עיתון 'בשבע' על השליחות הזוגית של מתי ונעמה טוכפלד

רבקי גולדפינגר, בשבע

שעת צהריים ירושלמית חמה בבית משפחת טוכפלד. על המדרכה בכניסה חונה אופנוע בצהוב בוהק עם הכיתוב "יחי המלך המשיח". הדלת נפתחת לרווחה, ובידיו של מתי טוכפלד (41) בנו בן החודשיים שנקרא, איך לא, הראל-משיח.

נדמה שלא משנה על מה נשוחח עם בני הזוג מתי ונעמה טוכפלד – ענייני דיומא, פוליטיקה, חינוך ילדים או כלכלה – איכשהו תמיד יצוץ שם הרבי. הם אומנם נולדו וגדלו במשפחות דתיות לאומיות והתחנכו במוסדות הציונות הדתית, אבל כיום הם חסידי חב"ד גאים, הנמנים על הפלג המשיחיסטי. אבל למרות החזות החב"דית המובהקת, קולם של השניים נשמע היטב במרחב התקשורתי הישראלי. מתי הוא הפרשן הפוליטי של עיתון 'ישראל היום' ובעל טור שבועי בעיתון. נעמה היא מנהלת ניו-מדיה ברשות הטבע והגנים. השניים מופיעים מעת לעת כפרשנים אורחים במדיות השונות, דומיננטיים ברשתות החברתיות ומגישים תוכנית רדיו זוגית בכאן מורשת.

הריאיון מתקיים ביום פוליטי סוער במיוחד. הכותרות באמצעי התקשורת מרצדות באדום בוהק, וההודעות בנייד של מתי זורמות ללא הרף. מדי פעם הוא נאלץ לעצור את השיחה ולדבר עם המערכת, עם פוליטיקאים ועם אישי ציבור, לברר מהלכים ולבקש תגובות. ניכר כי הוא חי ונושם פוליטיקה. מאז הקמת 'ישראל היום' בשנת 2007 הוא מסקר בשביל העיתון את העולם הפוליטי ואת הנעשה בלשכותיהם של ראשי ממשלות, שרים, חברי הכנסת ומפלגות.

פרשן פוליטי לחברים בצבא

את המשיכה לאקטואליה ספג עוד בבית הוריו. אביו הוא מיכאל טוכפלד, עיתונאי ותיק ומוערך. "למתי הייתה ילדות כיפה סרוגה בורגנית גבעתיים", אומרת נעמה. כנער החל למרוד במסגרות. "הייתי בקטע של רוק כבד. בכיתה י' התחלתי לעשן. הייתי עם שיער ארוך וקוקו. נפלטתי מכמה מוסדות חינוך. סיימתי את התיכון בלי תעודת בגרות. ההורים שלי מרטו את השערות בגללי", הוא משתף בכנות. בהמשך התגייס לשריון. עם השחרור החליט לפנות ללימודים באקדמיה, ובחר בתחום התקשורת.

למה דווקא תקשורת?

"מאוד אהבתי את העולם הזה. אבא היה כתב פרלמנטרי של קול ישראל ואצלנו בבית הרדיו היה פתוח יום ולילה. הייתי מקשיב משעה שש בבוקר לתוכניות אקטואליה אחת אחרי השנייה. אני זוכר שבצבא, כשצפינו בעימות בין ביבי לאיציק מרדכי, התחלתי לפרשן אותו לחבר'ה. חייתי את זה. החלטתי שאני רוצה להיות עיתונאי".

כדי להגשים את החלום, נפגש בשנת 2000 עם העורך הראשי של עיתון מקור ראשון דאז, עמנואל שילה. "סיפרתי לו על החיבה שלי לאקטואליה והוא התעניין והציע: 'תוכל לכתוב לנו כתבת ניסיון על מרצ?'. אמרתי לו כן, בלי לדעת מה אני אומר. חזרתי הביתה ושאלתי את אבא מה אני עושה עכשיו. אבא נתן לי כמה טלפונים וכיוון אותי עם שאלות. כמובן שהתרגשתי מאוד. ישבתי שעות על גבי שעות על הכתיבה". את היום שבו הכתבה פורסמה הוא לא ישכח לעולם. "קמתי לפנות בוקר כדי לקבל את הגיליון בפתח הדלת. הלב דפק. מאז כתבתי להם כל שבוע כתבה בנושא פוליטי אחר".

