גדולי ירושלים התוועדו לכבוד המשפיע הרב ובר ע"ה

בראשות גדולי תורה, אדמו"רים ומנהיגי קהילות בישראל: קהל רב התכנס ביום ראשון השבוע, אור לח"י אדר, להתוועדות חסידים וסעודת הילולא רבתי לציון ח"י שנים להסתלקותו של זקן המשפיעים בארץ הקודש, מקרב ליבם של ישראל לאביהם שבשמים – הגאון החסיד רבי משה וובר זצוק"ל.

באירוע, שנערך בירושלים בסימן התחזקות בדרכיו של בעל ההילולא – השתתפו רבים מתלמידיו של הגה"ח רבי משה וובר זצוק"ל, שהעלו זיכרונות משנות ההוד במחיצתו של אוהב ישראל שהיה חטיבה אחת של תורה וחסידות וקירוב לב ישראל לאביהם שבשמים. ההתוועדות נערכה בראשותו של תלמידו־כבנו וממשיך דרכו של בעל ההילולא – יבדלחט"א הרה"ג הרב עידו־יצחק וובר שליט"א, ראש כולל 'ירים משה' בירושלים.

אורח הכבוד בסעודת ההילולא היה כ"ק הגאב"ד וראש העדה החרדית בירושלים, הגאון הגדול רבי יצחק טוביה וייס שליט"א, ידידו ומעריצו של בעל ההילולא, שהגעתו עוררה התרגשות בקרב המשתתפים. כמסורת השנים טרח הגאב"ד במסירות נפש, חרף חולשתו, לכבד את המעמד בנוכחותו מעוררת ההוד. כ"ק הגאב"ד שליט"א זכה לקשרי ידידות חמים עם הגר"מ וובר זצ"ל עוד מימי שבתו באנטוורפן, כשהיה עולה למעונו בירושלים להתבשם בדברי תורה וחסידות ולחזק את ענייני הפרט והכלל.

שעה ארוכה ישב כ"ק גאב"ד ירושלים ועיין בדברי התורה המרוממים המובאים בספרו של בעל ההילולא, ספר 'ירים משה' – שלאחרונה יצא לאור במהדורה מפוארת ומיוחדת. לאחר ברכת לחיים בירך הגאב"ד את המשתתפים כי זכותו של בעל ההילולא תגן עליהם ועל כל המקושרים לרבי משה וההולכים בדרכיו. בפרט בירך את תלמידו הגר"ע וובר־ארליך הפועל רבות ונצורות להפצת מעיינות תורתו של רבו, שיזכה להתמיד בכך בבריות גופא ונהורא מעליא ושזכות בעל ההילולא תגן עליו ועל כל המסייעים להפצת תורתו של בעל ההילולא.

זיכרונות בפני הגאב"ד

ראשון נושאי־הדברים בהתוועדות ההילולא היה הגה"צ רבי אביש ציינווירט, מחכמי 'שער השמים' ומגדולי המקובלים בירושלים של מעלה. בנוכחות כ"ק גאב"ד ירושלים העלה הרב צינווירט, שלמד תורה מפי בעל ההילולא בכולל למקובלים 'בארה של מרים' שבראשה עמד הגר"מ וובר זצ"ל – זיכרונות עורגים מעבודת השם הנשגבה של זקן המשפיעים שכל רז לא אניס ליה בכל חלקי התורה: "מי שראה את עבודת השם של רבי משה, שנמשכה מאשמורת הבוקר עד לאחר חצות הלילה – לא יכול היה שלא להתעורר לעבודת השם בדבקות ובחיות", אמר הגר"א ציינווירט.

המקובל הרב ציינווירט המשיך ואמר: "לא הייתה דקה בסדר יומו של רבי משה זצ"ל שהייתה פנויה מעבודת השם בפרישות ובדבקות. קריאת שמע שעל המיטה שלו הייתה כתפילה של יום הכיפורים. הכנה למצווה עבורו הייתה מלאכת קודש רבת תעצומות. רבי משה זי"ע לא שת ליבו לייסורי הגוף ולכל הפרעה חיצונית, אלא כל כולו חטיבה אחת של תורה ותפילה, מתוך בקיאות מבהילה בכל הש"ס, ראשונים ואחרונים, ספרי קבלה, נגלה ונסתר, ויחד עם זאת – רבים השיב מעוון במסירות נפש נפלאה. הוא בער באש קודש של עבודת השם ללא גבול, וכל היום כולו היה עומד לפני השם יתברך באימה וביראה".

