"ראיתי שהוא צורה בלי חומר מופשט מהגוף"

"ראיתי שהוא צורה בלי חומר מופשט מהגוף". כך העיד הרבי על הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע שהיום כ"א מנחם אב חל יום ההילולא ה-60 להסתלקותו צרור התייחסויות מעניינות בין כ"ק אדמו"ר מה"מ ובית בעלזא המעטירה. קטעים נבחרים מתוך הספר "בסוד שיח" הקשרים של גדולי ישראל עם הרבי.

"אברך, מאתנו אי אפשר להסתתר"

כאשר גרו הרבי והרבנית בברלין, נודע באחד הימים כי האדמו"ר מוהר"א מבעלז הגיע לברלין ורבים הולכים לקבל את פניו. הרבי שהיה אז אברך צעיר, השתוקק לראות את הצדיק המפורסם. היא ביקש מידידו חסיד גור שגר בברלין בשם ר' איצ'ה מאיר פירסנטברג שיתלווה אליו, אולם התנה איתו שלא יגלה את זהותו (ככל מעשיו בעת ההיא שהיו בהצנע לכת ובהסתר). בהגיעם לשם, נזדמן למקום הרה"ח ר' חיים שניאורסאהן מחברון שנסע כשד"ר מארה"ק. כאשר הבחין הרבי בר' חיים ביקש גם ממנו שלא יגלה את זהותו לאיש, ור' חיים הבטיחו בכך.

כשהגיעו לאכסנייתו של האדמו"ר היה תור גדול של יהודים שחיכו לתת "שלום". הוא נתן שלום כשידו עטופה במגבת, וראשו מורכן כלפי מטה. כשניגש הרבי ונתן לו ידו לשלום, הרים את עיניו הקדושות, הוריד את המגבת מהיד ואחז את ידו של הרבי. כך החזיק ר' אהרן הקדוש את היד זמן ממושך ושאל: "ווער איז דער יונגערמאן"? [=מי הוא האברך הזה?].

"א גיווינליכער יונגערמאן" [=אברך פשוט] ענה הרבי. נענה הרבי מבעלז ואמר: "א ווארימע הענטאלע. יונגערמאן,פון אונדז בעהאלט מען זיך ניט" [=יד חמה. אברך, מאיתנו אי אפשר להסתתר]. כשגילה ר' חיים שניאוסאהן לאדמו"ר מבעלז שהאברך הוא חתנו של האדמו"ר מליובאוויטש, אמר הצדיק: "יא יא, איך זע איך זע. איך האב געפילט אז דאס אין אן איידעלע האנט" [=כן כן, אני רואה אני רואה, הרגשתי שזו היא יד זכה]. הרבי מבעלז המשיך להחזיק את ידו של הרבי ודיבר איתו כך במשך כעשר דקות.

על סיפור זה שזכה לראות בעיניו, היה הרה"ח ר' חיים שניאורסאהן ז"ל חוזר שוב ושוב לפני אנ"ש בירושלים. לאחרונה התקבל על כך אישור נוסף ממקור בלתי צפוי. הרה"ח ר' יחזקאל בעסער שי' מראשי "אגודת ישראל" בניו יורק, סיפר בראיון ל"כפר חב"ד", שאותו חסיד גור ר' איצ'ה מאיר פירסטנברג מברלין, שהתלווה אל הרבי בהליכתו לפגוש את האדמו"ר מבעלז, התיידד עמו שנים רבות אחר כך כאשר גר בניו יורק, וסיפר לו את הדברים ממקור ראשון.

הרב בעסער הוסיף, שכאשר סיפר לר' איצ'ה מאיר שיש לו "יחידות עם הרבי", ביקש ממנו להזכירו לפני הרבי. כששוחח עם הרבי מסר לו את דרישת השלום מאיצ'ה מאיר פירסטנברג, והרבי אמר בהפתעה: "או, פירסטנברג, הוא עדיין כל כך חריף?! אני מודה על הד"ש, תמסור לו ד"ש חם בשמי, הוא הרי לקח אותי אל הרבי מבעלז"!

החזיק לרבי עשר דקות את היד!!!

