושים ושלוש שנה, בתקופה שלאחרי כ"ז אדר תשנ"ב, התקיים מבצע צבאי בלבנון, וכאשר שאלתי את הרבי, האם לרדת למרחב מוגן, מענה הרבי היה במילה אחת: "ברכה". הסקתי מכך, שכל מה שנעשה בזמן אזעקה, יהיה לברכה והצלחה".

הרב שמואל חי: "בערב יום כיפור, עשיתי סיבוב בתים ביישוב על מנת לעודד תושבים לערוך פדיון כפרות.

באמצע הסיור, בין בית למשנהו, תפסה אותי אזעקה. מיד רצתי לבית הקודם בו שהיתי, אך בני המשפחה כבר הספיקו להסתגר בממ"ד, ומכיוון שחששתי להבהיל אותם בזמן האזעקה, נשארתי להמתין בסלון הבית"…

הרב מנחם הראל: "האזעקות תפסו אותנו גם במהלך התפילות. אין צורך להאריך בזה שהרבי רוצה שנשמור על הנחיות פיקוד העורף. האנשים ירדו בזמן הזה למרחב מוגן הסמוך לבית חב"ד, ואחר כך המשכנו כמתוכנן", אומר הרב הראל.

להוסיף ולא לחשוש מהמצב

כמו בכל מצב, קשה או קל, נעים או מאתגר – הרבי מלך המשיח, נשיא הדור, מלווה את השלוחים בכל מצב, בוודאי במצבים כה מורכבים.

גם בימים אלה של אזעקות, הפגזות ויירוטים, הרבי מדריך, מעודד ומכוון את השלוחים בכל עשיה שלהם.

הרב יהודה גינזבורג: "הרבי מלך המשיח תמיד מעודד אותי להוסיף ולא לחשוש מהמצב. בהפנינג שעשינו בחג סוכות, היו באותו יום אזעקות ברצף מהבוקר. למרות המצב, החלטנו להשאיר את האירוע.

ואכן, לא כל ההורים הגיעו, אבל ההפנינג הרגיע את כל המשפחות, ורבים נהנו מאוד", משתף הרב גינזבורג.

הרב בני נחום מספר, כי לקראת ראש השנה ביקש להתפנות מהיישוב ולהיות עם בני משפחתו. "כתבתי לרבי על רצוני לצאת מהעיר על מנת להיות בראש השנה ובשבת עם חסידים מאנ"ש. זכיתי לקבל מענה חד–משמעי, בו כותב הרבי באגרות קודש שאני צריך לרוץ למצוות כמו אייל… המכתב לא הותיר שום ספקות שאני צריך להישאר בשלומי. כמובן שנשארתי".

הרב מנחם הראל: "בערב יום כיפור התיישבתי לכתוב לרבי ולבקש ברכה לשנה החדשה לנו ולכל משפחות הקהילה.
התשובה שקיבלתי מהרבי באגרות קודש הייתה בהשגחה פרטית, מתקופת אלול שלפני מלחמת יום כיפור. בסוף המכתב חותם הרבי בברכה לבשורות טובות, כתיבה וחתימה טובה, תוך מתן דגש על חשיבות ההוספה בפעילות המבצעים".

מחזורים לחיילים וסדנאות בממ"דים

איזו פעילות מיוחדת עשיתם עם תושבי המקום בצל המלחמה?

הרב יהודה גינזבורג: "במהלך התקופה הזאת קיבלנו בקשות רבות מהורים שילדיהם משרתים בחזית הצפונית, לדאוג להם למחזורים לתפילת יום כיפור.

מובן שהרמנו את הכפפה, ובעזרת הרב יוסי פרבר, רב חטיבה 9, העברנו מחזורים רבים ולצידם מעל 1000 ערכות טעימות שכללו עוגה, שוקולד, שתיה לחיילים, ועוד מיני מתיקה. התגובות שקיבלנו היו מדהימות".

הרב בני נחום: "לקראת חג הסוכות, חילקנו עשרות סטים של ד' מינים לתושבים ולחיילים. דאגנו גם להגיע למלונות בכל הארץ בהם נמצאים מפוני שלומי, ולערוך איתם התוועדות חיזוק הרוח.

אני יכול לומר שלמרות הפינוי של שלומי בשנה האחרונה, העבודה רק גדלה עשרות מונים".

הרב שמואל חי: "מכיוון שלא קיבלנו אישור לעשות פעילות חגים עם הילדים מחוץ למרחב מוגן, נאלצנו לעשות איתם את כל הפעילויות בתוך ממ"ד.

בערב ראש השנה התכוננו לערוך סדנת שופר לילדים, כאשר פיקוד העורף מגביל לעד מאה ילדים. אלא ששעות ספורות לפני תחילת הסדנה, קיבלנו הודעה ממפקד כיתת הכוננות אצלנו, שגם התקהלות של מאה ילדים אסורה, ומותר לעשות פעילות רק בקבוצות קטנות, וגם זה בתוך מרחב מוגן.

כמעט ברגע האחרון נאלצנו לאלתר מקום מתאים במרחב המוגן. ברוך ה' שהצלחנו לעשות את הסדנא למרות המגבלות.

בחג הסוכות הפעלנו את סוכת הילדים בה הילדים ברכו על הלולב, שמעו על ד' המינים, והשתתפו בחידון חג סוכות – וגם זה בתוך מרחב מוגן, זאת למרות שזמן קצר לפני זה נשמעה אזעקה. גם הריקודים עם הילדים בשמחת תורה התקיימה בממ"ד.