הנואם השני היה הגה"ח רבי יוסף סגל, ראש כולל 'צמח צדק' בירושלים ומתלמידיו הוותיקים של בעל ההילולא. הגר"י סגל הפליג בדרשה עשויה לתלפיות על שגב דמותו של הגאון והחסיד שגדולי ירושלים חרדו לדמותו כבר בהיותו אברך צעיר לימים. בנאומו, שהיה מלאכת מחשבת שהגדירה את דמות המשפיע, סיפר ראש כולל 'צמח צדק' כי "מי שראה את רבי משה בעבודת התפילה – ראה מה זה דמות של עובד השם, בקנה מידה שאי אפשר לחקותו. כשהיה מקבל עול מלכות שמים – פניו היו מאדימים מדבקות ומאמץ, ואפילו עורפו היה מאדים, כפשוטו ממש, מחמת דבקות ויראת הרוממות שהייתה פושטת בו.

"כאשר ראוהו לומד תורה", המשיך הרב סגל, "ניתן היה לראות מה זה לימוד תורה בקדושה ומתוך דבקות בנותן התורה, כמבואר בתניא על מי שלומד תורה שהוא 'מחבק את המלך בבגדיו', וכך בדיוק הייתה הבחינה של רבי משה. ואהבת ישראל שלו עולה על כולנה: כשבא אדם לרבי משה – הוא ראה יראת שמים מהי ואהבת ישראל מתוך יראת שמים מהי. כולו נשמה, כולו עובד השם, כולו דבקות באורייתא וקודשא בריך הוא וישראל".

הנואם השלישי היה הגה"ח רבי טוביה זילברשטרום, רב 'שיכון חב"ד' בירושלים, ממקורביו הוותיקים של בעל ההילולא. הרב זילברשטרום התמקד במידת אהבת ישראל של בעל ההילולא שהביאה אותו לקרב את ליבותיהם של אלפים לאביהם שבשמים, וכל זאת תוך שהוא מעמיד שעות יקרות מזמנו שהיה קודש קודשים לתורה ולתפילה – כדי להוציא יקר מזולל ולהכניס יהודים תחת כנפי השכינה, לעתים מתוך מסירות נפש ממש.

כשהגרש"ז 'מתבייש לתת הסכמה'

נאום מלהיב וסוחף נשא הגאון רבי מתתיהו דייטש, רב שכונת 'רמת שלמה' בירושלים, מחבר ספר שו"ת 'נתיבות אדם' ואחד ממקורביו הוותיקים של בעל ההילולא. אביו, החסיד המפורסם רבי יוד'ל דייטש היה ידיד נפשו של בעל ההילולא ושותפו כחלוץ עולם התשובה בארץ ישראל, כאשר יחד הקימו והפעילו את 'ארגון שיעורי תורה' ששיגר מגידי שיעורים ומרביצי תורה לערי השדה לפני שישים שנה ויותר. "בירושלים של אז אמרו, שקשה 'לתפוס' את אבי זצ"ל ברגע שבו הוא אינו שוהה לצידו של הגה"ח רבי משה וובר זצ"ל, כשכל העת הם מטקסים עצות כיצד להרחיב את גבולי הקדושה ולהכניס עוד ועוד יהודים תחת כנפי השכינה", סיפר הגר"מ דייטש.

רבה של 'רמת שלמה' חשף בדרשתו, שכאשר זקן המשפיעים זצ"ל התכונן להוציא לאור את ספרו הנפלא והקדוש 'ירים משה' – הוא היה זה שנשלח לבקש את הסכמתו של גאון ישראל, הגאון האדיר רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל. "רבי משה זצ"ל לא רצה לבקש הסכמות, מחמת ענוותנותו, אולם אבי זצ"ל ביקש ממני שאלך לבקש הסכמה. כשהגעתי לרבי שלמה זלמן עם הספר – אמר לי הגרש"ז דבר מבהיל: 'אני מתבייש לתת הסכמה לרבי משה. שאני אתן הסכמה לספר של רבי משה וובר? וכי הוא זקוק להסכמה שלי? זוהי חוצפה ויהירות מצידי לתת הסכמה לספר של אדם גדול שבענקים כמו רבי משה.