היום, כשאתה מכיר את נבכי הפוליטיקה הישראלית מבפנים, מה דעתך עליה?

"אני רואה את הפוליטיקה אחרת. פעם הייתי חי את זה ממש והיום יש לי פרספקטיבה אחרת, קצת מהצד. אני צופה בה ומפריד לגמרי בין דעות של אנשים ובין האנשים עצמם. אני יכול להסתכל לפוליטיקאי בעיניים ולומר: אני יכול להיות החבר הכי טוב שלך – אבל עליי להתריע ברבים מפני הסכנות שיש בדעות שלך. אמרתי את זה לכמה אנשי שמאל או לכאלה שנלחמים בדת". ישנם פוליטיקאים שהוא בנתק מהם. "איווט ליברמן לא מדבר איתי. הוא תוקף אותי במסיבות עיתונאים לעיני כולם. תמיד הוא היה עוין כלפיי, אבל זה לא מעניין אותי. שימשיך לעשות את עבודתו ואני אמשיך לעשות את עבודתי".

הודות לליברמן, מדינת ישראל נאלצה ללכת למערכת בחירות חוזרת.

"זה מעשה פוליטי שערורייתי. זה ללכת נגד הציבור. אני האמנתי עד הרגע האחרון שיקום צדיק אחד בסדום שיחלץ את אזרחי ישראל מהעונש הזה, אבל זה לא קרה. זהו כתם על כל הפוליטיקאים".

גם על ראש הממשלה נתניהו?

"כולם מדברים על זה שהוא עושה זאת מתוך הישרדות אישית, ויכול להיות שזה נכון, אבל אותנו זה לא צריך לעניין. אין לי ציפייה מאף פוליטיקאי שיעשה דברים ממניעים אידיאולוגיים. המניע לא רלוונטי. כל העניין הוא לבדוק האם הוא עושה את מה שצריך לעשות. אם כן – אני אתמוך בו, ואם לא אני אתנגד לו. אנחנו רואים קמפיין של התנערות מביבי שמוביל השמאל, כי הם מבינים שאם יוציאו מהמשחק את הנכס המרכזי של הליכוד והימין, זה יביא להגדלת הסיכוי שלהם לנצח. כשביבי בתמונה אין שוויון בין ימין לשמאל. הוא מעל כולם באיכויות שלו ובכישורים שלו, ובשמאל יודעים את זה. לכן הוא הפך למטרה".

העיתון שאתה כותב בו זכה לכינוי "ביביתון". אתה באופן אישי קיבלת הוראות לדבוק באג'נדה מסוימת? האם ככתב פוליטי מאפשרים לך להביע גם ביקורת כלפי ראש הממשלה?

"בוודאי שאפשר להביע ביקורת ועשיתי זאת בעבר לא פעם. מי שקורא לעיתון ביביתון אלו הפוליטיקאים והברנז'ה. מי שקורא באמת את העיתון יודע שההפך הוא הנכון. היו לנו גם פרסומים נגדו, או כאלו שהוא רתח מהם. בשום פנים ואופן אף פעם לא הכתיבו לי מה לומר".

האחות הצעירה של ידידיה וסיון

התוכנית שהם מגישים יחד ברדיו כאן מורשת, שהתחילה את דרכה בתחנת גלי ישראל, הגיעה דווקא דרך נעמה, באופן שהם מגדירים "פלאי".

