-
הרב יוסי קיולק שנולד לאם יהודייה ואב אפרו–אמריקאי, מספר על ילדות מאתגרת בקהילה חרדית לבנה, על התמודדות בלתי פוסקת עם ביטויי גזענות וחיפוש זהות. דרך אהבתו הבלתי מותנית של הרבי מה"מ, מצא קיולק את דרכו להיות חסיד שליח מוערך • סיפורו המרגש חושף מסע של התגברות על קשיים, מציאת אמונה עמוקה, וגילוי כוחה של קבלה עצמית • מאת: מנחם זיגלבוים • לקריאה
אבריימקה אייזנשטיין|ד׳ באב ה׳תשפ״דמנחם זיגלבוים, מגזין בית משיח
מסע של זהות, אמונה וקבלה
בוקר אחד, כשקרני השמש הראשונות חודרות דרך חלון חדרו, ניצב הרב יוסי קיולק מול המראה. עיניו נעוצות בפניו השחורות, והוא נזכר ברגע מכונן מימי נעוריו. "כנער, הייתי מסתכל במראה", הוא מספר בשקט, "ושואל את אלוקים – למה?! למה הייתי צריך להיות 'שחור' כשכל חבריי, כל הקהילה שלי, כולם סביבי 'לבנים'?"
הזיכרון הזה, כך מסתבר, עדיין טרי וכואב כאילו התרחש אך אתמול, והוא מסמן את תחילתו של מסע מרתק – מסע של התמודדות עם זהות, אמונה, וקבלה עצמית.
זה זמן רב שהרב יוסי קיולק ממתין לרגע הנכון כדי לשתף את הרהוריו האישיים ואת החוויות הכי כמוסות שעבר בחייו. שיחות שערך לאחרונה עם אחת מבנותיו על חוויותיה בסמינר, הדגישו את חוסר הרגישות הגזעית והבורות שעדיין רווחים בחברה.
לעתים קרובות הוא תהה על תפקידו כשגריר של גיוון גזעי וקבלה הדדית, והאם מאמציו יחוללו שינוי. ובכל זאת, כשהוא מהרהר בתורתו של הרבי, הוא נזכר שכל פעולה, גם אם קטנה, יכולה להשפיע באופן עמוק, ולזה הוא מייחל.
באוזניו מהדהדים דבריו של הרבי מה"מ לראש עיריית ניו יורק, דייוויד דינקינס, בחודש אלול תשמ"ט, על עתיד שבו איננו מרגישים עוד צורך לתייג אנשים לפי גזעם, אלא במקום זאת מכירים במהות המשותפת שמחברת את כולנו. "הם לא שונים. כולם נבראו על ידי אותו אלוקים, ונבראו לאותה מטרה," אמר הרבי, ודבריו משמשים לרב קיולק השראה תמידית.
החב"דניקים השונים
סיפורו של קיולק מתחיל הרבה לפני לידתו, בקיץ לוהט של שנת תשל"ה בקליבלנד, אוהיו. דודו, משה, היה דמות צבעונית בשכונה, תרתי משמע. הוא היה ידוע באהבתו לבגדים אדומים מכף רגל ועד ראש, מראה שמשך תשומת לב בכל מקום אליו הלך.
השגחה פרטית מופלאה, הובילה את משה לפגישה שתשנה את חייו ואת חיי משפחתו. יום אחד, בעודו צועד ברחובות קליבלנד בלבושו הבולט, נתקל משה בקבוצת בחורי ישיבה חב"דיים. כאחד שגאה בלבושו השונה, משה הרגיש חיבור נפשי לבחורים שבלטו בנוף עם הכיפה, הציצית והמגבעת. הוא אמר לעצמו, 'וואו, אלה הבחורים הכי אמיתיים. הם מייצגים את היהדות שלהם בגאווה ועמה הם יוצאים החוצה'. הפגישה הזו הייתה הרגע הראשון ממנו נבט בעתיד הקשר העמוק בין משפחת קיולק לבין ליובאוויטש, קשר שישנה את חייהם לנצח.
תחילתו של מסע
באותה שנה גורלית, אמו של קיולק, אז נערה צעירה מלאת תקוות וחלומות, שבאה ממשפחה יהודית–אמריקאית–חילונית, ממעמד הפועלים, פגשה גבר אפרו–אמריקאי בשם רוברט, ורצתה להתחתן איתו. אך מה שהתחיל בעיניה כסיפור עם עתיד ורוד, הפך במהרה לסיוט אפל.
