"ההשתתפות בכינוס מכבדת את הרבי"

י"א ניסן קרב ובא, יום הולדתו של הרבי. מהי באמת המשמעות של היום הזה באופן כללי?

ידוע שיום הולדת מזלו של אדם גובר וכשמדברים על יום הולדת של נשיא הדור, מובן שמזלם של כל בני הדור גובר, ובפרט החסידים של הרבי ותלמידי התמימים. יום ההולדת של הרבי, זה בעצם מהות העניין שנשמתו של הרבי ירדה לעולמנו, ובפרט שאנו כחסידים מאמינים שהוא יוציא אותנו מהגלות ויביא אותנו לגאולה השלימה. אם כן, ברור שיום ירידת נשמתו לעולם הזה מהווה בעבורנו חג גדול.

השמחה היא גם על כך שנשיא דורנו מנהיג אותנו לצד כל הדברים שהרבי פעל בעולם כולו, והפיח רוח ונשמה בקרב כל העם היהודי, והוא אשר החזיר בתשובה רבבות מעמך בית ישראל כהכנה לגאולה, כפי שרואים בחוש בעיני בשר.

זאת ועוד: היום הזה הוא גורלי ביותר, שכן היום הזה הוא יום בו התחילה הגאולה ויסתיים ביום בו הרבי יביא אותנו לגאולה האמיתית והשלימה. אם כן, אפשר לומר שהגאולה התחילה כבר בי"א ניסן, וזוהי סיבה של ממש לחגוג.

י"א ניסן – יום כללי

אני שומע שוב ושוב את האימרה שביום הזה "מזלו גובר". האם אפשר לבאר להדיוט כמוני מושג כה נעלה? מהו ה"מזל" הזה ומה פירוש שהוא גובר, במה זה מתבטא?

בראש ובראשונה, העובדה שביום הולדת מזלו של אדם גובר, זו אינה אמירה חסידית אלא דברי חז"ל.

כתוב שכשעמלק ביקש להילחם בישראל, הוא לא לקחת סתם לוחמים מיומנים, אלא לקח אנשים שאותו יום היה יום ההולדת שלהם ומזלם גבר באותו היום, ומכיוון שכך, זה פעל שאנשי עמלק לא ימותו במלחמה, שכן מזלם גובר… אלא שבמקרה הזה, היה כמובן נס למעלה מדרך הטבע, והם בכל זאת נהרגו; אך בדרך הטבע הם לא היו צריכים להיהרג.

ומכלל שלילה, בוודאי אפשר ללמוד מזה במובן החיובי. היום שבו המזל גובר, פירושו, שזה היום והזמן שבו נמשכים מלמעלה השפעות רבות.

אמנם כתוב שאין מזל לישראל, שכן ישראל הם למעלה מהמזל, ובתורת החסידות מוסבר שהכוונה היא "אַיִן" מזל לישראל, דרגת ה"אַיִן" היא הנשמה המהווה שורש לכל ההשפעות. מדובר בהשפעות הרוחניות שהנשמה מקבלת משרשה, וכאשר מדברים לגבי יהודי, הרי שגם ההשפעות הגשמיות מגיעות בשופי באותו היום, שכן אצל יהודי הגשמיות והרוחניות משולבים יחד, ולכן, גם ההשפעות הגשמיות נמשכות באותו יום של יום ההולדת.

אפשר לומר שיום הולדת הוא ראש השנה פרטי. כשם שבראש השנה הכללי שבתחילת השנה, נמשך באותו יום שפע גשמי ורוחני לכל באי מרום, כך גם בראש השנה הפרטי של אדם, נמשכים לו השפעות. וכאשר מדברים על יום הולדת של נשיא הדור, יש בכך משום ראש השנה כללי. י"א ניסן הוא יום פרטי של הרבי אך יום כללי לכל אנשי הדור.

ממילא מובן שביום הזה אפשר לפעול ישועות גדולות מאד.

לכאורה, מי שמדפדף בהיסטוריה החב"דית מגלה, כי חגיגת יום הולדת לא הייתה מקובלת אצל כל נשיאי חב"ד בדורות קדמו, ויש בכך משום חידוש של הרבי. האומנם?

זה אמנם לא צויין בגלוי אבל זה היה בהעלם. מסופר שרבותינו נשיאנו היו אומרים חסידות ביום הולדת שלהם. מי שזוכר את תיאוריו של הרבי הריי"צ המספר כיצד אביו הרש"ב אמר כל שנה ביום הולדתו מאמר בפני בנו באופן פרטי (ולא בפני הציבור, מלבד כשחל בשבתות). הוא מתאר איך אותו יום היה תחושת יום טוב בעבורו. גם הבעל שם טוב היה עושה סעודה ביום הולדתו, על אף שתלמידיו הקדושים לא ידעו על מה ולמה זה, שכן הוא לא גילה להם.