נעמה: "זו הייתה שרשרת של השגחות פרטיות. כשסיימתי לפרסם את סדרת הפוסטים שלי בפייסבוק 'הרבי מסדר לנו בית', שזכתה להתעניינות רבה, קפצה לי במסנג'ר הודעה ממישהי שלא הכרתי בשם אורית זימר מגלי ישראל. היא כתבה לי: אם את מדברת כמו שאת כותבת, אני רוצה להציע לך ולבעלך פיילוט לתוכנית רדיו זוגית. חשבתי שאני מתעלפת. זה חלום שאפילו לא העזתי לחלום אותו. מיד אמרתי לה כן, אבל היה צריך לשאול גם את פי הבחור. וכמובן, זה לא סגור סופית בלי ברכה מהרבי. אז ניגשנו לפיילוט, שהיה ממש מוצלח, קיבלנו ברכה והתחלנו לשדר. ככה נפתח לנו צוהר לעולם חדש ומופלא", היא אומרת בהתלהבות.

מתי: "התחלנו לשדר לפני כארבע שנים. התוכנית שודרה בימי שישי בצהריים. היינו מקליטים אותה בחמישי בלילה וזה היה הדייט השבועי שלנו", הוא צוחק. "אספנו אייטמים במשך כל השבוע: פוליטיקה, אקטואליה ועוד, כמובן, בניחוח יהודי ועם אנקדוטות חסידיות מתבקשות".

כעבור שנתיים הוקם תאגיד השידור הציבורי כאן ובני הזוג קיבלו הצעה לשדר תוכנית זוגית בכאן מורשת. "התקבלנו בחיבוק גדול. היום התוכנית משודרת בלייב, בכל חמישי בתשע בערב, באותו הקונספט ובשינויים קלים", מספר מתי.

נעמה: "כן, כמו למשל שהאייטמים לפעמים נצברים בדרך לאולפן. לפעמים אפילו במהלך מהדורת החדשות שלפני התוכנית אנחנו עוד סוגרים סופית את הליינאפ (רשימת הנושאים – ר"ג). יש לנו בראש באופן כללי נושאים מכל השבוע, ואם יש עט באולפן אז הכול טוב. פעם היינו באים עם דפים מודפסים וטבלאות תזמון, אבל היום אנחנו יודעים לדבר חלק גם בלי זה. ועדיין, לפעמים קורים דברים משעשעים כמו נניח שבאים מעוצבנים אחרי איזה ויכוח, כמו כל זוג בעולם, ואז נגמרת מהדורת החדשות, אנחנו פותחים את המיקרופון ונוטפים דבש ונופת צופים", הם מחייכים שניהם, "המיקרופון הוא אחלה פסיכולוג לפעמים".

האם אתם רואים את עצמכם זוג מתוקשר סטייל בני הזוג סיון וידידיה מאיר?

נעמה: "בהתחלה זה המודל שעמד לנגד עיניי. הם מקסימים ויצא אפילו שהגשנו באותו יום, הם בגל"צ ואנחנו בגלי ישראל. אבל ברור שיש הבדל, אנחנו שונים מאוד בווייב, באופן ההגשה, בתכנים. התוכנית שלנו היא האחות הצעירה והפרועה של ידידיה וסיוון ואני מקווה שהיא תגדל להיות משהו בפני עצמה".

מתי: "ידידיה וסיוון, פרט לזה שהם חברים טובים ומוערכים, היו הראשונים שהביאו את הקונספט של זוג דתי נשוי ברדיו. מדובר במודל מוצלח שאני מקווה שיהיו עוד כמותו – רדיו שונה, אישי-משפחתי ועם אמירה יהודית דתית לא מתנצלת", הוא מחדד.

קוקו בחוץ, חב"דניק בפנים

תוך כדי השיחה נעמה (38) מתרוממת לחבק את תינוקה בן החודשיים. בימים אלו היא בחופשת לידה מעבודתה ברשות הטבע והגנים והיא נהנית מכל רגע. "העבודה ברשות משלבת שתי אהבות מאוד גדולות שלי: ניו-מדיה וטבע, והאנשים הם נפלאים", היא אומרת ומצמידה אליה את בנה הקטן. "ברוך השם, התברכנו בבת ובחמישה בנים. היום אני יודעת שהאימהות היא הקריירה שלי בה"א הידיעה. פעם זה היה על הדרך, והיום הילד הזה הביא לי את בשורת האימהות ברמות שאין לתאר".

