-
דמיינו את הגאולה, מציאות קסומה וסוריאליסטית. ממתקים על העצים, חיות טורפות משחקות עם ילדים, מחלות עוני וצרות ייעלמו. האם כל זה אכן יקרה? • הדרשה נכתבה ע"י הרב ניסים לגזיאל, המותאמת לכל המעונין לומר דרשה בקשר עם פרשת השבוע והגאולה • לקריאה והורדה
אבריימקה אייזנשטיין|כ״א באייר ה׳תשפ״דסנאי אחד ישב על עץ ופתאום הוא ראה פרה מנסה לטפס עליו.
הפרה התאמצה וקפצה, נתפסה על ענף, נפלה, וניסתה שוב
אחרי הרבה קפיצות, ושמונה שריטות מהענפים, היא הצליחה!
הפרה התיישבה ליד הסנאי בעודה מתנשפת.
הסנאי הסתכל עליה בהלם מוחלט ושאל אותה, "פרה, מה את עושה?"
"באתי לאכול אגוזים."
"אבל", הוא אמר, "זה עץ סרק!"
"זה בסדר", היא השיבה לו ברוגע, "הבאתי בתיק…"
השבוע נקרא את פרשת בחוקותי, החותמת את חומש ויקרא. בתחילת הפרשה, מבטיחה התורה יעודים נפלאים כשכר על קיום התורה, יעודים כל כך פלאיים, שהם עדיין לא התקיימו…
ב'תורת כהנים' מוסברים חלק מהיעודים האלו, כשכר עתידי אותו נקבל בבוא הגאולה. לדוגמא, הבטחת התורה בפרשתינו (כו,ד):"ועץ השדה יתן פריו" מתפרשת בתורת כהנים כנבואה גאולתית. "ומנין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות? תלמוד לומר ועץ השדה יתן פריו".
נבואות אלו ואחרות, המבטיחות שכר היוצא מגדר הטבע בבוא הגאולה, עומדות, לכאורה, בסתירה גמורה לפסיקת הרמב"ם (מלכים יב,א) לפיה:"אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג". הרמב"ם סובר שבימות המשיח לא יחול בעולם שום שינוי, אלא טבע העולם ימשיך להתנהל כרגיל, אם כי בצורה טובה ומתוקנת ללא מלחמות, גזל ושחיתות, קנאה, שנאה או תחרות. וכאן נשאלת השאלה, מה יעשה הרמב"ם עם כל אותם פסוקים ומדרשים, מהם נראה בעליל שיהיו שינויים גדולים במנהגו של עולם?
בשיחה ארוכה ומפותלת, שהשתרעה במקור על פני חודש שלם (!), מאריך הרבי מלך המשיח להביא תירוצים שונים להסוגיא הסבוכה הזו, אליה כבר יתייחסו גדולי הדורות, ובסופו של דבר, מעלה תירוץ אחד מושלם, המניח את הדעת ומתרץ את כל הסתירות.
נביא להלן מספר תירוצים, אותם הרבי דוחה, ולסיום את שיטת הרבי בנידון.
א- אולי ייתכן לומר שהרמב"ם סובר שיעודים אלו הם בגדר "משל וחידה", כפי שהוא עצמו ביאר על הפסוק:"וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי", "ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר". אולי גם הפסוק בפרשתינו יכול להתפרש באופן מליצי גרידא. הרבי מסרב לקבל את התירוץ הזה בטענה כפולה. ראשית כל, פסוקים אפשר להסביר בדרך של משל וחידה, אבל קשה מאוד להסביר את דברי הגמרא והמדרשים באופן מליצי. אחרי הכל, ממתי תנאים ואמוראים מדברים בחידות והלצות?!
וחוץ מזה, מדרשים אלו מופיעים גם בתלמוד, בסוף מסכת כתובות, כחלק מסוגיא הדנה בהלכות, שכמובן צריכות להתפרש (ולהתבצע) כפשוטם, ובתוך סדרה שלימה של הבטחות גשמיות, שבהכרח מתפרשות כפשוטם.