"לבסוף כתב הגרש"ז זצ"ל הסכמה נלהבת, שתוכה רצוף היה שורת תארים כבירים על דמות הענקים של רבי משה וובר זצ"ל, על גאונותו וצדקותו וחסידותו. כשהגעתי עם ההסכמה לרבי משה, הוא הגיב בתקיפות: 'למחוק מיד את כל התארים'. ואכן, במהדורה המודפסת השמיט בעל ההילולא את כל התארים שכתב עליו הגרש"ז, והותיר תחתיהם שלוש נקודות… זו הייתה מידת הענווה של רבי משה – בדוגמת מה שמצינו על משה רבינו ע"ה שהיה עניו מאוד מכל האיש אשר על פני האדמה.

ראיית פני צדיק

"אבי אמר לי פעמים רבות בשמו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש, שרבי משה היה מקושר אליו בכל נימי נפשו: 'די להביט בפניו של רבי משה – כדי לקבל יראת שמים'. הרבי מליובאוויטש אמר לראשי ישיבת 'תורת אמת', שרבי משה מונה למשפיעה הראשי על ידי כ"ק האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש –  ש'עצם ההימצאות של הבחורים בסביבתו מעוררת השפעה לטובה ביראת שמים. ואכן, מי שראה אותו בעבודת התפילה ובקריאת שמע – היה מתעורר מיד לתשובה.

"אני זוכר את עצמי", הוסיף הגר"מ דייטש, "כילד בתלמוד תורה 'שומרי החומות', כאשר רבי משה היה מתייצב מפעם לפעם לחזק את תלמידי הת"ת ולשאת בפניהם דברי מוסר – איך היה עומד בקריאת שמע של ערבית וכל פניו מאדימות בפחד נורא ומוחשי בפני ריבון כל העולמים. מצד אחד היה תקיף בדיבורו ובעבודת השם שלו – ומצד שני היה רך כחמאה כלפי כל יציר נוצר. הגדלות שלו בתורה ובקדושה היו מבהילים. הוא העמיד בעלי תשובה לאלפים בכח הקדושה שלו, בעוד ביתו עומד הפקר ממש לכל אורח מזדמן. לראות את רבי משה שמח זצ"ל שמח בשמחת הזולת – זה משהו שלא היה כדוגמתו.

"היה מקרה", סיפר הגר"מ,  "שבו הגיע לרבי משה מאן דהו שסיפר כי הוא סובל עם משפחתו מדחקות נוראה באין לו לחם לפי הטף. רבי משה, שהיה צר בכל צרתם של ישראל – נרתם וגייס כספים עבור אותו יהודי. לאחר שהכסף הועבר אליו – התברר לנו שאותו אדם הערים על רבי משה, וכי יש לו די והותר. הייתה התחבטות לספר זאת לרבי משה, שלא יצטער על כי עמלו היה לריק. לבסוף ניגשו אליו וסיפרו לו. לגודל ההפתעה, פניו של רבי משה האירו בנהירו עילאה: 'אז למשפחה הזו יש פרנסה בהרחבה? ברוך השם, זו שמחה גדולה'…

לבסוף עורר הגר"מ דייטש את הציבור ללמוד מתורתו של בעל ההילולא, המכונסים בספריו 'ירים משה' 'ילקוט אמונה וביטחון' וקונטרסי 'שמעו ותחי נפשכם' שהוציא לאור כדי לחזק את לב ישראל לאביהם שבשמים.

האדמו"ר מזוויהעל: סוד ה'כולל' הפלאי

נואם הכבוד בסעודת ההילולא היה כ"ק האדמו"ר מזוויהעל שליט"א, שזכה להכיר מקרוב את הגאון החסיד רבי משה וובר זצ"ל, במסגרת מסורת שהייתה בין צאצאיו של האדמו"ר הרה"ק רבי שלמה מזוויהעל זיע"א כי יש לדבוק ברבי משה וובר זצ"ל ולהשתדל ללמוד מפיו חסידות ועבודת השם. האדמו"ר גילה, כי זקנו הרה"ק רבי שלמה מזוויהעל זצוק"ל, הרבי שכל ירושלים חרדה מקדושתו וחסידותו, העריץ את רבי משה הערצה רבה, וכאשר ביקש להקים 'כולל' לאברכים מבלי שיידעו כי הוא זה שעומד מאחוריו – העמיד בראשו את רבי משה זצ"ל, שהיה בוחר את האברכים בהסכמת הרבי מזוויהעל.