סיפור מעין זה קרה שוב בזמן אחר ובעיר אחרת, וכך שח הגאון רבי אלחנן הילפרין:

"הרב הגאון החסיד רבי אלימלך רימפלער זצ"ל מווינא (שגר אח"כ בלונדון), סיפר לי בעצמו על מאורע שהיה בנוכחותו. בעת שהרה"ק מוהר"א מבעלז זצללה"ה הגיע לווינא לרפואת עיניים, הנה בצאתו מביתו בדרכו אל הרופא, באו לנגדו שני אברכים לקבל ממנו ברכת שלום. לראשון שבהם (שהיה הרה"ח חדב"נ הרש"ג זצ"ל) השיב ברכתו כדרכו וכמנהגו בג' פעמים, ולהשני החזיק בידו כרבע שעה, והיה בדבקות גדולה. הרב רימפלער נוכח בעצמו בשעת מעשה עם עוד חסידים, והוא אמר כי אלו שהיו שם המה ראו כן תמהו, שמעולם לא ראו הנהגה כזו אצל רבם. והכל דברו כי הרה"ק מבעלז הרגיש כי זוהי יד טהורה וקדושה. ואברך זה היה הרבי רמ"מ מליובאוויטש".

"שלום פויגל חזור בך, אתה משחק באש"

הקשר בין האדמו"ר הרה"ק מבעלז לבין הרבי היה מפליא כבר מהתקופה הראשונה של הנשיאות.

משמשו של האדמו"ר מבעלז היה הרה"ח ר' שלום פויגל ז"ל (נכדו של הצדיק רבי נחמן לובעניצער זצ"ל שהיה בעל רוח הקודש). הוא היה מחשובי החסידים, שימש כמשפיע לבחורים והיה סמל ודוגמא של חסיד אמיתי.

כאשר שיגר כ"ק אדמו"ר בחודש כסלו תשי"א אגרת כללית לאדמורי"ם ומנהיגי ישראל בקשר להפצת המעיינות חוצה, הגיע מכתב כזה גם לביתו של כ"ק האדמו"ר מבעלז זצוק"ל. רבי שלום ז"ל קרא לפניו את המכתב, אבל העיר על כך שהרבי שנעשה רק עתה לאדמו"ר, כבר מעורר את הצדיקים וגדולי הדור איך עליהם לנהוג.

כששמע הרבי מבעלז דברים אלו, נבהל ואמר: "שלום, שלום, האב שוין חרטה. זאלסט וויסען אז דו שפילסט זיך מיט פייער! זאג נאך מיר דריי מאל: [=שלום, שלום, חזור בך מיד. דע לך שאתה משחק באש! אמור אחרי שלוש פעמים: אני מתחרט, אני מתחרט, אני מתחרט].

אסור שגזע חסידי ילך לאיבוד

שלושה ימים אחרי הסתלקות הרבי מבעלז נסע הרב נחום רבינוביץ לניו יורק ונכנס ליחידות ביום חמישי כ"ה מנחם אב תשי"ז. הרבי ידע על השייכות שהיתה לו עם האדמו"ר מבעלז ושאל אותו אודות ההסתלקות.

הרב רבינוביץ הוציא את עתון "המודיע" של יום ראשון, שבו היה מסופר על ההסתלקות והלויה וכו', ומסר את זה לרבי, והוסיף כי לפני יציאת השבת הגיעה ידיעה על מצבו החמור, ועם צאת השבת שלחו תלמידי ליובאוויטש מברק אל הרבי שיעורר רחמים עבורו. הרבי ענה: "המכתב הגיע לכאן שש שעות לאחר ההסתלקות", ובתוך כך יצאה אנחה כבדה מעומק לבו הטהור.

אחר כך שאל אותו הרבי באם הרבי מבעלז השאיר כתבים, וענה שיש קבלה בבעלז שלא מדפיסים את תורת האדמורי"ם שלהם. הרבי הגיב: "גם הרבי הרש"ב נ"ע לא רצה שידפיסו את כתבי החסידות שלו, ובכל זאת השווער (הרבי הריי"צ זי"ע) הדפיסם".  אחר כך שאל הרבי "מה חושבים חסידי בעלז לעשות עתה?" וענה הרב רבינוביץ שאחיו הרה"צ מבילגוריא זצ"ל (שנסתלק ביום כ"ה מרחשון תש"י) השאיר בן צעיר בן תשע שנים בשם יששכר דוב (כיום כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א), וחושבים להועידו לאדמו"ר. הרבי ענה על זה: "א גלייכע זאך. א חסידישער גזע טאר ניט זיין פארפאלען" [=זה דבר נכון. אסור שגזע חסידי ילך לאיבוד].

קבלתי ממנו שיריים

הרב יחזקאל בעסער ע"ה מראשי אגודת ישראל ומקורב לרבי  מספר שלפני היחידות הראשונה של הרבי מבעלז שליט"א בחודש אדר תשל"ג, הוא היה אצל הרבי  ואמר לו שחסידי בעלז ביקשו למסור "כי מאחר שהרבי מבעלז חדש בכהונתו ואברך צעיר, הוא צריך חיזוק, ומבקשים שהרבי יעודד אותו". כאשר העלה הרב בעסער את העניין של בעלז אמר לו הרבי שהאדמו"ר הקדוש הר"א זצוק"ל היה צדיק גדול ובקי גדול באורח חיים, ואמר הרבי  שקיבל מהבעלזער "שיריים".

