תם ולא נשלם: המסע ההיסטורי של תות"ל רחובות לרבי

באווירת רצף האירועים אני בקושי מוצא זמן לכתיבה ובדקות הפנויות הנותרות שהיו לי בצאת השבת, התיישבתי לעלות מעט רשמים מהשבת המופלאה שעברה על כולנו, התמימים דישיבת תומכי תמימים ברחובות.

ביום שישי בבוקר, קמנו, כרגיל בחצרות קודשנו בימים האחרונים, בשעת בוקר מוקדמת. למדנו חסידות בבית חיינו, בלהט ובחיות רבה, ולאחר מכן התפללנו שחרית במניין של הרבי. אנחנו פה כבר שלושה ימים וכל לימוד ב-770 מחיה את כולנו ונותן זריקת מרץ חדשה.

אין יום שישי ללא מבצעים והפעם מתחם הפעילות הוא לא בעיר רחובות, אלא ברחובותיה של ניו יורק. קניות? מבצע תפילין! עלינו על הסבאווי, בשירה ובריקודים, כפי שמתאים לחודש אדר בכלל ולמי שזכה לנסוע לרבי בפרט… העוברים ושבים הביטו בנו ופיזרו חיוכים לכל עבר.

התחלקנו לארבע קבוצות והסתובבנו במקומות סואנים, עם ה'מדים', פונים לעוברים ושבים. "א ג'ואיש?", שאלנו שוב ושוב. וכשהתשובה הייתה חיובית, פרצנו בריקוד שמחה והנחנו ליהודי תפילין. עוד יהודי ועוד יהודי. כל יהודי הוא כמו יהלום, וכשמוצאים יהלום, השמחה רבה…

אחרי שעות של 'מבצעים', שבנו ל"מוקד", הלוא הוא בית חיינו, משם יוצאת אורה לכל העולם. נעמדנו לתמונה קבוצתית על רקע 770, אחד התמימים פורץ בניגון שמחה וכולנו אחריו, מרגיש קצת כמו במראות מתמונת השלוחים הנעמדים מידי שנה בדיוק כאן. אי אפשר לתאר את ההתרגשות הרבה של רגעי התמונה, כשכולנו יחד, התמימים, בניו של הרבי, עומדים ומצטלמים ביחד על רקע 770.

ליל שבת. לאחר התפילה צעדנו יחד לבית משפחת רובשקין. אב המשפחה, ר' משה, איש חסד מופלא, פשוט מופלא, אין לי כל הגדרה אחרת. לאורך כל סעודת השבת, הוא עמד על רגליו, חילק, הגיש, נתן, כאילו שמישהו משלם לו על זה… איש חסד שאין לתאר! מאוד התפעלנו ממידת הכנסת האורחים המופלאה שלו. רק מאוחר יותר התברר לנו שבחלק אחר של הבית הוא מארח עוד קבוצה של אורחים. פשוט לא להאמין. במהלך הלילה, שכולו הפך להתוועדות חסידית אחת גדולה ועוצמתית, הוא הצטרף אלינו.

ישבנו והתוועדנו, אל תוך שעות הלילה, כאילו השעון לא ממשיך להתקדם… סיפורים חסידיים נשפכים לרוב, הרגשים, החלטות טובות. רגעים שלא יישכחו לעולם… והנה השעה כבר שלוש בלילה! מחר יש יום חדש וכולנו ממהרים למקום הלינה.

למחרת קמנו ללימוד חסידות. עדיין עייפים, אבל חסידות בשבת בבוקר ב-770 אי אפשר לפספס. לאחר התפילה השתתפנו בהתוועדות המרכזית ב-770, ומשם התחלקנו הפעם לשלוש קבוצות והתפזרנו במקומות שונים בשכונת כאן ציווה השם את הברכה, כשכל קבוצה סועדת ומתוועדת במקום אחר. אני השתתפתי בהתוועדות בחדר האוכל של ה'קבוצה'. ההתוועדויות נמשכו עד תפילת מנחה. בין לבין פורצים בשירה ובריקודים. אני רואה את הרב יוסף יצחק לוין, משגיח הישיבה ומי שעומד מאחורי המסע הגדול ברוח כוח ותושייה, רוקד בהתלהבות. ויש על מה… ברוך השם.

תפילת מנחה ב-770, סדר ניגונים, מעריב, ריקודים של חודש אדר… כל רגע ורגע אוצר בתוכו התרגשות עצומה ושמחה גדולה. כל רגע מנוצל היטב ונחרט היטב בזיכרון.

מוצאי-שבת, ריקודי חודש אדר ב-770. לילה. הולכים לישון. מחר חוזרים לארץ הקודש, היישר לישיבה ברחובות… סופרים כל שניה ומתפללים ומצפים שעוד לפני שנחזור, המשיח יתגלה ונטוס יחד עמו על ענני שמיא, עם הרבי בראשנו…

יום ראשון. שחרית, לימוד, מנצלים כל רגע. והיישר לשדה התעופה קנדי…

תם ולא נשלם המסע ההיסטורי של תלמידי תומכי תמימים ליובאוויטש רחובות – אל הרבי.