"זקני הקדוש", אמר האדמו"ר, "הורה לרבי משה לקבל את כולם – ולא לדחות את החלשים בכישרונות, 'די גֶעמֵיינֶע' בלשונו של זקני, וזאת על מנת שגם הם יוכלו לשקוד על דלתי תורה ולא יידחו חלילה מאוהלה של תורה. הכולל הזה בראשותו של רבי משה היה מפורסם בירושלים, ואיש לא ידע על הסוד שעומד מאחוריו. רק כאשר זקני הקדוש חלה, התברר שהרבי מזוויהעל הוא זה שעומד מאחורי הכולל המיוחד באמצעות נאמנו רבי משה וובר זצוק"ל.

"בין זקני הקדוש לרבי משה", אמר הרבי מזוויהעל בדרשתו המופלאה, "שרר קשר נפשי ומופלא. אבל היה עניין נוסף: "מי שהכיר את רבי משה זצ"ל, ידע שנוסף על היותו גאון בנגלה ובנסתר והוגה בתורת השם יומם ולילה, ומי אינו זוכר כיצד היה עומד שעות על גבי שעות בקריאת שמע שעל המיטה – את הכל היה מוכן להקריב למען אהבת ישראל. לעשות טובה ליהודי ולקרב יהודי תחת כנפי השכינה – היה יסוד חייו. . אם היה אצלו שאלה אם לקרב יהודי או להתפלל שחרית באריכות – הוא היה מוותר על התפילה באריכות כדי לקרב עוד יהודי לשכינה. כשהיה יוצא מבית הכנסת – מעולם לא ידע מתי יגיע לביתו, משום שתמיד הזדמנו בדרך יהודים שזקוקים לקירוב, לחיזוק, לעצה ותושייה. ואת זאת ראה זקני הקדוש רבי שלמה מזוויהעל זיע"א ואמר: 'אם כה מתייחס רבי משה לכל יהודי – הוא ראוי להיות ראש הכולל שלי".

בסיום דבריו בירך כ"ק האדמו"ר מזוויהעל את הרה"ג הרב עידו וובר־ארליך, תלמידו כבנו של בעל ההילולא, ואמר: "מה בנו קיים – אף הוא קיים, ומה זרעו בחיים – אף הוא בחיים. הגר"ע וובר שליט"א מזכה את הדור בכך שהוא מחיה את תורתו של רבו וגורם לכך שרבי משה חי וקיים בעולמנו דרך תורתו ועבודתו שמופצת להמונים בכל העולם. ייתן ה' שיוסיף רוב אונים ואמץ־כח להמשיך בהפצת מעיינות החכמה בכל העולם", סיים כ"ק האדמו"ר מזוויהעל את משאו.

האדמו"ר מתו"א: 'אף שם עומד ומשמש'

בהדרת כבוד קיבלו משתתפי התוועדות־ההילולא את פני כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א, שזכה להגות מפי המשפיע בעל ההילולא זצ"ל בכתבי חסידות והיה קרוב אליו ביותר. כמסורת השנים, האדמו"ר טרח לכבד את המעמד בנוכחותו מעוררת ההדר, וכמחוות הערכה לתלמידו הרה"ג הרב עידו וובר הממשיך את דרכו ומפיץ את תורתו.

לאחר ברכת 'לחיים' למסובים, אמר כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן: "התכנסו כאן חסידים ואנשי מעשה, יראים ושלמים, בליל ההילולא של הצדיק רבי משה ע"ה. על משה רבינו נאמר: 'זה משה האיש לא ידענו מה היה לו'. משה היה בחינת דעת. בני ישראל רצו לאמץ את הדעת של משה רבינו, לקחת את המידות, להתקרב למעשים של משה רבינו. וזו הייתה הבחינה בצדיק המופלא רבי משה זצ"ל, שהיה מצוין ומפורסם בתורה וחסידות ויראת שמים – ולא החזיק טיבותא לנפשיה. עליו נאמר בגמרא: 'שייף עייל ושייף נפיק, וגריס באורייתא תדירא', והסימן הגדול ביותר – לא מחזיק טיבותא לנפשיה. עם כל גאונותו וחסידותו – מעולם לא החזיק רבי משה טובה לעצמו.

