מספר הרבי הריי"צ:

כשהייתי בן ארבע שנים, שאלתי את אבי [הרבי הרש"ב]: מדוע ברא השם את האדם עם שתי עיניים? והרי די לו בעין אחת, כמו שהוא ברא רק פה אחד וחוטם אחד?

ענה לי אבי: היודע אתה אלף בית?

כן – עניתי.

היודע אתה – שואל אותי אבי – כי ישנה שין ימנית ושין שמאלית,  מה ההבדל ביניהן?

עניתי: בשין ימנית הנקודה היא מצד ימין, ובשין השמאלית הנקודה – בצד שמאל.

ואז אמר לי אבא: ישנם דברים שצריך להסתכל עליהם בעין ימנית – בחיבה ובקירוב. וישנם דברים שצריך להביט עליהם בעין שמאלית – באדישות וריחוק. בסידור ועל יהודי יש להסתכל בעין ימנית, ואילו על סוכריה ומשחקים יש להביט בעין שמאלית.

מסיים הרבי הרייץ: מאז נחקק בליבי ובמוחי ענין אהבת ישראל, אשר על כל יהודי, יהיה מי שיהיה, צריכים להסתכל בעין יפה.

פרשתינו פותחת בציווי להדליק את המנורה במשכן ובבית המקדש: "בהעלותך את הנרות". מפרש על כך רש"י 'עד שתהא שלהבת עולה מאליה'. כלומר, כבר בתחילת ההדלקה, על הכהן לוודא שבסופו של דבר – השלהבת תבער מעצמה ללא עזרתו של הכהן.

כן הוא בחינוך הילדים: היעד הנכסף אותו נעמיד לנגד ענינו הוא, שהערכים אותם אנו מחנכים את ילדינו, יוטמעו בהם ויהוו חלק בלתי נפרד מחייהם. לכן, תחילה נדריך את החניך בהכוונה צמודה, אך באופן כזה שלאחר מכן הוא יפנים את הערך ויישם אותו מעצמו. בדומה לנרות המנורה, שהם בוערים מעצמם ללא סיוע.

אם אכן – בסופו של תהליך – הילד מיישם זאת בכח עצמו ללא סיוע, ניתן לומר כי פעלנו כראוי באופן שלם. כך נעמיד דור של חסידים, עובדי השם באמת ובתמים ומוכנים לקראת הגאולה השלימה.