מגרשי הספורט מוכנים לקבל פני משיח

"כמו כל ענייני המשיח, גם הדבר הזה קרה למעלה מטעם ודעת. 'טעות' בלע"ז"… דומה שהמשפט הזה, שנאמר תוך כדי שיחה עם ר' בצלאל קופצ'יק, יכול לקפל את כל המבצע המיוחד הזה של הפצת משיח בספורט. פשוט למעלה מטעם ודעת.

אז מה מביא שוחט (ר' גרשון פריד) ומנהל חינוכי (ר' בצלאל קופצ'יק) לפעילות משיח ענפה בצמרת עולם הספורט הישראלי? אין זה כי אם רצון עמוק להפיץ כמה שיותר את ענייני המשיח בקרב כל הקהלים, אף אלו הנראים רחוקים ביותר. התוצאה: קלטת וידאו באורך 32 דקות ובו לקט מהפצת בשורת הגאולה ופעילות המבצעים במגרשים, אשר הרבי ראה את כולה.

אבל למה לקפוץ לסוף אם אפשר להתחיל מההתחלה…

המגרש של המשיח

מסתבר שהכל התחיל בשנת תשנ"ג, בהתוועדות סטנדרטית של הרב זושא פוזנר בקהילת חב"ד בצפת. הרב פוזנר צעק על כך שעושים לרבי 'מי שברך' בתוך שאר חולי ישראל.

"איך ייתכן שמשווים את הרבי לשאר האנשים? 'בתוך שאר חולי ישראל'?! 'בתושח"י אכי"ר' אני קורא לאנשים האלה" זעק הרב פוזנר.

ר' גרשון פריד, שהגיע לאיזור ההתוועדות, שמע רק את הסיפא של הדברים. הוא הזדעזע. איך ייתכן שיש כאלו אנשים שאומרים שהרבי הוא כמו כל האנשים?! שם נפלה בליבו ההחלטה שצריך לעשות משהו.

בעקבות עבודתו כשוחט בקרית שמונה – משחטה שבבעלות קיבוצי הסביבה, ידע על משחק כדורסל גדול שאמור להתקיים בזמן הקרוב בין קבוצת 'הפועל גליל עליון' שהשתייכה לקיבוצים באזור הצפון. פנה איפוא ר' גרשון לר' בצלאל קופצ'יק, וביקשו להצטרף אליו למבצע תפילין במשחק שאמור היה להתקיים באותם ימים בינם לבין 'מכבי תל אביב', שהיא היתה הקבוצה המובילה באותם ימים, שזכתה לפני זה 23 פעמים ברציפות באליפות הארץ.

מספר הרב קופצ'יק: "יצאנו כמה חבר'ה מצפת לכפר בלום – קיבוץ שבו נמצא אולם הספורט של הקבוצה. בדרך פלט לחלל אויר אחד מהנוסעים "אל תספרו", זה היה נראה מוזר מאד שחסידים נוסעים למבצעים באולם ספורט…

"הגענו לשם עם רכב, שעליו שמנו רמקולים עם מוזיקה "משיח משיח"… הנחנו תפילין, חילקנו חומר – וכל זה מחוץ לאולם הספורט, וכשהתחיל המשחק ואיש לא נותר בחוץ, חזרנו הביתה.

"כשהגעתי הביתה אחרי המשחק הראשון, עוד לא ידענו אם לספר על המבצעים המיוחדים שעשינו. אחרי הכל, זה לא מבצעים במקום הרגיל של הפעילות…

"ר' אלתר אליהו פרידמן הראה לי אז בהשגחה פרטית שיחה של הרבי משמחת תורה תשכ"ו, שם הרבי מספר על שחקן פוטבול יהודי אמריקאי, שהיה שחקן ראשי בקבוצה מסויימת, שסירב לשחק עם קבוצתו במשחק שהתרחש ביום הכיפורים, וכתוצאה מכך דחו את המשחק למחרת יום הכיפורים. א' השלוחים, ששמע על המאורע שהתפרסם בעיתונות, מאוד התרגש ממסירותו של השחקן ליהדותו והעניק לו תפילין במתנה.

"כשהוא סיפר לי את הסיפור הרגשתי איך הרבי אמר שיחה לפני 72 שנים, כדי שאני אקרא אותה בתשנ"ג ואבין שהרבי מרוצה מן הפעילות שלנו עם שחקני הספורט.