"מי שראה את רבי משה עומד ועוסק בתורה ובעבודה, באכילה ובשתייה בקדושה, ראה הנהגה חיה ממש כמבואר בספר התניא קדישא על התקדשות בענייני היתר… הוא דאג ליהודים בגשמיות וברוחניות, אבל הוא עצמו – נהג בקדושה וחסידות. לראות יהודי מחסידי קמאי שגם בשעה שהוא אוכל הוא חש יראת הרוממות כעומד לפני השם, במתינות, מתוך לימוד תורה – זה היה מחזה שכולו לימוד. איש חסיד היה.

"כשמגיע ליל ההילולא של רבי משה ויהודים מתכנסים ללמוד ממעשיו ומקבלים על עצמם לקחת מדרכיו של חסיד אמיתי זה – בוודאי שהדבר מעורר רחמי שמים, כדי שרבי משה ע"ה יוכל להמליץ יושר על אלה ההולכים בדרכיו. וכפי שכתוב: 'מה כאן עומד ומשמש – אף להלן עומד ומשמש'. רבי משה הנאמן, שהיה מסור לקירוב יהודים לאביהם שבשמים ולעצמו לא היה צריך דבר – בוודאי יהיה לו כוח להמליץ טוב על יהודים שיקבלו על עצמם להתקרב לריבונו של עולם בדרכו, וימשיך עליהם ישועות וכל ההשפעות הטובות וסייעתא דשמיא בגשמיות וברוחניות".

בסיום דבריו בירך כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן את תלמידו של בעל ההילולא, הרה"ג רבי עידו וובר־ארליך המפיץ את תורתו ומקרב יהודים בדרכו, שיזכה להמשיך בכך מתוך בריות גופא ונהורא מעליא: "רבי עידו גורם", אמר האדמו"ר, לבחינת 'כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל. הקב"ה יעזור שרבי עידו יוכל להמשיך בהפצת תורתו של רבי משה מתוך נחת וסייעתא דשמיא".

זיכרונות וכיסופים  

אחר נאם הגאון רבי יהושע אשכנזי, ראש כולל פאג"י, שאר בשרו של בעל ההילולא. הגר"י אשכנזי ריתק את הקהל בהגדרת דמותו של בעל ההילולא: "רבי משה היה בבחינת 'בעל תשובה' – מי שהתשובה שלו. כל מצווה, גם בערוב ימיו, נעשתה בחיות ובהתחדשות, כמי שמקיים את המצווה בפעם הראשונה בחייו". הגר"י אשכנזי סיפר על הערצתם של גדולי הדור האחרון לרבי משה וובר זיע"א.

את מסכת הנואמים חתם הגה"ח רבי ישעיהו וובר שליט"א, שאר בשרו של בעל ההילולא, שהיה קרוב אליו ביותר לאורך שנים רבות של לימוד תורתו ודרכיו. הגר"י וובר סיפר על היותו של דודו עמוד התורה והחסד, ותיאר איך לפני שישים שנה ויותר נודע המשפיע לא רק בחסידותו וגאונותו, אלא בכך שביתו, שזכה לכינוי 'מלון ובר', היה פתוח לרווחה לכל נזקק ומר נפש, בכל שעות היממה, כאשר הרבנית הצדקנית מרת מרים וובר ע"ה עומדת לימין אישהּ הגדול במעשי החסד הכבירים שאין להם אח ורֵע.

עד לשעה אחת בלילה עוד ישבו גדולי התלמידים והמקורבים לבעל ההילולא, ועסקו בהתרגשות בהעלאת זכרונות מלאי הוד וכיסופים מדרכיו בקודש של הגאון החסיד זקן המשפיעים זיע"א, מתוך התחזקות והחלטה נחושה להתחזק ולצעוד בשביל הזהב של חייו הנאדרים – שהיו מזוגים אהבת השם ואהבת התורה ואהבת ישראל במסירות וללא שיור.