נעמה מסבירה את בשורת האימהות בשבילה: "תראי, אני כבר אמא ותיקה לחמישה ילדים ברוך ה', והוא השישי שלי. אבל משהו קסום קרה לי איתו: נרגעתי. פשוט נרגעתי. תמיד הייתי אמא כזו שלא נלחצת, יודעת מה היא עושה, מתקתקת עניינים. אבל היה לי חוסר סבלנות והרבה פעמים לא ראיתי את הילד, אלא ראיתי את עצמי בתוך הסיטואציה. היו לי רגעי משבר אפילו בחופשת הלידה האחרונה, עם החמישי שלנו. אבל הראל-משיח, שחברות שלי צוחקות שהוא הביא לי את הגאולה, ריכך אצלי משהו מאוד גדול. מין שלווה כזאת. הוא הוריד אצלי לחץ, מגננות. הוא ילד רגוע ומתוק שמטיס אותי לגבהים של אושר גם כשהוא קם בשלוש, ארבע וחמש לפנות בוקר. אני נהנית בחופשת הלידה הזאת כמו שלא נהניתי מעולם. לא רוצה שהיא תיגמר. הבנתי פתאום, שלמרות שאני עונה על כל מושגי האישה המודרנית עם שני תארים, עבודה והערכה מקצועית, תחביבים ולו"ז עמוס – המקום שבאמת הכי חשוב לי להוכיח בו את עצמי הוא כאן, בבית שלי, בממלכה הקטנה הזאת. בית חב"ד טוכפלד".

טוכפלד גדלה במושב חדיד והיא השלישית מתוך חמישה אחים ואחיות. הוריה עלו בילדותם ארצה מחבאן שבתימן. "אני דור ראשון בארץ. מושבניקית בדם. אבא שלי היה חקלאי. תמיד היינו קרובים לאדמה. קוטפים פרי מהעץ, מגדלים עשבי תיבול, מטיילים בכיף בין העצים".

היא מדברת בחי"ת ועי"ן, ולמרות שספגה בילדותה בשל כך הערות פוגעניות, היא משמרת את ההגייה מבית. "ביסודי היו ילדים שצחקו עליי בלי סוף: 'תראו, יש לה חי"ת ועי"ן', אבל ידעתי שאני לא מתכוונת לשנות או לטשטש את זה בשביל אף אחד. זה מין רגע כזה שאת מחליטה לעצמך שאת שמה פס ושלמה עם מי שאת. באותן שנים פיתחתי דרכים לפלס מקום בחברה עם הרבה הומור".

בכיתה ז' החלה ללמוד באולפנת בני עקיבא צפירה. "היו איתי בכיתה בנות מהאליטה של פתח תקווה וגבעת שמואל לצד בנות מנתיבות, מהמושבים ועוד. ממש מיקרוקוסמוס ישראלי. אני השתדלתי להיות חברה של כולם. הייתי תלמידה מופרעת. מאוד נזקקתי לאישור חברתי ולכן בלימודים הייתי די אפס", היא צוחקת. "אבל ברגע שהמורה באה אליי בכיתה י' ואמרה: 'חמודה, די. רוצים להעיף אותך ושמתי את המילה שלי עלייך', זה היה רגע שהתאפסתי על עצמי והתחלתי ללמוד".