"למחרת הראו לר' גרשון בעבודה כתבות בעיתונות על ה"ניצחון ההיסטורי" של קבוצה חלשה על מכבי תל אביב החזקה שבקבוצות. עד אז לא ידענו מה עוללנו…

עיתון אחד כתב בשורה או שתיים, שבחוץ עמדו חסידי חב"ד עם תפילין והשיר "משיח משיח", והם ודאי יגידו שהר"ת של השנה הם "תהא שנת נפלאות גליל"… זו היתה שנת "נפלאות גדולות", תשנ"ג.

הפעילות גודלת

"כך התחיל העסק. למחרת היינו כבר בתוך אולם הספורט, משדלים את כל מי שאפשר לבקש ברכה מהרבי מה"מ, ולתת לנו אפשרות להרחיב את הפעילות ובאופן רישמי בתוך האולם.

"לאט לאט השתלטנו על האולם. עם כל משחק וניצחון קיבלנו יותר אומץ. שמנו פוסטרים עם תמונות של הרבי מה"מ בכל האולם, והצלחנו אפילו שבמקום מוזיקה של גויים, המוזיקה באולם, בזמן ההפסקות שישנם באמצע המשחק, תהיה השיר "משיח משיח".

"מאמן הקבוצה, פיני גרשון, הינו יהודי עם לב יהודי חם ופועם. לפני כל משחק הוא הגיע להניח תפילין, ואף ביקש מאיתנו שנביא מזוזות כדי שנקבע אותן במשרדי הקבוצה. לימים סיפר לי פיני, שחבריו מהקבוצה, שהיו קיבוצניקים, לא חיבבו בלשון המעטה את המזוזות ודרשו ממנו להסיר אותן. פיני הצליח להשאיר אותן באמתלאות שונות ומשונות – כמו "רק רב יכול להוריד אותן", "זה ממש מסוכן אם נוריד בעצמנו" וכו'…

"חבר השחקנים והסגל, שהיו כאמור רחוקים מאוד בתומ"צ, סירבו בתחילה לבקש ברכה מהרבי. הם שאלו אותי אם אני רוצה להחזיר אותם בתשובה, עניתי להם שאני רוצה להכניס להם 'ספיקות בכפירה'… אולם לפני המשחק המכריע, משחק האליפות, חתמו כולם על מכתב בקשת ברכה מהרבי, שנכתב על הבלאנק הרשמי של המועדון (ראה תמונה), בו התחייבו לפרסם על משיח במשחקים הבאים.

"יום לפני המשחק הקובע הם שלחו את המכתב לרבי. היינו במתח. לא ידענו איך הרבי יקבל את המעשה הזה. אחרי הכל, לא בכל יום קבוצת כדורסל מבקשת ברכה מהרבי להצלחה במשחק…

"כשהתקרב זמן המשחק ועדיין לא התקבלה תשובה, התקשרתי לר' לייבל גרונר ושאלתי אותו האם יש תשובה מהרבי למכתב מהשחקנים. ר' לייבל השיב שהרבי נענע בראשו לברכה והצלחה. שאלתי למה הוא לא התקשר להגיד שיש תשובה, והוא ענה ששלח את המענה לפקס של הרב חיים שלום סגל מעפולה, שהי' אז מקבל את תשובות הרבי לארץ הקודש.

"הרמתי טלפון מיד לרב סגל, ושאלתי למה הוא לא סיפר לנו שיש תשובה. תגובתו הייתה 'דווקא התקשרתי למספר שהיה על הבלאנק (מועדון הספורט…) ואמרתי להם את שענה הרבי'.

"הטלפון הבא היה למועדון. ענו לי ואמרו 'כן, קיבלנו את התשובה. הרבי מליובאוויטש אמר שהכל יהיה בסדר'…

"הגיע משחק האליפות. כל העיתונאים שבאו לסקר את המשחק, לא הבינו בדיוק מה רואות עיניהם. על הקירות ישנם כרזות של 'יחי המלך המשיח' ותמונות ענק של הרבי. כל אחד מהאוהדים מחזיק כעין מקל ארטיק קטן, עם תמונות של הרבי והכיתוב 'משיח'. מקלות אלו שימשו לעידוד המשחק ע"י האוהדים… בכלל, האווירה באולם הייתה אחרת לחלוטין ממשחק ספורט רגיל.