ב- תירוצו של הרדב"ז- הסובר שקיים הבדל משמעותי בין ארץ ישראל לשאר הארצות. בארץ ישראל יתקיימו כל הפסוקים והכתובים כפשוטם ממש, ואילול דברי הרמב"ם ש"עולם כמנהגו נוהג" מוסבים על שאר העולם, חוץ מארץ ישראל. נשמע פתרון טוב…רק בארץ יהיו לנו חיים טובים, ואילו כל שאר האומות, שימשיכו לסבול את חיי הגלות (באופן מתוקן יותר)…מגיע להם…
אבל גם תירוץ זה אינו מתקבל על הדעת, שכן הרמב"ם אומר:"לא יבטל דבר ממנהגו של עולם", ואם בארץ ישראל יתבטל כל מנהגו של עולם, הרי זה שינוי משמעותי בטבע הבריאה, ובהחלט זה נחשב כ"ביטול דבר (ועוד יותר מדבר אחד..) ממנהגו של עולם!
זאת ועוד, בימי בן כוזיבא, שלפי הרמב"ם היה ראוי להיות משיח, לא מצינו ולא ראינו שינוי מנהגו של עולם אפילו בארץ ישראל!
ג- המקובל האלוקי, ר' מאיר בן גבאי, בעל "עבודת הקודש", מתרץ ש"כל הענינים בבריאה יהיו על טבעם ושורשם כמו שהיו בתחילת הוייתם ובריאתם" דהיינו: שטבע העולם ישוב להיות כמו שהוא היה בתחילת בריאתו, לפני חטא עץ הדעת, שאז "עץ השדה (היה באמת) נותן פריו", ולכן זה לא נחשב ביטול מנהגו של עולם – מפני שזהו הטבע האמיתי של העולם מתחילת התהוותו, ואם כן אין זה נחשב חידוש במעשה בראשית.
אבל גם תירוץ זה אינו מניח את הדעת שכן: א- מנין לנו שכך היה טבע הבריאה לפני חטא עץ הדעת?! ב-מלשון הרמב"ם מוכח שהוא שולל לא רק חידוש במעשה בראשית, כי אם אפילו שינוי ממנהג העולם, ובודאי שנבואות אלו הם שינוי גדול מאוד ממנהג העולם. ומובן גם לבן חמש למקרא שאי אפשר להתייחס לנבואות אלו כ"עולם כמנהגו נוהג"….
השאלה על דברי הרמב"ם מתחזקת עוד יותר, לאור שיטת הרמב"ם בנוגע לתכלית השכר בעולם הבא ולתחיית המתים. נחלקו הראשונים האם "העולם הבא", בו אנו אמורים לקבל את תכלית השכר על קיום התורה והמצוות, הוא בתחיית המתים (נשמות בגופים) או שמא זה יקרה בגן עדן (נשמות ללא גופים). לפי שיטת הראב"ד והרמב"ן (וכך נפסק בתורת הקבלה והחסידות), העולם הבא הוא דווקא בתחיית המתים. זאת אומרת, ששלימות ה'עולם הזה' תהיה בימות המשיח, ואז בשלב מאוחר יותר, לאחר ימות המשיח, יבוא 'העולם הבא' ותתרחש תחיית המתים.
אך לפי שיטת הרמב"ם, תחיית המתים תתרחש מוקדם יותר, בימות המשיח עצמם, כחלק מהתסריט של 'עולם הזה', כי לשיטתו תחיית המתים היא לא תכלית שכר, ולאחריה יעלו כולם לעולם הבא-גן עדן, שבו יהיו רק נשמות ללא גופים.
לפי זה מתחזקת הסתירה בדברי הרמב"ם עצמו! כיצד אומר הרמב"ם שבימות המשיח "עולם כמנהגו נוהג" בשעה שהוא עצמו סובר שהמתים יקומו אז לתחיה?! האם יש שינוי יותר גדול בטבע הבריאה מזה?!
שאלה זו, הביאה את הרבי לחידוש מדהים בשיטת הרמב"ם. לפי ביאורו של הרבי, הרמב"ם סובר שבימות המשיח יהיו שתי תקופות! בהתחלת ימות המשיח לא יבטל דבר ממנהגו של עולם, אך לאחרי תקופה זו תגיע תקופה נוספת בימות המשיח, שבה יתרחשו בוודאי שינויים רבים בטבע העולם, כמו היעוד "ועץ השדה יתן פריו" המופיע בפרשתנו, תחיית המתים ועוד ועוד.