ביחידות של שנת תשל"ג קיבל האדמו"ר מבעלז את ברכת הרבי לבן זכר. ואחר כך נולד לו בנו יחידו שהוא היום חתנו של הגה"צ רבי שמעון לעמברגער שליט"א הרב ממאקאווא.

"כמה מגדולי ישראל הלכו למנוחות והתגבר חושך הגלות".

מעניין לציין דבר מדהים פחות מחודש לאחר הסתלקותו של רבי אהרן מבעלזא כותב הרבי מכתב בי"ט אלול תשי"ז (הסתלקותו בכ"א אב תשי"ז) במענה לאחד ששאל האם יש כבר אתחלתא דגאולה בעצם הקמת המדינה. תשובת הרבי הייתה כידוע שאין אתחלתא דגאולה לפני ביאת משיח כמבואר ברמב"ם. אולם כאן הרבי הוסיף משפט נדיר המרמז את השבר הגדול בפטירת רבי אהרן מבעלזא. הרבי הוסיף במכתב  משפט נדיר  "ונמצאים עתה בגלות חשך כפול ומכופל עוד יותר מדורות שלפנינו כיון שכמה מגדולי ישראל הלכו למנוחות וכו'"

"ראיתי שהוא צורה בלי חומר מופשט מהגוף"

באור ליום ב', י' אדר ראשון ה'תשל"ג ביקר האדמו"ר הרה"צ רבי ישכר דב רוקח שליט"א מבעלז אצל הרבי.

הרבי סיפר לאדמו"ר מבעלז כי פגש את דודו, אדמו"ר מבעלז הרה"ק רבי אהרן זצ"ל, "וראיתי שהוא צורה בלי חומר מופשט מהגוף".

להדפיס ספרי בעלזא למרות ה'קפידה'

להלן קטע מהמשך שיחתם הק' הסובבת סביב הדפסת תורתם של אדמו"רי בית בעלז:

הרבי: אילו כתבים מאדמו"רי בעלז מצויים?

האדמו"ר מבעלז: ישנם קצת בצילום (קופיע), אך הם אינם מוגהים. בשנים תש"ה-תש"ו כתב אאמו"ר (הרב מבלגרויי זצ"ל) הנחות מתורותיו של אחיו (הרה"צ רבי אהרן זצ"ל).

הרבי: טוב מאד, אפשר הרי להדפיסם?!

האדמו"ר מבעלז: ישנה קפידה (גזירה) בבעלז, שלא להדפיס תורות!

הרבי (בחיוך): בילדותי שכר אאמו"ר ז"ע עבורי ועבור שני אחי, מלמד שהתגורר בביתנו, והיה לומד עמנו כל השנה כולה. פעם אחת, נכנסתי לחדרו של המלמד בתשעה באב, ומצאתיו יושב ולומד. שאלתיו בדרך-ארץ – היתכן?! והמלמד השיב: כשאבוא לעולם האמת, בין כה ילקוני. אשמח, איפוא, כשאדע שמלקים אותי על לימוד תורה בתשעה-באב.

ועל דרך זה בעניננו: הלואי וה"עון" יהיה – הפצת התורה. גם אם בדורות קודמים אסרו זאת!

האדמו"ר מבעלז: כיון שאין טעם גלוי לקפידה שלא להדפיס תורות, ואם-כן, הרי זו בבחינת גזירה ללא טעם – אם היה טעם אפשר היה לדון אם בטל טעמה, או לא, אך כאמור הרי זה ללא טעם?!

הרבי: בדורנו כאשר המצב הוא שרבים צריכים לכך – מפאת מחלת הדור – אין להתחשב בקפידה, בדוגמת הפסק-דין: "חולה שהוא אומר צריך אני לאכול כו' מאכילין אותו מיד כו' שהלב יודע מרת נפשו כו' אפילו מאה רופאים אומרים שאין צריך לאכול כו' שומעין לחולה".

זאת אומרת: אף על פי שהרופא הוא בקי וכו' יש להתחשב במצב החולה.

ולענייננו: צריכים לבדוק את המצב כפי שהוא היום, ולא כפי שהיה לפני חמישים שנה. ובענין זה – יש ללמוד הוראה מ"מעשה רב" בנוגע לכתבי האריז"ל – שהרב חיים ויטאל ז"ל ציוה לגונזם, ולאחר מכן התירו גדולי-ישראל להוציאם ולפרסמם [ולהעיר מהשקלא וטריא בהלכה בתלמיד חכם וגדול הדור שציוה שלא להספידו – שיש מקום לומר שמותר להספידו!].