היא עשתה שנתיים שירות לאומי בהדרכת של"ח בבתי ספר בירושלים ובעפולה, ובהמשך פנתה ללימודי תקשורת ועיתונאות במכללת אריאל. "באותן שנים חלה התרופפות משמעותית אצלי מבחינה דתית", היא מציינת. "מתי למד איתי תקשורת וכבר היה עיתונאי. אני זוכרת רגע אחד כשישבנו שנינו בקפיטריה, ובא בחור עולה מאתיופיה וסיפר שבגלל קשיי שפה הכשילו אותו בעבודה בקורס. מתי מיד הרגיע אותו ואמר: 'אל תדאג. אני אעזור לך'. הוא ישב לילה שלם ותקתק לו עבודת סמינריון. הסתכלתי ואמרתי: זה מענטש אמיתי. הרגשתי שזה הבן אדם שצריך להיות בחיים שלי. יצאנו בערך שנה וכל הזמן היו לי התלבטויות. נד-נד של רגשות, שסחרר את שנינו. אז מתי, שחיצונית היה עם קוקו ושיער ארוך אבל בפנים כבר היה חב"דניק, הציע לי: בואי נפתח באיגרות הקודש ונשמע מה יש לרבי לומר לנו. והרבי ענה: 'מזל טוב מזל טוב לרגל חתונתו'. זה כמובן הספיק לנו", היא מחייכת.

דווקא מתוך המקום שממנו באתם, מה בין דתי לאומי לחב"ד?

נעמה: "בתוך התהליך שעברנו הבנתי משהו: לעולם לא נהיה חב"ד מבית, ותמיד יישאר לנו משהו מהמגזר הדתי-לאומי שבאנו ממנו. אני רואה בזה דבר חיובי שאין להתעלם ממנו, להפך. לפעמים הניואנסים האלה הם שעושים את כל ההבדל בין שיח אטום ועקר למשהו שיתופי, מחבר ומעורר. יש יתרונות גדולים מאוד במגזר הדתי-לאומי שממנו צמחנו, שאין עליהם עוררין בכלל. וגם במבט לאחור, אני מודה להשם שזכיתי לגדול בבית ובמסגרות שגדלתי בהן. אין ניתוק, יש רצף וחיבור – זה היופי בעיניי".

מתי: "הציבור הדתי-לאומי שגדלנו בו הוא ציבור עם הרבה אנרגיות, אהבת ישראל ואמונה בצדקת הדרך. מכאן שהמעבר לחב"ד היה מצד אחד טבעי ומצד שני דרש מהפך מחשבתי בהרבה תחומים, ואני חושב שהעיקרי שבהם הוא נוכחות של דמות מנהיגותית כמו הרבי בכל צעד ושעל בחיינו".

מה אפשר להעניק לפוליטיקאי?

ההיכרות של מתי עם חסידות חב"ד התרחשה כמה שנים קודם לכן, באופן מקרי, בטיול שערך כסטודנט בארצות הברית. "זה התחיל בחופשת הסמסטר הראשונה בין שנה א' לב'. גרתי בניו יורק במלונית עם המון ישראלים. באחד הימים עבר שם חב"דניק והזמין אותי לתפילה וסעודת שבת. באתי בלי לדעת שום דבר על חב"ד. החבר'ה החב"דניקים היו מאוד נחמדים, אבל בכל פעם שאמרו שהרבי חי והוא המשיח זה הטריף אותי. חשבתי לעצמי שהם חבר'ה על הכיפאק, רק שיש להם איזו דפיקוּת".

ביום כיפור הוא הוזמן אל בית מדרשו של הרבי ב-770. "פעם ראשונה בחיים שלי הייתי שם. נכנסתי והתעצבנתי שאין מקום לנשום. כעסתי שצום שלם אצטרך להעביר בלי מקום לשבת, בקושי לעמוד היה אפשר. אבל אז פתאום התחילו לשיר את הניגון 'אבינו מלכנו', ואני רואה אלפי חסידים שרים יחד בדבקות ניגון שנוגע בעצם הנשמה. זה הביא למהפך", הוא משחזר. "באותו רגע מכונן אמרתי לעצמי שאני חייב להבין מה הולך פה. הרגשתי שזה משהו שאני רוצה להבין אותו לעומק. כשחזרתי לארץ התחלתי לחקור, ומהר מאוד הבנתי שהסיפור של המשיח לא בא מהחסידים אלא מהרבי עצמו. זה לא משהו שאחרי הסתלקותו החסידים באמונה דתית יוקדת המציאו דרכי סגידה, אלא זה מגיע מהרבי עצמו. עכשיו, או שאתה מאמין לרבי או שלא. זאת הבחירה. ואני האמנתי לו. באותו שלב לא ידעתי כלום על ספר התניא, לא ידעתי על אדמו"ר הזקן, רק ידעתי שהרבי הוא המשיח. מכאן והלאה התחלתי בתהליך להבין את המשמעות של זה".