"בסיום המשחק, שכמובן הסתיים בניצחון 'הפועל גליל עליון', עלה המאמן עם הגביע בידו והודיע שברצונו להודות לאימו ולבורא עולם על הניצחון הסוחף. העיתונאים הרבים שאלו אותנו למעשינו במקום זה. כמובן שהסברנו להם את העיסקה שעשינו עם הקבוצה – פרסום תמורת ניצחון, והם אכן פירסמו זאת בעיתונים. זכור לי במיוחד מאמרו של כתב מ'על המשמר' שכתב למחרת בעיתון 'החב"דניקים כבר ידעו מראש על הניצחון. השאלה היחידה שלהם הייתה כמה-כמה'…

הקלטת המיוחדת

"לאחרי תקופה, ריכזתי איתי את כל החומרים אודות הפעילות בספורט ונסעתי לרבי לחג השבועות תשנ"ג. ישבתי בקראון הייטס והכנתי קלטת וידאו, ובה סיכום של הפעילות הענפה שפעלנו במגרשי הספורט. בתחילה הכנתי קלטת קצרה בת שמונה דקות, אותה הבאתי לר' לייבל שיכניס לרבי. האמצעים שעמדו אז לרשותי בהכנת הקלטת היו מאוד פרימיטיביים, והתוצאה הייתה בהתאם – קלטת עם קטעי וידאו מקוטעים ו'קופצים'.

"ר' לייבל כמובן אמר לי שהוא לא יכול להכניס לרבי את הוידאו במצב כזה, ואז התיישבתי במשך שלושה חודשים והכנתי קלטת מקצועית יותר. שילבתי בה קטעי חדשות מהטלוויזיה שסיקרו את הפעילות, צילומים מתוך המגרשים עצמם עם הנחות תפילין, שירת משיח וחלוקת חומר. בסופו של דבר הקלטת הגיעה לאורך של 32 דקות תמימות.

"לאחרי שהכנסתי את הקלטת לרבי, ר' שמואל לו, שליח הרבי שליט"א בלונדון אמר לי, שלא באתי לעולם אלא להביא את הנחת רוח הזו לרבי. כמו כן הוא סיפר שבאותו היום יצא ה'אח' (הגוי) מחדרו של הרבי בעת שצפה בקלטת, ואז הוא התבטא: "אף פעם לא ראיתי את הראביי בפנים כל-כך שמחות ומאירות, עכשיו אני מבין את מה שאומרים שהוא איש אלוקי…"

"ניגשתי לר' לייבל גרונר, וניסיתי לברר אצלו מה היתה תגובת הרבי. ענה לי ר' לייבל: זה מה שאני יכול להגיד לך: 'דער רבי האט שטארק געקוקט' (הרבי הביט בה בחזקה).

"אחרי שהרבי ראה את הוידאו מהפעילות, התקבלה ב'משיח ביפערס' הקריאה 'מנחה נאו'. היה זה לאחר שבועיים תמימים בהם לא זכינו שהרבי יצא לתפילה.

הסכם וניצחון

הפעילות נמשכה עוד ועוד עם קבוצות רבות ואחרות, ולמעשה מתקיימת עד עצם היום הזה. הפועל באר שבע, הפועל צפת, מכבי קריית מוצקין ומשלחות ישראל למשחקים ברחבי העולם, כל קבוצות אלו ועוד ניצחו כל אחת בתורה לאחר שמילאו אחר הסיכומים: בקשת ברכה מהרבי על הבלאנק של הקבוצה ופרסום משיח במשחקים. היו פעמים שהקבוצות אפילו לא יצרו קשר עם הפעילים, אלא כתבו בעצמן את הבקשה ושלחו לר' גרשון בפקס, הזמינו ותלו את השלטים וכל זאת מבלי להתקשר אליו אפילו…

לסיום ביקשנו מר' בצלאל לסכם בלשונו את הפעילות ואת המסר שניתן ללמוד ממנה לעבודה של כאו"א: "כשמתחילים בפעילות אז הכל נפתח. אנחנו לא חשבנו לאיזה מימדים תגיע הפעילות שלנו. אבל כשהתחלנו קצת הפעילות התפתחה והגיעה למימדים הגדולים שהיא הגיעה".

*

מתנגדים לפעילות היו גם היו. מבית ומחוץ. זכור במיוחד הסיפור עם פרסום משיח במשחק ספורט עולמי שנערך בשנת תשס"ד.

במסגרת משחקי הספורט, שולחת כל מדינה את הקבוצה המצטיינת ביותר, שהפכה בעקבות תחרויות-פנים קודמות ל'נבחרת המדינה', על מנת שתייצג את המדינה כולה במשחקים העולמיים. מתוך משחקי סינון הקודמים לשחק העולמי, נבחרות שש עשרה מדינות בלבד, העולות לשלב הסופי והמכריע באליפות.