ועל דרך זה בדורנו: אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, לא רצה שידפיסו את כתביו, ובפרט לא ב"אותיות מרובעות", אך כשהגיע כ"ק מו"ח אדמו"ר לארצות הברית וראה שהמצב הוא שאם יודפסו ב"כתב רש"י" לא יסתכלו בספרים [שכן: (א) ישנם שאינם יודעים לקרוא "כתב רש"י", (ב) גם אלו שיודעים טוענים שספר שנדפס בצורה כזו הוא ספר ישן וכו'] והורה להדפיס את ספרי החסידות ב"אותיות מרובעות"!

"הרבי פועל שם דברים עצומים ונפלאים"

בתאריך ד' אדר שני תשמ"א ביקר האדמו"ר רבי ישכר רוקח מבעלז אצל הרבי. להלן קטעים משיחתם הק':

הרבי: באים אתם הרי מארץ-הקודש, בודאי יש בידכם בשורות טובות?!

האדמו"ר מבעלז: הרבי פועל שם דברים עצומים נפלאים.

הרבי: הנכם פותחים במה שאני פועל בארץ-הקודש, הרי באים אתם מהתם לספר אודות פעולותיכם…

האדמו"ר מבעלז: אנו מנסים גם-כן לפעול משהו.

הרבי: מהו פשר הביטוי "משהו"?

האדמו"ר מבעלז: כמה שפועלים הרי זה מעט.

כבוד מיוחד שהרבי מתעניין אודות בעלזא

הרבי: ראיתי את העתון שאתם מוציאים-לאור (קול מחזיקי הדת) – כיון שאתם אינכם רוצים לספר לי אודות פעולותיכם, צריך אני לספר לכם מה נשמע שם!…

האדמו"ר מבעלז: זהו כבוד מיוחד שהרבי יודע מעתוננו.

הרבי: אני גם קורא אותו, ואני מחפש שם דברים טובים. הרי רואים אתם שאני מתעניין כל הזמן על דבר בשורות-טובות…

הרבי: כשהתחלתי לחפש בעתון ("קול מחזיקי הדת" הנ"ל) ראיתי שהתחילו להדפיס גם עניני חסידות. דבר זה הזכיר לי את הנושא עליו דיברנו בשעתו בנוגע לבחורי ישיבה שעליהם לדעת שחשיבות לימוד תורת החסידות היא בדיוק כלימוד תורת הנגלה.

האדמו"ר מבעלז: "נהרא ונהרא ופשטי'" – בחסידות פולין ישנם כמה סוגי חסידות, אך מכיון שישנם הטוענים שנשתכחה תורת הבעש"ט (חס ושלום) – אזי דברי חכמים צריכים חיזוק.

הרבי: אכן גם זו סיבה טובה להתחזקות בלימוד החסידות, – אולם לשם מה להזכיר גנותן של ישראל, שישנה "שיטה" שכזו?!

"ישכר" או "יששכר"?

הרבי אמר שבתור "מאמר המוסגר" ברצונו לנצל את הביקור ולברר כיצד נוהג אדמו"ר מבעלז בנוגע לכתיבת שמו (ישכר) – האם כותב הוא שני שיני"ן או שי"ן אחד?

האדמו"ר מבעלז השיב שזקנו הרה"צ ר' ישכר דוב מבעלז זצוק"ל היה כותב שי"ן אחד.

הרבי שאל האם כך הוא גם היה חותם, אדמו"ר מבעלז השיב שכן.

הרבי שאל האם כך נהג גם בהברה, כלומר כשהיה מבטא את שמו בפיו האם גם אז נהג לבטא בשי"ן אחד.

האדמו"ר מבעלז השיב שכן.

הרבי שאל האם נאמר פעם ביאור על כך. אדמו"ר מבעלז השיב: הרי בקריאת-התורה קוראים בשי"ן אחת.

הרבי העיר כי זוהי אכן ראיה שכך צריך להיות, אך מהו באמת הביאור בכך? האם לא נדפס ביאור כלשהו?!

האדמו"ר מבעלז אמר שבספרים הרי מובא טעם. הרבי העיר על-כך: לכאן ולכאן.

האדמו"ר מבעלז: הרה"צ מקאמרנא אמר כי "ישכר" הוא "פי דוברי שקר", דעתו היתה שיש לבטא זאת בשני שיני"ן.

הרבי: לשון הכתוב הרי הוא – "יש שכר" – והדבר קשור עם הגלות והגאולה.