"חודשים ספורים לאחר תחילת הקשר ביניהם, בעוד היא ממתינה ללידת בנה הבכור, הוא החל להתעלל בה, נהג לשקר לה, לבוז לה ואף להתנהג אליה באלימות. חייה הפכו לגיהנום".
למרות הקשיים, אמו של קיולק המשיכה להיאחז בעתיד אותו רקמה לעצמה. "היא התפללה לה' 'בבקשה עזור לי'. מה שהיא רצתה היה, שרוברט יהיה נחמד יותר אליה", מספר קיולק.
אך המצב לא השתפר, להיפך. הרגע המכריע הגיע כשיוסי קיולק היה פעוט בן שישה חודשים. "יום אחד סבתא, אם אמי, החזיקה אותי על ידיה. רוברט שראה זאת, החל לצעוק עליה ואסר עליה לגעת בי עוד לעולם. אמא שלי ישבה שם וראתה את הכאב בעיניה של אמי. לימים סיפרה לי כי זה היה הרגע שחולל את התפנית בחייה. היא הבינה שיש הבדל בין זה שהיא נפגעת, לבין פגיעה באמה שאותה אהבה מאוד".
כיהודים מאמינים אנו יודעים שה' מקדים רפואה למכה. וכך, עוד לפני התקופה הקשה – נוצרה ההיכרות בין משה האח, לחסידי חב"ד, ובית חב"ד היה לביתו השני.
לאחר שאף מקלט לנשים מוכות לא מוכן לקבל אותה, מכיוון שטרם מלאו לה שמונה–עשרה, סבתו של קיולק הציעה לפנות לבית חב"ד, שם האח משה היה מבקר לעיתים קרובות.
"משפחת אלבסקי, שלוחי הרבי בעיר, קיבלו אותנו לביתם ללא היסוס. הם היו צעירים בעצמם, וייתכן מאוד שגם להם היו כמה תינוקות. למרות זאת אספו לביתם את אמא שלי עם תינוק בן 6 חודשים . כך הם הצילו את אמי ואותי. זו הייתה תחילת הקשר שלי עם חב"ד, וזה בהחלט רגע מכונן בשבילי".
קיולק מאמין בכל לב כי מאז, כל צעד בחייו היה מונחה על ידי יד מלמעלה. "אני מרגיש שידו של הרבי הייתה מעורבת", הוא אומר. "החזון של הרבי, האהבה של הרבי לכל נשמה של יהודי, הם שסללו את הדרך בשבילי".
לאחר ימים ספורים בבית חב"ד, אמו הבינה בוודאות שהיא רוצה לגדל אותו כיהודי. מכיוון שלמען ביטחונה היא הייתה צריכה להימלט מרוברט – סייעו לה השלוחים עם כרטיס חד–כיווני לניו יורק, שם התקבלה בחום על ידי קהילת חב"ד בקראון הייטס.
משפחות רבות פתחו את בתיהן ואת ליבן, מציעות תמיכה, ארוחות שבת, ואהבה ללא תנאי. "בנותיהם של הרב והרבנית קייזן, השלוחים חלוצים של הרבי בקליבלנד, הגב' הניה ליין והגב' רבקה קוטלרסקי, אירחו אותנו באופן קבוע לסעודות שבת. היינו גם אורחים קבועים בבית משפחת זרחי. הגב' חיה שרה זרחי התמלאה בגאווה ושמחה לראות אותי גדל להיות שליח של הרבי".
יוסי ממשיך ומספר בהכרת הטוב על דמויות נוספות שהשפיעו על חייו: "הרב יוסף ברוך וירצברג, מורה בסמינר לנשים 'מכון חנה', ואשתו, אירחו אותנו לעתים קרובות בביתם הקטן. לרב וירצברג ולי יש שם לא שכיח, 'יוסף ברוך', והוא נהנה להושיב אותי על ברכיו ולספר לכולם שאני ברכה נוספת לחיים, כמשמעות השם. הגב' נחמה בוימגרטן הפכה למשפיעה חשובה. משפחת אקהאוס עשתה מעל ומעבר, כשילדיהם שמרו עליי במשך תקופה, כדי שאמי תוכל ללמוד תורה וחסידות בערבים".