"הרבי נכנס לחיים שלנו בתפר שבין האירוסין לחתונה", מספרת נעמה. "היום הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו שהרבי חי איתנו ואנחנו חיים איתו".

הנוכחות של הרבי בחיים שלכם דומיננטית, אבל איפה הקב"ה בכל הסיפור הזה?

נעמה: "בחוויה האישית שלי, המפגש עם הרבי דווקא קירב אותי לעבודת ה' לאין ערוך ממה שהיה עד אז. כי עד אז זה היה מצוות אנשים מלומדה, ומאז התחלתי בבירור פנימי מה זאת עבודת ה'. אחרי הירידה הרוחנית המשמעותית שהייתה לי כסטודנטית, פתאום המצאתי את עצמי מחדש והקרדיט כולו לרבי. הוא סוג של רמפה, מרים אותך למקומות רוחניים שאת לא יכולה להגיע אליהם לבד".

מתי: "הנוכחות של הרבי לא רק שלא מפריעה לאמונה בקב"ה, אלא מחזקת אותה ומגבירה אותה".

מתי, אתה מלווה את ראש הממשלה בנסיעותיו בעולם, נוכח באירועים מכובדים עם שועי עולם. יצא לך להיתקל בביקורת על השקפת העולם המשיחית שלך?

מתי: "בכלל לא. רוב הפוליטיקאים שאני בקשר איתם רואים בי משהו אחר. השיחות שלי איתם, כולל עם יריבים פוליטיים, הן תמיד גם שיחות על יהדות, על חסידות או על הרבי. הרבה פוליטיקאים, כולל מהשמאל, מניחים איתי תפילין".

אתה עיתונאי או שליח חב"ד? אין כאן איזה קו גבול?

מתי: "אין קו גבול. זה אני ואני מאמין שכאשר אתה מגיע לראיין פוליטיקאי ומניח איתו תפילין לפני הריאיון, אתה בעצם גורם להצלחתו ולהצלחתך. בכל מערכת עיתון נותנים לעיתונאי תקציב לאירוח. הכתב מזמין את המרואיין למפגש אישי בבית קפה. מדובר בכלי עבודה. כך שנתינה של כתב למרואיין היא לגיטימית. אז למה לא להמשיך את זה הלאה לנתינה יותר אמיתית מכוס קפה ולחבר אנשים ליהדותם?" הוא תוהה.

נעמה: "מאז שהכרתי את מתי, הוא היה עיתונאי בכל רמ"ח איבריו. זה זורם לו בדם. הוא נולד עיתונאי. הוא ירש מאבא שלו את היצר העיתונאי, וכמו כל עיתונאי טוב הוא רדף אחרי הסקופ והיה ממוקד מטרה. מתי הוא כמו בולדוג. נועל את הלסת על הסיפור ולא משחרר, בדרכו הנעימה כמובן, אבל הוא לא פראייר. ואחרי שחל המהפך בחיים שלנו והוא הפך לחסיד של הרבי, הוא גם הפך לאדם טוב יותר ולעיתונאי הרבה יותר טוב. הוא מגיע הרבה יותר עמוק ללבבות של האנשים. הרבה יותר דלתות נפתחות בפניו. הוא מביא סקופים מטורפים. הרבה פעמים בסביבת הברנז'ה צריך ליישר קו, אבל מתי לא רואה בעיניים. מבחינתו, הוא שליח והוא עם האמת שלו וכולם נפתחים אליו ברמות אחרות".