הרבי הריי"צ התחיל לגלות מעט את עניין יום ההולדת כאשר דיבר והרחיב אודות עניין ח"י באלול, יום הולדתם של הבעש"ט ואדמו"ר הזקן.

מזל ישראל גובר – עד סוף כל הדורות!

אז למעשה הרבי גילה את העניין?

כפי שאמרתי, אדמו"ר הריי"צ התחיל לגלות את העניין לגבי ח"י אלול, והרבי הרחיב וגילה זאת כהנה וכהנה בריבוי.

הגמרא מספרת שהמן הפיל פור על חודש אדר ושמח שמחה גדולה, שכן בחודש זה מת משה רבינו, ולא ידע שבחודש זה הוא גם נולד. ומבארת הגמרא "כדאי יום הלידה שיכפר על יום המיתה". אם כן, כיוון שהיה זה יום הולדת של משה, אז לא רק מזלו גבר, אלא שמזלם של כלל ישראל גובר. יותר מכך: בהלכה עצמה נפסק כי בחודש זה יש מזל מיוחד לכל יהודי באשר הוא, ומי שיש לו דין ודברים עם נכרי, כדאי שישפוט בחודש זה, שכן בחודש זה המזל גובר.

אז הנה אנחנו רואים שיום הולדת של נשיא, הרי זה משפיע על כל הדור בהווה, ובעצם על כל הדורות עד היום, שהרי בגלל תאריך הולדת משה, זכינו לנס פורים אותו אנו חוגגים כל השנים.
עולה אפוא, כי יום הולדתו של נשיא הדור, מזלם של כל עם ישראל גובר ולא רק בדורו, אלא עד סוף כל הדורות.

האם בפן האישי, זכורה לכם התוועדות שהשתתפתם בה ביום הולדת של הרבי?

כשלרבי מלאו חמישים שנה, הרבי אמר מאמר במיוחד. כאשר מלאו שישים שנה, התקיימה התוועדות גדולה שנמשכה שש שעות, ונאמרו בה שני מאמרים. במהלך ההתוועדות הרבי פתח על כך שצריך להודות ולהלל על כל נשימה ונשימה, ועמד בהרחבה על משמעותו של יום ההולדת. אמנם לאחר מכן, שוב לא נמשכו ההתוועדויות בי"א ניסן, בדרך כלל, אלא רק לקראת שנת השבעים, כמדומני בשנת תשל"א התקיימה התוועדות, ושנה לאחר מכן בי"א ניסן תשל"ב, הורה הרבי להקים במשך השנה ע"א מוסדות; ומאז, בכל שנה הרבי התוועד.

האם בדעת תחתון אנחנו יכולים להבין מה הסיבה שהרבי הצעיד את נושא היום הולדת צעד אחד קדימה מעבר למה שהיה קודם לכן?

כמעט אף פעם הרבי לא הסביר לנו למה הוא עושה דברים כאלה או אחרים. כך בח"י אלול כאשר הרבי התחיל להתוועד לכבוד סגולת היום.

להסביר גם לילדים

אחרי כל כך הרבה שנים שלא רואים את הרבי, איך אפשר להסביר לילדים את משמעות יום ההולדת של הרבי? מהי הדרך הנכונה והטובה ביותר?

יום הולדת, מדרך הטבע, כל ילד יודע מהו, וכל ילד מרגיש שיום הולדתו הוא חג בשבילו. כך גם נוהגים בגן הילדים, חוגגים יום הולדת. לכן, הדבר לא כל כך מסובך להסברה לילדים באופן שיובן אצלם משמעות היום.

צריכים להדגיש בעיקר, שהרבי הוא נשיא הדור. אין זה יום הולדת של מישהו פרטי, אלא של מי שמנהיג את כל הדור, וכל ההשפעות של כל אנשי הדור מגיעות באמצעותו. וזה חשוב לדעת, שזה שיש לדור שפע של גשמיות ורוחניות, הכול בא מכך שהרבי ממשיך את הדברים מלמעלה. כשם שהראש ממשיך את החיות לכל אברי הגוף, כך הראש של בני ישראל, באמצעותו באות כל ההשפעות הגשמיות והרוחניות. אפשר כמובן להרחיב בהסבר לילד, שכשם שמשה רבינו שהוציא אותנו ממצרים דאג למחסורם של כל בני הדור; כשהיו צריכים מים לשתות — הוא דאג להכות בסלע ולדבר אליו. כשהיה צריך לחם — הוא הוריד את המן ולאחר מכן, כשהיו צריכים שליו, גם לכך הוא דאג. כלומר, ההשפעות הגשמיות לעם ישראל עברו דרכו, ועל אחת כמה ההשפעות הרוחניות.