המפגש עם הרבי
חמש השנים הראשונות של ילדותו היו בקראון הייטס, וגם לאחר מכן בזמן שגדל בשיקגו, נוצרו בלבו זיכרונות רבים עם הרבי – מקבלת מטבעות כילד ועד מעבר לידו בתור לדולרים לצדקה. אבל רגע מכונן אחד חקוק בלבו לעד – היחידות אצל הרבי.
היה זה בשנת תשמ"א, כאשר אמו השתדכה עם האיש שיהפוך לאבא היחיד שיכיר בהמשך חייו. באותה תקופה עוד זכו החתנים והכלות להכנס ליחידות פרטית אצל הרבי, והוריו החליטו לשתף אותו בחוויה הרוחנית הנדירה הזאת.
המפגש המכונן עם הרבי מלך המשיח, עיצב באופן מהותי את חייו של יוסי הצעיר. עיניו נוצצות כשהוא מתאר את הרגע הזה כאילו התרחש אתמול: "בגיל ארבע, הוריי לקחו אותי ליחידות. אני זוכר את שולחן העץ הגדול. הוא היה גבוה ממני באותו זמן, והרבי ישב מאחוריו ומסתכל מעלי עם החיוך המפורסם שלו. בשלב מסוים שאל אותי על מצוות ציצית. 'האם יש לך חוט אחד?' 'כן', אמרתי. והוא המשיך לשאול אותי, 'אחד, שניים, שלושה', עד שמונה חוטים, ואני פשוט המשכתי לומר, 'כן, כן, כן'".
יוסי מתאר את הרגע הזה כמקור כוח מתמשך בחייו: "הרבי שידר לי באותו מעמד מסר מאוד עוצמתי, שהוא אוהב אותי ללא תנאים. המסר הזה של הרבי היה יקר לי מאד, והחזקתי אותו קרוב לליבי.
"לאורך השנים, כאשר נאלצתי להתמודד עם חוויות רגשיות לא קלות – מה שהחזיק אותי, היה אותו מבט אוהב של הרבי, ביחידות. שיננתי לעצמי: 'לא משנה מה יאמרו לך, תמיד תזכור כי הרבי אוהב אותך. הרבי מאמין בך. אני הולך בדרך הזו בגלל הרבי'!
פעמים רבות הוא יושב ומתגעגע לגילאי הנערות כשהיה נער בן 15 או 16 ועמד בהתוועדות על אחד השלבים בפירמידה. "עמדתי שם עם כוסית יין ביד מורמת לעבר הרבי, ואהבתי איך שהוא הסתכל לתוך עינינו מרחוק עם החיוך שלו, ומבחין ב'לחיים' שלנו", הוא אומר בגעגוע.
התמודדות קשה עם זהות וגזענות
למרות האהבה והקבלה שחווה בבית–ספר חב"ד ובקהילת חב"ד, קיולק התמודד עם תחושות של שוני וניכור בגלל צבעו. לגדול כילד שחור יחיד בסביבה יהודית אשכנזית לבנה ברובה התגלה כאתגר.
"זיכרונות הילדות שלי מוכתמים בחוויות פוגעניות, כמו למשל בייביסיטר שהגדירה אותי כ'רע' וכלאה אותי בפינה. ספגתי לא מעט כינויים ואף הוצמד לי כינוי גזעני במהלך שהותי במחנה קיץ.
"כשהייתי בן 12, הסתובבתי עם חברים בשיקגו. ילד אחד קרא לעברי בכינוי גזעני, ואני לא ידעתי איך להגיב. חברי הטוב ביותר, שמולי, קפץ מיד והסתער על הילד הפוגע. זה היה רגע בו נוכחתי לדעת שיש אנשים שיגנו עליי. למרות זאת, עדיין התקשיתי להתמודד עם הרגשות האישיים שלי.
"למרות האתגרים הללו, הייתי ילד חברותי, ספורטיבי, חזק ובטוח בעצמי, לפחות כלפי חוץ. הייתי טוב לב והיו לי חברויות קרובות. אף אחד לא באמת ידע מה אני עובר בתוך תוכי, כשסבלתי בשקט מרגשות מנוגדים. לא גיליתי לאף אחד את ההשפעה שהייתה לעמדות הגזעניות כלפיי, ולא נתתי לאף אחד לדעת עד כמה המילים השפיעו עליי עמוקות.
כשנכנסתי לישיבה, הלעג הגזעני התגבר, והוקל רק לאחר שסיפרתי לרב ולמורה שלי באותה תקופה. למרות שהוא בלם את ההתעללות, הוא הזהיר אותי מפני המציאות הקשה של העולם מחוץ לקהילה המוגנת שלנו – נבואה שהתגלתה כנכונה".