לרגל המצב, נפתחה ביישוב כיתת כוננות. כמעט כל חבריה לא נטלו בחייהם ד' מינים, וזכיתי לזכותם במבצע לולב, לחלקם זו הייתה הפעם הראשונה בחייהם. אפשר היה לראות את ההתרגשות על פניהם", משתף הרב שמואל חי.

הרב מנחם הראל: "למרות שהשנה היה מדובר באתגר רציני, מכל מקום, הרחבנו את מבצע שופר. אני יודע על שלוחים שלא נחו בחג אף לא רגע אחד, שכן גם אנשים שבשנה רגילה באים לבית הכנסת, חששו הפעם לצאת מביתם".

ניסים ורגעים מרגשים

בצל המלחמה היו לכם בוודאי מקרים מעניינים. תוכלו לשתף אותנו בסיפור מיוחד?

הרב יהודה גינזבורג: "את שמחת תורה אנחנו חוגגים בדרך כלל ברחבת האולם האיזורי בהשתתפות יותר מאלף איש. השנה, בעקבות ההנחיות שהחמירו על אירועים עד מאה איש בחוץ, או שלוש מאות חמישים איש בתוך מבנה, הצלחנו לעשות אירוע בבית הכנסת שלנו לאחר שחיברנו ופתחנו את הדלתות. כך הצלחנו להכיל קרוב לחמש מאות איש באירוע.

בגלל שינוי המיקום, השירה והדי השמחה הגיעו לאוזני התושבים בסביבה הקרובה לבית הכנסת, וכך זכינו להרבה 'פנים חדשות' בשמחת תורה. רבים מהם התרגשו והבטיחו להמשיך לשמור על קשר ולהשתתף בפעילויות נוספות במשך השנה. כך שמעז יצא מתוק".

הרב גינזבורג ממשיך ומספר סיפור נוסף: "באחד הלילות נפל טיל קרוב ל'בית החם' של בית חב"ד, בו אוכלים מידי יום כמאה חמישים ניצולי שואה ומשפחותיהם. הפגיעה גרמה לריסוק כל הזכוכיות באזור ופגע גם בדלתות. למרות זאת המשכנו בפעילות ובתוך ימים אחדים דאגנו לתקן את המקום".

הרב שמואל חי: "ערב סוכות, אשתי הכינה כמות גדולה של עוגות על מנת לפנק את החיילים. כשהכל היה מוכן, יצאתי בנסיעה לבסיסים והגעתי עד מושב זרעית הנמצא סמוך לגבול לבנון. פגשתי שם פלוגה שהתכוננה להיכנס בשעות הקרובות ללבנון, וזה היה רגע מרגש.

הסברתי להם על מהות חג הסוכות, על ארבעת מינים. כמובן דאגתי לצייד אותם במיקרופלי חת"ת לשמירה והגנה, והשתדלתי לעשות להם שמח עד כמה שהיה אפשר.

הייתה שם גם קבוצה של שומרי מצוות שרצו לעשות מניין, וזכיתי להיות העשירי שמשלים להם למניין לתפילת ערב החג, רגע לפני הכניסה ללחימה בעומק לבנון".

הרב מנחם הראל: "במהלך פעילות תקיעת השופר שערכתי בשכונה, נכנסתי לרחוב שכלל לא תכננתי להיכנס אליו. בגלל המצב, עבדתי לפי כתובות מסודרות של אנשים שביקשו מראש שנגיע לתקוע אצלם בשופר.

בהשגחה פרטית, באותה שעה עמדה שם אישה ששאלה אותנו 'באתם לתקוע בשופר?', כשהשבתי בחיוב, סיפרה לי שהם משפחה של עשר נפשות, וממש לפני רגעים ספורים היא ביקשה מהקב"ה שמישהו יבוא לתקוע להם בשופר, שכן הם לא הלכו השנה לבית הכנסת מחשש לטילים, והנה הרבי שלח אותנו אליה"…

הרב הראל מוסיף ומספר גם על הנס המשפחתי האישי שלו: "בכל שבת אני וילדיי יוצאים למסיבות שבת בגינה בשכונה.

ביום ראשון שאחרי שבת חול המועד, יצאנו לבקר את הוריי הגרים בנוף הגליל. יצאנו מצפת באזור השעה 11:50, וכעבור מספר דקות הגענו לצומת אליפלט, שם ישנו מחנה צבאי שהמחבלים מטווחים אותו לעיתים תכופות. עצרנו לאמירת תפילת הדרך, במהלכה נשמעה פתאום אזעקה והדי פיצוצים ממש מעל לראשנו. כל האיזור סביבנו חווה נפילות. הילדים צרחו צרחות אימה, ואנחנו שוכבים על הכביש עם ידיים על הראש.

מכיוון שהיינו עשרות מטרים מהמחנה, אמרתי לאשתי במחשבה של רגע, שכדאי שנעלה על הרכב וניסע מכאן, כי האזור מטווח ישירות. העלנו את הילדים על האוטו, ונסענו מהאזור במהירות רבה.

לפתע צעקה לי אשתי "עצור עכשיו". נבהלתי ובלמתי מייד באמצע הכביש. ממש איך שעצרתי, נפל טיל, או רסיס גדול ממנו, מטרים בודדים לפנינו!… ברור לי כי אם הייתי ממשיך באותה המהירות, לא הייתי מדבר איתך כעת", מספר הרב הראל וקולו נרגש.

"במסיבות שבת שאנו עושים, הוספנו גם תהילים. אנחנו תמיד אומרים לילדים כי אלה פרקי תהילים להגנה על עם ישראל ועל כוחות הביטחון. והנה, הרגשנו בחוש, כיצד הטילים שבוודאי שומרים על עוד יהודים, הגנו גם עלינו. העובדה שעצרתי מיידית, זה היה פשוט נס גלוי".