התקשורת התאזנה

נעמה, את עובדת ברשות הטבע והגנים, מקום שמאופיין כסביבה חילונית. איך מגיבים שם לאמירות שלך?

נעמה: "יש כאלו שמרימים גבה, יש כאלו שמחייכים לעצמם ויש כאלו שחושבים 'תחשבי מה שאת רוצה כל עוד זה לא פוגע בנו'. יש גם כאלו שאני נכנסת איתם לדיוני עומק. נכון, יש אנשים שחושבים שאנחנו הזויים. אבל להיות הזוי זה לא כזה רע", היא מחייכת. "זאת האמונה שלנו, נקודה. אנחנו לא מסתירים ולא מתנצלים. לא חייבים לקבל את זה. אבל מהניסיון שלי, הדברים נכנסים ללב השומעים בפשטות".

מתי, איך אתה רואה את מפת התקשורת בישראל כיום?

"הדומיננטיות של העיתונאים הימניים והדתיים הפכה את התמונה של מה שהיה פה בעשרות השנים האחרונות. אם יהודי ימני בשנות ה-90, במהלך הסכמי אוסלו, הרגיש שהוא חנוק ואף אחד לא מייצג את דעותיו וגם את כבשת הרש, תחנת הרדיו ערוץ 7, סגרו לו – היום התמונה השתנתה. בעיקר בכך שכל אחד יכול למצוא ביטוי של עמדתו כמעט בכל נושא אפשרי. יש ביטוי למגוון דעות".

נעמה: "אני חושבת שהרבה מכך זה בזכות הרשתות החברתיות. אנשים היום מבינים שהם יכולים להיות סוג של מיקרו-עיתונאים. אם פעם היה משפך מאוד צר – היו עיתונאים יודעי כול ורק מה שהם כותבים זו האמת המוחלטת, היום אנשים יודעים שאפשר לשדר את המסרים האותנטיים בדרכים עוקפות. יש לכולם את הבמה להשמיע את קולם. מלאה הארץ דעה את ה'. זו כבר לא רק הדעה של נחום ברנע, סימה קדמון או אמנון אברמוביץ'. פתאום אתה נכנס לפוסטים של אנשים שכותבים על הכול ואתה מדלג מעל אמצעי התקשורת. נוצר כאן עולם חדש והכוח המטורף וההרסני שהיה לתקשורת התאזן".

טוכפלד יודעת על מה היא מדברת. היא עצמה אושיית פייסבוק מוכרת ופופולרית. הפוסטים שהיא מעלה מלאים בשנינות ובהומור עצמי והופכים ויראליים.

איך הגעת לזה?

"בתשובה הראשונה שקיבלתי מהרבי באיגרות הקודש, עוד לפני החתונה, נכתב לאדם מסוים שיש לו את כושר הביטוי וכושר הדיבור ושישתמש בזה לעבודת ה'. רק אחרי עשר שנים, כשהייתי כבר נשואה ואמא והיה בי משהו חסום שרצה לפרוץ, אמרתי לקב"ה שאם יש לי כישרון שצריך להתבטא אז שיפתח לי משהו. באותם רגעים ממש קופצת לי הודעה במסנג'ר ממישהי שביקשה שאכתוב טור קבוע. משם פרץ בי מעיין של כתיבה. אני משתפת במה שאני חווה וחיה ומעבירה את זה בגובה העיניים. הבום הגדול היה כשכתבתי סדרת פוסטים 'הרבי מסדר לנו בית'. שיתפתי בחיפושים שלנו אחרי בית ובברכה שקיבלנו ואנשים שאלו וממש התעניינו. פה הבנתי כמה כוח יש לכתיבה ועד כמה היא יכולה לחולל מהלכים פלאיים. מי יודע, אולי ייצא מזה ספר מתישהו".