קיולק מספר על ההתמודדות האישית שלו עם זהותו וההשלכות על חייו. כשהוא מספר על כך, קולו רועד מעט: "לקח לי שנים להבין שהפתרון לבעייה בעצם נמצא אצלי. הייתי מסתכל במראה ושואל את עצמי 'למה אני שחור כאשר כל הסביבה שלי, לא'. זה היה מאבק פנימי שלקח לי שנים רבות להתגבר עליו".
לימים גילה שכאשר אימו הגיעה לברוקלין הציעו לה שלא לגדל את התינוק אלא למסור אותו לאימוץ. אמו התעלמה מהעצה, ותמיד הדגישה לו שהוא הדבר הטוב ביותר שנכנס לחייה. היא אהבה אותו מאוד, והאהבה והקשר שלה איתו העניקו לו כוח להתמודד מול האתגרים בחוץ. "אמא תמיד חזרה על דבריו של הרבי, שיחד עם כל אתגר – אנו מקבלים את הכוח להתגבר על האתגר. היא הצליחה להטמיע בי את התובנה הזאת".
גם אחיו ואחיותיו העניקו לו את הכח. עיניו מתמלאות בניצוץ של אהבה כשהוא מתאר: "המשפחה שלי תמיד הייתה המפלט הבטוח שלי; מקור הכוח שלי. כל אחד מהאחים שלי, מסתכל עליי בצורה שווה כמו שהם מסתכלים על השאר. אני לא אח למחצה. אני אף פעם לא חשבתי על עצמי כאח למחצה. הם אף פעם לא ניסו להסתכל עליי במבט מוזר. להפך, אני הייתי עבורם האח הגדול שמעריצים אותו ומתייעצים איתו".
מציאת כוח באמונה
את הכוח להתמודדות עם אתגרי החיים, מצא יוסי הצעיר בתורת החסידות: "למדתי שכל נשמה, כל אחד מאיתנו, יש לו ערך אינסופי. ואנחנו יקרים וטהורים ויכולים להשפיע על העולם כולו. כל יהודי הוא יהודי. זה עזר לי להבין שאני לא הבעיה, ואם אנשים רואים אותי אחרת, זו בעיה שלהם!"
יוסי ממשיך להרחיב על התהליך הפנימי אותו עבר: "כשהצלחתי להתפתח תוך לימוד רחב יותר של חסידות ותורתו של הרבי, היה ברור לי שכל החלקים באישיות שלי שמפילים אותי, כנראה לא היו במקום. הכל בא מתוך הבושה שלי, ומהשאלות והספקות שקיננו בתוכי. הבנתי, שגם כאשר אני נופל, זה לא אומר שאני 'רע', אלא שאני בהתמודדות. ברגע שהבנתי את גודל מעלתה של הנשמה, הבנתי כמה אני יקר.
"הוספתי ולמדתי את דברי הבעל שם טוב, שאם מישהו רואה פגם במישהו אחר, הוא רואה את ההשתקפות שלו עצמו. כך הגעתי לנקודה בה הבנתי, שלא אני הבעיה; אנשים אחרים צריכים לעבוד על עצמם. ומי שבכל זאת בוחר לראות אותי כשונה וכחריג – יש לו בעייה, והוא צריך לטפל בה".
הרב קיולק מדגיש את חשיבות הטיפול הנפשי והקבלה העצמית כחלק מתהליך ההבראה והצמיחה: "לכל אחד יש איזשהו מאבק פנימי; לכל אחד יש איזושהי טראומה. לא רק שאין בזה בושה, אלא כולם צריכים מטפל".
הוא מתמלא חמלה כשהוא מעודד אנשים אחרים להתמודד עם רגשותיהם: "אם אתם מתמודדים עם רגשות של בושה, אל תתעלמו מזה. הלוואי שהייתי עושה את זה כשהייתי צעיר יותר. דברו עם מישהו. תמצאו את ההתאמה הנכונה בשבילכם; מצאו את האדם הנכון בשבילכם, ותתחילו את המסע שלכם".