לפי הסברו של הרבי, יש לחלק בין שתי סוגי נבואות והבטחות. הפסוקים בתורה ובכתובים הקשורים במלך המשיח עצמו- מה הוא יעשה ומה יתרחש בעולם בעקבות ביאתו- יש לפרש כ"משל וחידה", ולכן הוא מפרש את הפסוק:וגר זאב עם כבש כמשל על רשעי אומות העולם ועם ישראל, כפי פסוק זה מופיע בנ"ך כהמשך לביאת המשיח:"ויצא חוטר מגזע ישי". לעומת זאת, הפסוקים ומאמרי רז"ל שתוכנם אינו המשך ישיר לביאת המשיח, כי אם נבואות שונות בקשר לעתיד לבא, אותם מפרש הרמב"ם כפשוטו, אלא שהוא סובר שהם יקרו בתקופה מאוחרת יותר.
בדרך זו ממשיך הרבי לבאר עוד מספר קושיות עצומות שבהם הסתבכו מפרשי הרמב"ם לדורותיהם, ואכ"מ.
הרבי מסיים את הביאור הנפלא הזה בהצהרה חשובה מאוד. תיאור הגאולה ברמב"ם הוא תיאור הלכתי של ביאת המשיח. עולם ההלכה הוא עולם ברור ומוגדר, עולם שאינו תלוי במצבם הרוחני של בני ישראל או בהנהגתם. ולכן, הרמב"ם מתאר את הגאולה באופן הכי פשטני שיכול להיות, ברובד ההלכה. כמובן, שההתרחשות בעולם, דהיינו: ביאתו של מלך המשיח בפועל, תושפע רבות, מאופן ההנהגה של בני ישראל. זאת אומרת, שייתכן מאוד, שאם בני ישראל יהיו במצב רוחני נעלה, "זכו" בלשון הגמרא, יהיו ניסים נפלאים היוצאים מגדר הטבע כבר בתחילת ביאת המשיח. הרמב"ם רק סתם את דבריו ופסק שגם אם בני ישראל יהיו בשפל המצב, "לא זכו", מ"מ הגאולה תבוא, אלא שהיא תהיה מלובשת בדרכי הטבע!
ההסתכלות היחודית הזאת של הרבי על כל יהודי באשר הוא, שגם אם עם ישראל נמצא בשפל המצב, מגיע לו גאולה, והגאולה אכן תגיע (!) היא זו שמביאה את הסיפור הבא.
סגן הנשיא של אוניברסיטה אמריקאית מכובדת היה מקדיש מזמנו לסיוע למוסדות חינוך יהודיים בהשגת מימון ממשלתי. במהלך השנים הוא ראה הצלחה ושבע נחת מבתי הספר והמוסדות הרבים שזכו בסיועו למימון חיוני. אך כעבור זמן הוא הבחין בירידה ניכרת בהצלחתו. לאחר תחקיר, הוא גילה כי פניותיו כלל לא הגיעו למשרדים הממשלתיים. התברר כי הן נבדקו ונפסלו באופן קבוע על ידי פקיד מדינה יהודי, שבמתכוון, איתר טעויות שוליות בכל בקשה שהוגשה ומצא בהן עילות לפסילה.
באחד מצהרי יום ראשון, בעת שקיבל דולר לצדקה מהרבי, תיאר האיש בפני הרבי את המצב. הסיפור הסעיר את רוחו עד כדי כך שמפיו נפלטה בקשה: "בעבר, כאשר היה ניצב אדם למכשול בדרך שהיטיבה עם בני עמנו, היו צדיקי הדור ומנהיגיו מתערבים 'מגבוה' בכדי לוודא שאותו אדם לא יוכל עוד לפעול את פעולתו. אני מבקש זאת בנוגע לאותו פקיד…".
הרבי הקשיב בסבלנות והשיב: "ייתכן ,ויש מי שלהערכתך, לוקה בתשעים אחוזים בכל הנוגע לזכויותיו וטוב לבו. עם זאת, עליך לזכור שאותו אדם עדיין ניחן בעשרה אחוזים של טוב גמור".
________________________-מבוסס על לקו"ש חלק כ"ז בחוקותי א
שליח? רב קהילה? זה בשבילך! קבלו את משיח בפרשה דרשה שבועית עם רעיונות מתורת הרבי בעניני גאולה ומשיח על פרשת השבוע, מונגשות בצורה מעניינת ואקטואלית עם סיפורים והוראות לחיים.
הירשם עכשיו לקבלת הדרשה בוואטסאפ:
עברית – לחצו כאן
אנגלית – לחצו כאן
רוסית – לחצו כאן
צרפתית – לחצו כאן
תגיות: משיח בפרשה
כתבות נוספות שיעניינו אותך: