השבוע התארחתי אצל עודד מנשה ועדן הראל, בתכנית הבוקר של ערוץ 14.
הם ביקשו ממני להגיע, לשתף ולספר על הפעילות שלנו עם המפונים בחיפה.
בעיקר הם רצו להבין – איך האנשים הסכימו להיפתח, להיחשף ולהסכים לטיפול רגשי?
את התשובה תוכלו לראות בתכנית.
*
השבוע נקרא את פרשת "תרומה" ובה נקרא על הציווי לבנות משכן לה', ועל כלי המקדש, ביניהם המנורה.
בתורה נכתב במפורש, כי למנורה היו גביעים, כפתורים, ופרחים – אבל אם נסתכל בציור שצייר הרמב"ם נראה את הגביעים מצויירים בדיוק הפוך!
בראייתו הייחודית מסביר את זה הרבי מלך המשיח: בספר מלכים מסופר כי למקדש היו "חלוני שקופים אטומים".
מה הפירוש?
בדרך כלל שיטת הבניה של החלונות היתה – חלונות צרים מבחוץ ורחבים מבפנים, כדי שהאור שייכנס מבחוץ יתפשט אל כל הבית פנימה.
לעומת זאת המקדש – שתפקידו להאיר לישראל ולעולם כולו – נעשו בו חלונות שצרים מבפנים ורחבים מבחוץ, כדי לציין שהמקדש מאיר ומשפיע החוצה ולא להיפך.
כך הוא הדבר – מסביר הרבי – גם לגבי הגביעים:
בדרך כלל הגביעים מצויירים ככלי-קיבול, לקבל לתוכם – צרים מלמטה ורחבים מלמעלה.
אבל הרמב"ם מצייר את הגביעים – וכך הוא ציור המנורה – בדיוק להיפך, להשפיע החוצה לעולם כולו.
*
פעמים רבות במהלך התוועדויות שקיים הרבי – בהם נוהגים החסידים להרים כוס יין או וודקה 'לחיים ולברכה' ביקש הרבי מהנוכחים 'להפוך את הכוס'
וכנראה המשמעות הפנימית היא – להשפיע על העולם ולא להיות מושפעים.
בתקופה שכזו, בהם יש שניזונים מהחדשות למיניהן ובעיקר מכותבי החדשות –
חשוב שנזכור שתפקידנו להיות עם גביעים הפוכים – שאנו נהיה המשפיעים על העולם, להשפיע טוב וחסד, תורה ומצוות, על כל מי שמסביבנו כך נהיה כמו המנורה,
נאיר לעולם אור גדול, עד אור הגאולה השלימה, תיכף ומיד ממש.