המסע של קיולק לקבלה עצמית ולעזרה לזולת, הוביל אותו לימים לעבודה עם אסירים: "אני מכהן כרב בבית הכלא. אני רואה מולי 'אנשים', לא פושעים. כולם מתמודדים עם משהו, וחשוב לי להראות להם אהבה וקבלה, בדיוק כמו שהרבי לימד אותי. העבודה עם אסירים לימדה אותי, שלכל אחד יש סיפור מאחוריו. יש אנשים שעברו דברים נוראים בחייהם שהובילו אותם למקום בו הם נמצאים. זה אמנם לא מצדיק את מעשיהם, אבל זה עוזר לי להבין ולגשת אליהם באמפתיה".
הרבי תמיד איתנו
את הכוח של הרבי המשיך קיולק להרגיש לכל אורך החיים. שנה אחרי ג' תמוז תשנ"ד הוא למד סמיכה בבלגיה, ובשלב מסויים הישיבה נסגרה בפתאומיות, והוא היה צריך לבחור אם לחזור לארצות הברית או לנסוע ללימודים בארץ ישראל. "המשפיע שלי לימד אותי שכאשר מתלבטים בעניינים רוחניים צריכים לשאול את ה'עשה לך רב', ואם זה בעניינים גשמיים שואלים 'ידידים מבינים'. זוהי ההוראה של הרבי. אבל אם עברת את כל התהליך, ואף אחד לא יודע לתת לך את התשובה – אז תעשה את ההכנות המתאימות ותכתוב לרבי. זה מה שעשיתי.
"הכנסתי את המכתב לאגרות–קודש, וכאשר פתחתי את הספר במקום בו הנחתי את המכתב, ראיתי בראש הדף מענה ברור לבחור, שעליו ללמוד בארץ ישראל. האמת, שהנטייה שלי הייתה לחזור לארצות הברית, ולכן כאשר סגרתי את הספר וגיליתי שזה היה אגרות–קודש של הרבי הריי"צ, חשבתי לעצמי שאולי התשובה לא מחייבת, שהרי אני התכוונתי לשאול את הרבי, אז כל הסיפור היה בטעות…
"לקחתי את המכתב, והכנסתי אותו שוב לאגרות קודש, הפעם וידאתי שזה של הרבי, ופתחתי את הספר. היה שם, אותיות אנגליות מודגשות, והרבי כותב שם בערך כך: הרבי הריי"צ כבר אמר לכם ברור מאוד מה צריכים לעשות, וכדי שלא יהיה ספק בדברים, אני כותב שוב את המסר שלו באנגלית!…"
שליחות וניסים
בבגרותו, הפך יוסי קיולק לשליח הרבי העובד עם סטודנטים באוניברסיטת הרטפורד. במהלך עבודתו נכונו לו רגעים מרגשים, והוא בוחר לשתף באחד מהם:
"חזרתי פעם מטיול עם סטודנטים במסגרת ארגון 'תגלית', וההתנהגות של הסטודנטים הייתה רחוקה מאוד מהציפיות שלי. הייתה לי אז שיחת–טלפון עם נשיא הסטודנטים הראשון שלי, שלימים הפך לחבר קרוב מאוד. אמרתי לו, 'אני לא יודע אם אני מצליח לחולל שינוי בסטודנטים; הם בכלל רוצים אותי? האם הם יודעים להעריך את מה שאני עושה עבורם?'
"הוא התעצבן עליי. ואמר: 'מה אתה צוחק עליי? בלעדיך – לא הייתי דתי היום. לא הייתי שומר שבת'. והוא המשיך: 'ומה עם בריאן? מה עם אבן? מה עם ברט? לך תשאל אותם אם עשית שינוי בחיים שלהם. זה היה רגע מגדיר באמת".
ויש גם רגעים בשליחות בהם חש כי הוא מקבל 'חיוך' מהרבי:"באחד מכינוסי השליחות, אשתי התקשרה אליי מניו–יורק ושאלה אם יש כסף בכרטיס הבנק כדי לקנות מצרכים כשרים. כאב לי לומר לה שחשבון הבנק מרוקן לגמרי… כעבור זמן קצר היא התקשרה וסיפרה בהתרגשות שלאחר שיחת הטלפון שלנו, היא נכנסה ל–770 ושפכה את ליבה בתפילה לרבי: 'רבי, אנחנו הרי שלוחים שלך, ואתה בוודאי רוצה שיהיה לנו רק טוב, ובהרחבה. מדוע אנו צריכים להתמודד עם המחסור הזה?'. כשיצאה מ–770, ניגשה אליה אחת מתושבות השכונה והעניקה לה מאתיים דולר, באומרה: הרגשתי שאני צריכה לתת את זה לשליחה הראשונה שאראה כעת…
"השלמתי לה את הסיפור כאשר סיפרתי לה, שבדיוק כאשר היא התפללה ב–770, נקש על דלת ביתנו חבר קרוב, ובלי לדעת על המצב שלנו, הגיע ונתן לי צ'ק על סך 1,800 דולר. זה היה ממש נס"…
קשיים ואתגרים בהקמת בית חב"ד
הרב קיולק מוסיף ומספר על אתגרים רבים שניצבו בדרכו, כמו הקמת בית חב"ד באוניברסיטה.