גרשון פריד הגיע לפגישה אצל מנהל המשלחת, ישראל צ'וצ'ינסקי והציע: "פרסם את בשורת הגאולה של הרבי, ותזכה להצלחה". צ'וצ'ינסקי הגיב כי ההחלטה על הצבת השלט מוטלת על יו"ר ההתאחדות איצ'ה מנחם. גרשון לא אמר נואש ופנה לאיצ'ה.

'בעזרת ה' – אם תפרסמו שלטי משיח וגאולה – תעפילו אל הגמר', אמר פריד. מנחם בתגובה ענה כי במצב הנוכחי הם מוכנים לכל דבר שיעזור.

עם תום הפגישה יצא פריד מהמשרד כשבידו מכתב רשמי תחת השם 'ההתאחדות לכדורגל בישראל' ובו בקשתו של מנחם להצלחה להגיע למשחקי גמר גביע העולם, והחלטה טובה לפרסם שלטים ובהם תמונתו של הרבי מלך המשיח במשחקי הנבחרת באצטדיון רמת גן.

מספר ימים חולפים, והתקשורת מנבאת כשלון חרוץ לנבחרת ישראל במשחקיה בפריז, גם השחקנים עצמם לא מלאים אופטימיות, והם מקווים שהכשלון לא יהיה צורב ומביש מדי. לצורך כך דאגו אפילו שלא לשדר את המשחק בשידור חי בכלי התקשורת הישראלים. לעומתם ר' גרשון רגוע, התשובה שהתקבלה מהרבי מדברת על הצלחה רבה. "ווי מ'שטעלט זיך אוועק אזוי גייט.." מזכיר הרבי במכתב שקיבלו באמצעות ה׳אגרות קודש׳, וההקשר ברור: אם הם יעמידו עצמם בהתחייבויות – הכל ילך למישרין.

המשחק נקבע למוצאי שבת, והוא מיהר לצור קשר עם בית חב"ד בפריז בבקשה לשלוח נציגות למלון קונקורד. משלחת מיוחדת נסעה למלון בערב שבת, הניחו תפילין עם השחקנים והמאמנים, תקעו בשופר (היה זה בחודש אלול) וחיזקו את ידי המאמן והמנהלים שדאגו לסיים את האימון המסכם – חצי שעה בלבד לפני שבת!

בד בבד יצר קשר עם אמצעי התקשורת. כתב 'ידיעות אחרונות' התחייב: "אם לא יודלף המכתב לעיתונים המתחרים – אפרסם את המשיח מחר". פריד הסכים, ולמחרת בעמוד הראשון של מוסף הספורט של 'ידיעות אחרונות' מתפרסמת כתבה חיובית מאוד, ובה סיקור פעולת החבדני"קים בקרב השחקנים והאוהדים בצירוף תמונתו של המאמן מניח תפילין. המכתב לרבי הופיע במלואו בשער העיתון ובאתר החדשות של ידיעות אחרונות הופיעה הכתבה המלאה כשתמונתו של הרבי מלך המשיח פרוסה על חצי מסך…

למחרת סערו הרוחות בארץ ישראל. מכתבים נזעמים מ'סלתה ושמנה' של "האצולה הישראלית" הגיעו לתא הדואר של איצ'ה מנחם. ח"כ יוסי שריד תקף: "מצב הכדורגל בארץ הוא באמת נואש אם מצאת לנכון לפנות לרבי מליובאוויטש בבקשת ברכה. אני מציע לך לפנות גם אל הבאבא סאלי, על מנת שלא ליצור רושם של אשליה חלילה בין המזרחים לאשכנזים".

לעומתו העיתונאי ז'וז'ו אבוטבול כתב: "כשיש רבנים מי צריך מאמנים?" והציע במכתבו למנחם, לפתוח את יום האימונים בהנחת תפילין לכל השחקנים…

מולם היו שטענו: "השנאה התהומית של מספר חברי כנסת כלפי דתם העבירתם על דעתם. שחקנים מנשקים מזוזה, אחרים מתפללים בכותל, איצ'ה הסכים לקבל ברכה, אז מה?" שאלה אחת חזרה והדהדה: "מה הוא יעשה אם מחר הם יבואו ויגידו לו לא לשחק בשבת, ובתמורה הנבחרת תנצח?!"…

בלית ברירה התנצל איצ'ה והודיע שאין באפשרותו לעמוד בהתחייבות ולפרסם את בשורת הגאולה באצטדיון רמת גן.

תוצאת המשחק הייתה 0:0…