בכל דור יש משה רבנו של אותו הדור, והרבי הוא משה שבדורנו, ומשה הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון; ומכיוון שהרבי הוא זה שיוציא אותנו מהגלות, הרי כל ההשפעות יעברו דרך הרבי, כשם שהיה בזמן שמשה רבינו גאל את בני ישראל ממצרים ודאג לכל הנדרש והנצרך לבני ישראל במדבר. כך גם בגאולה הקרובה, הרבי יעביר לבני דורנו את כל ההשפעות הגשמיות והרוחניות, ובפרט שאנו דור אחרון של הגלות והראשון של הגאולה.

מה המתנה הכי טובה שאפשר לתת לרבי?

איזו מתנה שייך שחסיד ייתן לרבי?

המתנה הכי טובה, שאנחנו בעצמנו נתנהג באופן טוב ונוסיף בכך, אם בלימוד התורה ואם בקיום המצוות ועבודת ה' בכלל. אפשר כמובן להוסיף ולקבל החלטות טובות גם באהבת ישראל ואחדות ישראל. או בדאגה לסביבה שלנו, הוספה בענייני ה'מבצעים', ולהשפיע לכל אחד ואחד, עד כמה שאפשר, בכל עניני היהדות ובקיום התורה והמצוות, בלימוד החסידות ובהנהגה חסידית. כל אחד ואחד בוודאי יכול למצוא במה להוסיף ובמה להתחזק, אם כלפי עצמו ואם בפעולות עם הזולת. זו המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לרבי.

אני זוכר שכשמלאו ארבעים שנה לנישואין של הרבי, אז התמימים החליטו ללמוד אגרת התשובה בעל פה (בעקבות קריאה של הרבי באותם ימים ללמוד אגה"ת), וכן להוסיף בצדקה, והרבי קיבל זאת בקורת רוח גלויה. זה הדבר שהרבי הכי מבקש כמתנה. כשאדם או ילד ילמד ויחליט שהוא לומד בהתמדה ובשקידה, והוא מתנהג כראוי, אין מתנה יפה ונפלאה מזו שאפשר לתת לרבי.

הרבי של כולם, וכולם צריכים לשמוח

איך ניתן להסביר את מעלת היום ליהודים שאינם חסידי חב"ד?

המסר הוא פשוט: היום בזמננו רואים כולם שהרבי לא רק נשיא של חב"ד, אלא דואג לכל יהודי שנמצא גם בקצה העולם. מרגישים זאת בחוש ובגלוי איך שהרבי דואג ועושה כל מיני דברים עבור כל יהודי היכן רק שלא יהיה. הרבי דואג לא רק לחסידי חב"ד, אדרבא, הוא מקריב חסידי חב"ד עבור כלל ישראל.

מובן שהרבי לא רק דואג פיזית לכל יהודי, אלא כיוון שהוא נשמה כללית, הוא מרגיש את הכאב והמחסור של כל יהודי ויהודי.

שמעתי פעם מר' לייזר ננס, שפעם הוא נכנס עם חבריו התמימים אל הגאון הרוגוצ'ובר, והם ביקשו ממנו שיגדיר להם מה זה 'רבי'. הוא אמר להם דבר מעניין: כשהרבי קורא קריאת שמע על המיטה, הוא עושה חשבון נפש של כל העולם, וכשהוא רואה שיש אי שם יהודי שחסר לו משהו בגשמיות, הוא מעורר עליו רחמים וממשיך לו את מה שהוא צריך. כך הסביר להם הרוגוצ'וב מהו 'רבי'.

אם הרבי דואג לכל אחד ואחד, הרי כך צריך להיות בבחינת 'כמים הפנים אל הפנים כן לב האדם אל האדם' — שגם יהודי בכל מקום שבו נמצא, יחזיר אהבה לרבי.

כך אצל יהודים, ולא רק, אלא גם בני נח, שהרבי דואג שהם יתנהגו כדבעי על פי שבע מצוות בני נח, ושהגאולה תהיה של העולם כולו. ומובן שכל מי שיכול לעזור לרבי במטרתו לקרב את הגאולה, הרבי דואג לו ולמשפחתו ביתר שאת, בכל ענייניו, גם מה שהוא יודע וגם ממה שהוא לא יודע.

הכינוס – כבוד לרבי, ומחזק הוראותיו

ביום ראשון הקרוב יתקיים כינוס גדול לכבוד יום הולדתו של הרבי. מה החשיבות המיוחדת בהשתתפות באירוע זה?

כל דבר שעושים לכבודו של הרבי, זה דבר גדול ביותר. ופשוט שמכבדים את הרבי בזה שמשתתפים בדבר שנעשה לכבודו. בפרט שבכינוס כזה האחד מחזק את רעהו. כשמדברים ברבים, יש גם את הכוח של הרבים, ובמעמד כזה מדברים על הרבי ועל פעולותיו, ועל ההתחזקות ללכת בדרכיו — אם כן, בוודאי שכינוס כזה יעזור גם בנוגע לפועל, ובפרט, כמו שאמרנו, שעצם הדבר נעשה לכבודו של הרבי.

(מתוך ראיון שהעניק הרב אופן ל'בית משיח' לקראת הכנס בשנה שעברה)