"כשקנינו את בית חב"ד שלנו, היו לנו ניסים רבים לכל אורך הדרך. כבר בהתחלה 'זכינו' לקבל צו הפסקה מטעם בית המשפט. התברר כי השכנים לא רצו אותנו שם. הם פחדו שבית חב"ד יהפוך למקום של מסיבות, רעש, מוזיקה. הם ניסו לסגור אותנו".
"שנתיים אחר כך, בחג הגאולה, קיבלנו את פסק הדין הכתוב שלנו, שאנו חופשיים לעשות עם הבית כפי שאנו מבינים. פסק הדין יצא בי"ט כסלו אך אנחנו קיבלנו אותו בכ' כסלו… חשתי בזה השגחה פרטית מופלאה".
חזון לעתיד
קולו מתמלא להט כשהוא מסכם את תפיסת עולמו: "כל יהודי הוא יהלום יקר שצריך ללטש. זו המשימה שלי – לעזור לכל אדם למצוא את האור שבתוכו. אני מאמין שככל שנפיץ יותר אהבה וקבלה, נקרב את העולם לגאולה.
"כל אחד יכול לעשות הבדל. הפיצו אהבה, תעזרו לזולת, וזו הדרך שלנו לתקן את העולם. זכרו, השראה היא בכל מקום!"
הוא מספר בגאווה על ילדיו ונכדיו: "הבת שלי ובעלה מנהלים את בית חב"ד באוניברסיטת סירקיוז. זה ממלא אותי בנחת לראות את הדור הבא ממשיך את השליחות. באופן אישי אני מאוד מתפעל מהדור הצעיר שיוצא לשליחות וממשיך את המשימה של הרבי להביא את הגאולה, למרות שמעולם לא ראו את הרבי בעיני בשר".
"כאשר אני מספר לאנשים על שזכיתי לראות את הרבי – הם שואלים אותי: אם היית יכול לפגוש כעת את הרבי, ולשאול אותו משהו אחד – מה היית שואל?
"ואני אומר להם, במילה אחת: למה?
"ובכמה מילים: רבי, הרי לימדת אותנו להסתכל על הטוב שבעולם, לפקוח את העיניים ולראות כיצד העולם מתקדם לגאולה. ואכן, ראינו את הקומוניזם נופל, ראינו את התחלת פירוק הנשק הגרעיני, וראינו את הניסים הגדולים בארץ ישראל. ראינו את כל הסימנים שהגאולה מגיעה. אבל עברו מאז שלושים שנה, ואני שואל: למה אנחנו עדיין בגלות? למה הגאולה השלימה טרם הגיעה?! רבי, כולנו רוצים משיח. אנחנו רוצים אותך!"
כשקיולק מסיים את סיפורו האישי, הוא מביט שוב במראה. הפעם, במקום בלבול וכאב, עיניו מלאות בתובנה ובאהבה.
סיפורו של הרב יוסי קיולק, הוא מסע מרתק של התגברות על קשיים, מציאת זהות, והפצת אור בעולם. מנער מבולבל שהתבונן במראה בתהייה, הפך לאיש המקדיש את חייו לעזרה לאחרים ולהפצת אהבה.
"המסר שלי הוא פשוט" – מסכם הרב קיולק את סיפור מסעו – "חקו את הרבי, עיקבו אחר דוגמת אהבה ללא תנאי. היו מודעים לכך שמה שאנחנו אומרים ועושים, משפיע באופן עמוק. אנו צריכים לשאוף להיות בעולם בו אדם אינו נשפט לפי צבע עורו. עלינו לזכור שלכל אחד יש פוטנציאל וטוב מולד בתוכו, ולכל אחד ואחת יש שליחות ייחודית בעולם הזה, ורק באופן קולקטיבי נוכל להפוך את זה לעולם יפה של אהבה, מלא אור".
תגיות: הרב יוסי קיולק, מגזין בית משיח, מנחם זיגלבוים