70 שנה לבעל ה'שיעורים': מלאכת הכתיבה בתקופת המלחמה

שניאור זלמן ברגר

היום, כ' תמוז, חל שבעים שנה לפטירת הגאון החסיד הנודע בשיעורים, הרב ר' חיים נאה ע"ה, אשר ידוע בספריו המבארים ומפרשים את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, ובספריו אודות שיעורי תורה, בהם קבע את השיעורים הידועים בשם "שיעורי ר' חיים נאה".

בשנות צעירותו החל בחיבור ספרי הלכה, ומאז לא פסק מלהוציא ספרי הלכה ומנהג, לוחות שנה עם מנהגים, ובמקביל פירסם בעיתונות מאמרים בנושאי הלכה ומנהג, ועל כל אלו קיבל עידודים רבים מרבותינו נשיאינו. אתגרים רבים עבר בכתיבת ספרים, ובהם תקופת מלחמת השחרור בה הפגזים נחתו בזה אחר זה ברחבי ירושלים עיר הקודש, הרב נאה המשיך בכתיבת חיבוריו, וכאשר בלית ברירה יצא מירושלים לפתח תקוה, המשיך גם במקום הזמני לשקוד על כתיבת חיבוריו. וכך בתקופת המלחמה כתב את "קונטרס השולחן" וסיים לכתוב את "שיעורי ציון". ב"קונטרס השולחן" שיצא לאור ערך תיקונים והגהות בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן. קונטרס זה, יעודו לתקן תיקונים קלים שנובעים מטעויות המדפיס, טעויות של העתקות וכדומה וב"שיעורי ציון" ענה לחולקים עליו בנוגע ל'שיעורים'.

בימי ההפגזות בירושלים נפגע ביתו מפגז, גג הבית רוסק וחלקי טיח ואבק רב נשרו לתוך חדר עבודתו על ספריו, על מאזני המדידה שלו, ועל רהיטי הבית. כשנשמע מטר האבנים והרעפים המדרדרים למרפסת ולחצר הבינו בני המשפחה שחייהם ניצלו בנס. מצב הרוח באותה עת היה מדוכדך. בכל יום הגיעו שמועות רעות על פצועים והרוגים שאת חלקם הכירו בני משפחת נאה. למשמע היריות והתפוצצות הפגזים בקרבת ביתו לא יכול היה הרב נאה להתרכז כראוי באיסוף החומר לחיבורו שיעורי ציון.

כאשר הוכרזה הפסקת האש הראשונה, חשבו תושבי ירושלים לנשום לרווחה, אולם מפעם לפעם נשמעו נפילות פגזים וקולות ירי. הפסקת האש החזיקה מעמד פחות מחודש, והנה שוב התחדשו הקרבות בעיר הקודש ביתר עוז. לאחר זמן קצר, עבר לגור עם משפחתו אצל משפחת אחותו וגיסו – הרב דוד וחיה לאה וויס, בשכונת זכרון משה ובשלב מאוחר יותר עבר לגור אצל אחיו הרב יצחק נאה אף הוא התגורר בשכונת זכרון משה. בכדי להפיג את המתח מההפגזות, חיבר שיר באידיש, המורכב מ־17 בתים והוא הפך עד מהרה לפופולרי בקרב יושבי המקלטים בסביבה, אשר התנחמו במילות השיר אשר עודדו להתחזק באמונה ולהרבות בשמחה.

בשבת, י' תמוז תש"ח התחילה הפוגה שניה בקרבות ירושלים, אולם הערבים שבו והפגיזו בתותחיהם את ירושלים מידי פעם. לאט לאט באו הפסקות בהפגזות, ומשרד המושל הצבאי של ירושלים, החל להנפיק אישורי יציאה מירושלים לאיחוד משפחות. הרב נאה ניצל אפשרות זאת, ולאחר שקיבל רישיון יציאה מהוועדה לרישיונות נסיעה, אסף כמה מהכתבים שלו וחפציו האישיים. ונסע אל בתו חיה לאה מייזליש בפתח תקוה, להירגע מהימים המתוחים שעברו עליו בירושלים.

בסיום המבוא, לקונטרס השולחן כותב הרב נאה על התלאות שאפפו אותו בזמן הקצר שהקדיש לכתיבת חיבורו החשוב:
"התיקונים האלה סידרתי אותם בהחפזי, בקיץ המר הזה, בשבתנו שבועות שלמים בתוך מקלטים, מפחד אויב אשר שם מצור על עיר הקודש ירושלם ת"ו, לירות במסתרים תם, והרעיש יום ולילה בלי הפוגות את עיר הקודש מתותחיו, ואמרו ערו ערו עד היסוד בה, לולא ד' שהיה לנו, בגנותו על העיר הזאת, והוא ינקום לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך, לכן יש לשער שנשארו הרבה טעותים אשר נעלמו ממני, אולם בראותי שמספר התיקונים גדול, מצאתי לנחוץ להדפיסם. הצלה פורתא עדיף מלא כלום".
בתחילת חודש שבט תש"ט לאחר שהמשטר הצבאי בירושלים בוטל, שב הרב נאה לירושלים.

בתקופה בה כתב את קונטרס השולחן, פנה אליו הרבי (אז חתנו של הרבי הריי"צ), שישלח אליו הערותיו, וכך עשה. ולאחר שיצא הקונטרס והגיע אל הרבי הריי"צ, ראהו גם חתנו הלא הוא הרבי שהגדירו "דבר גדול": "ראיתי אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א את ספרו קונטרס השלחן ודבר גדול הוא, אשר סוף סוף נגשו לחפש לתקן את טעותי הדפוס אשר בשולחן ערוך רבנו הזקן".
הרבי עבר על הקונטרס, והעלה על הכתב הוספות והגהות. קונטרס זה הפך לנכס צאן ברזל ללומדי שולחן ערוך אדמו"ר הזקן.

עד כאן אפיזודות קצרות מכתיבת הספרים בימי המלחמה. ואת מסכת חייו, חיבוריו החשובים, פועלו הרב-תחומי בחב"ד ומחוצה לה וקשריו עם רבותינו נשיאינו, תיעדתי יחד עם צאצאיו לבית זילבר, בספר נודע בשיעורים.