אלף גליונות של אור • אחרון חביב

שניאור חביב, בית משיח

1.

טוב, אז איך כותבים טור לגיליון ה-1000? במיוחד אחרי שמישהו במערכת היח"צ של העיתון כתב בידיעה לעיתונות על גיליון ה-1000 ש'עמלים עליו כבר חודשים'. האם הוא התכוון שזה כולל את הטור הזה? ואיך בכלל אמור להיראות טור שעמלים עליו חודשים?

יש כאלו שהיו ממחזרים את הטור עמוס הסופרלטיבים מגיליון ה-500, אבל לי אין טור מגליון ה-500  וקלישאות מפוצצות זה לא הצד החזק שלי. ובכלל, מהרגע שהעיתון האחרון הגיע אלי הביתה, הבנתי שאני בסוג של בעיה, כי כידוע, לכל שבת יש מוצאי שבת ולכל גיליון 999 יש גיליון 1000 שאורב לו ממש מעבר לשבת. ומתי שהוא בערב שבת, התחלתי להבין שאחרי הטור הקודם על גיליון 999, קצת סינדלתי את עצמי עם גיליון ה-1000. ואז בא שרוליק והציל את המצב.

2.

בשבוע שעבר, היה לנו הזכות לשלוח את הבן הגדול ואחותו לרגל הבר-בת מצוה לרבי. מכורח נסיבות שונות, לא עלה בידי להצטרף אליהם, ואת חג החנוכה עשיתי בארץ, מטביע יגוני במבצעים. מסתבר שהנסיעה של מענדל, עשתה לא פחות טוב לשרוליק האח הקטן שגדל כל חייו בצלו של האח הגדול והדומיננטי. זה לא קל לגדול בצלו של אח גדול, במיוחד כשאתה בעצמך דומיננטי לא פחות.

אבל ברגע שמשבצת הילד הגדול התפנתה, שרוליק החליק לתוכה בטבעיות. יצאנו יחד מידי יום למבצעים והוא התעקש גם על חשבון ערב לביבות משפחתי ומפגש בני דודים וממתקים. כשהצעתי לו להישאר בבית רק למפגש, הוא ענה לי כמו שליח משופשף: "ומה יעשו כל היהודים שאני מדליק להם חנוכיות ושר להם הנרות הללו"? רק שהוא התכוון באמת.

3.

ביום ראשון האחרון, כבר בחנות הראשונה כשאמרתי בטבעיות שהיום הוא היום הכי מיוחד בחנוכה כי אנחנו מדליקים נר שמיני, הבנתי שאני בפלונטר קטן. פתאום קלטתי שהפעם האחרונה שהדלקנו יחד, זה היה ביום חמישי בלילה – נר חמישי של חנוכה. באותו ערב אמרתי לכולם שהיום הוא היום הכי מיוחד בחנוכה, כי זה היום שבו מאזן האור מתהפך לטובה והאור מתחיל לגבור על החושך. העניין הוא, שמרוב התלהבות, דיברתי על הנר החמישי כאילו אין מחר, ומחרתיים ונר שמיני שיחייב אותי לספק הסברים.

למזלי, הזיכרון הישראלי הקצר, ההתלהבות הטבעית מהדלקת הנר השמיני ומראה החנוכייה המוארת בשלל צבעוניים עשו את שלהם. הסוחרים כמו הלקוחות היו במצב רוח מרומם, לכולם היה ברור שדווקא הלילה זה הלילה הכי מיוחד בחנוכה. איש לא עימת אותי עם תאוריית הנר החמישי ואני שמחתי שמה שהיה ביום חמישי כנראה נשאר ביום חמישי, ושהדיסוננס הקוגנטיבי הזה, לא גרם לאיש משבר באמונה.

4.

ואז זה קרה. הגענו לקונדיטוריה של עוזי וגלית. החנות הכשרה היחידה בכל המיקדו סנטר בתל אביב. כרגיל, כמידי ערב עוזי התעקש שכל העובדים והלקוחות יתאספו מסביב לחנוכייה להדלקה המשותפת, ואז בלי כל הכנה מוקדמת, בעוד אני מיטיב את הנרות, או יותר נכון נאבק לדחוף אותם בצינוריות המתכת בלי שישברו, אני שומע את עוזי פונה לשרוליק ושואל אותו: "תגיד לי? ביום חמישי אבא שלך שנר חמישי זה היום הכי מיוחד, אז מה זה נר שמיני? מה זה אומר לנו?"

זה לא הוגן לאתגר ילד בכיתה ג' בשאלות תיאולוגיות בסגנון "מה אומר לנו נר שמיני של חנוכה" חשבתי לעצמי, בטח לא לעמת אותו עם שאלה תיאולוגית מורכבת שכזו. אבל שרוליק לא חשב פעמיים "נכון קצת אור מגרש הרבה חושך"? הוא שאל את עוזי, "נכון", ענה עוזי "אז היום כל החנוכייה דולקת, אז יש הרבה אור, ולכן זה מגרש את כל החושך ואז יש אור בכל העולם". ככה, כמה פשוט, אם קצת אור דוחה הרבה חושך, אז הרבה אור דוחה מלאנתלפים חושך. היגיון בריא של ילד.

5.

מאז קודם כל מזל טוב, לבית משיח לגיליון ה1000. הרבי נוהג לציין מספרים עגולים כי הם הזדמנות מיוחדת להודות לבורא עולם על העבר וגם מקפצה מצויינת להשתפר, לגדול, להתרחב, ואת זה הרבי רוצה כל הזמן. אז זו ההזדמנות קודם כל להודות לה' יתברך על הכל, לעיתון שהיה לי בית ומשפחה ולכם הקוראים על התגובות והפידבקים שבהחלט נותנים כח להמשיך.

ואחרון חביב והכי חשוב. בית משיח גיליון ה1000 זה אלף גיליונות של אור. תחשבו רגע כמה חושך זרק לכם לתיבת הדואר החל מחשבונות גלותיים שצריך לשלם, מכתבי התראה וסחיטה באיומים, וכלה בשלל עלונים ופרסומות משדין יהודאין ונוכראין.

ופתאום, לקראת השבת, נוחת בתיבה הגיליון החדש של בית משיח, עם התמונה של הרבי על השער. כמו עליית העולמות של התיבה על כל תכולתה השבועית. כשבית משיח נכנס הבייתה, אצלנו על כל פנים, וזו לא קלישאה, זה מרגיש כמו אלומת אור שמאירה אחרי שבוע שלם של חושך וטרדות העולם. פתאום יש משהו חסידי, מרענן, חי ומחייה שמאיר את הבית.

אז כמו שאמר שרוליק לעוזי, קצת אור, דוחה הרבה חושך, ועם הרבה אור – אין בכלל חושך. 1000 גיליונות זה הרבה אור, שידחה את החושך של הגלות ויביא את הגאולה.

מזל טוב.

לתגובות: shneorc@gmail.com