המנהרות המסתוריות בבטן האדמה

השריד היחיד שנותר לנו מבית-המקדש, שחרב בתשעה באב, הוא הכותל המערבי שאורכו כ-‏60 מטרים – כך חשבנו תמיד. אבל זה לא נכון: הכותל המערבי כולו עדיין קיים, אבל בבטן האדמה, מתחת לרובע המוסלמי שבעיר העתיקה של ירושלים.

כדי לצפות במחזה המרהיב, ובעדויות מדהימות מימי הבית, תצטרכו להצטרף לסיור מחכים ומעמיק במנהרות הכותל.

מדובר במערכת של מנהרות, דלתות ומעברים תת קרקעיים מלאכותיים בעיר העתיקה, שלמעשה מהוות את המשכו של הכותל המערבי לכיוון צפון.

הכותל המערבי, כשמו כו הוא, שימש כקיר התמך המערבי של רחבת הר הבית בשלהי תקופת בית שני. הכותל המערבי הוא הארוך בכתלים (מבנה הר הבית היה טרפזי ולא מלבני), ואורכו כ-‏488 מטרים. רחבת התפילה של היום מציגה רק חלק קטן מאורכו של הכותל, שכן בזמן שלטון הממלוכים אפשרו השלטונות לתושבי העיר ירושלים לבנות את בתיהם בצמוד לכותל המערבי. פעילות בנייה זו "העלימה" למעשה את המשכו של הכותל אל מאחורי הבתים…

לאחר שחרור ירושלים בשנת תשכ"ז החל משרד הדתות לחשוף את הכותל "הנעלם" (פעילות שנעשתה לראשונה לפני כמאה וחמישים שנה ע"י החוקרים הבריטים צ'ארלס וורן וצ'ארלס וילסון) ע"י עבודה מאומצת וזהירה שנמשכה כ-‏20 שנה. מטרת החופרים היתה לחשוף את הכותל לכל אורכו ולאפשר לכל מבקר לצעוד לאורך הכותל כולו. במספר מקומות נאלצו החופרים לפרוץ אל בורות מים ומחילות תת קרקעיות. בשנת תשנ"ו נפתח מוצא המנהרה אל רחוב ויה דולורוזה שברובע המוסלמי. במנהרות הכותל ניתן לראות את נדבכי הענק של הכותל המערבי, אשר באחת מהן שקועה אבן אדירה שמשקלה לא פחות מ-‏570 טון!

השרידים והמבנים העיקריים שניתן לראות במנהרות הכותל:

מעבר הקשתות – חלק מגשר גדול השוכן בכניסה למנהרות הכותל אשר שימש בימי בית שני למעבר מן העיר העליונה להר הבית. מסדרון זה זכה לכינוי "מעבר הסתרים" שכן האגדה מספרת כי המסדרון היה קטע ממעבר סתרים שהוביל את דוד המלך מארמונו הסמוך לשער יפו ונודע בשם מגדל דוד (בעבר זוהה מגדל דוד בטעות עם ארמונו של דוד המלך) אל רחבת הר הבית.

האולם ההרודיאני – מעט לפני סוף מעבר הקשתות, בסמוך לקשת וילסון, ניצב שריד של מבנה מפואר במיוחד מתקופת בית שני, שסגנון בנייתו אופייני לתקופת החשמונאים או לימי המלך הורדוס ומכאן שמו. את המבנה חשף החוקר והארכיאולוג צ'ארלס וורן, שחפר באזור הר הבית בין השנים ‎לפני כמאה וחמישים שנה‏ מטעם הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (PEF). וורן שהיה מראשי אגודת הסתרים "הבונים החופשיים" בירושלים כינה את המבנה העתיק בשם "אולם הבונים החופשיים" שכן אגודה זו נהגה להתכנס באולמות מפוארים.

קשת ווילסון – מבנה מקומר קדום הנקרא על שמו של צ'ארלס וילסון, מהנדס וקצין בכיר בצבא הבריטי שהיה הראשון שחקר את הקשת באופן מדעי. קשת זו נבנתה ככל הנראה בתקופה הצלבנית או לכל המוקדם בתקופה הערבית הקדומה , על בסיס של קשת קדומה יותר מתקופתו של המלך הורדוס. מרבית החוקרים סבורים כי 'קשת ווילסון' יצרה גשר שחיבר בין העיר העליונה להר הבית, אם כי ישנם חוקרים הטוענים כי הקשת היתה חלק מגרם מדרגות ולא חלק מגשר, בדומה לקשת רובינסון השוכנת בחלקו הדרומי של הכותל בסמוך לגן העופל.

שער וורן – השער הצפוני ביותר בכותל המערבי (מתוך ארבעה שערים) הנקרא על שמו של צ'ארלס וורן קצין בריטי בכיר וארכיאולוג שזיהה את השער לראשונה בשנת לפני כמאה וחמישים שנה. השער עומד אל מול קודש הקודשים, אבן השתייה, שעל פי המסורת ממנה הושתת העולם. בתקופה הערבית הקדומה שימש חלל השער כבית כנסת, הנזכר במקורות קדומים כ"בית-כנסת המערה". עם כיבוש ירושלים ע"י הצלבנים, במסגרת מסע הצלב הראשון, הרסו הצלבנים את בית הכנסת סתמו את השער והפכו את המקום לבור מים. 'שער וורן' נשאר סתום במשך שנים רבות והוא נפתח מחדש בסתר בשנת תשמ"א על ידי הרב מאיר יהודה גץ (לשעבר הרב הראשי של הכותל המערבי והמקומות הקדושים בארץ ישראל). לאחר זמן קצר התגלה הדבר על ידי שומרי המקום והשער נחסם מחדש באמצעות בטון. עקב סמיכותו של השער לקודש הקודשים, הוקם בסמוך בית כנסת, וכן נקודת תפילה והדלקת נרות.

הרחוב ההרודיאני – קטע קטן ומרוצף ששרד מהרחוב ההרודיאני המקורי שעבר למרגלות הר הבית.

תעלת מים – לקראת סוף המנהרה, היכן שהכותל המערבי מסתיים, מתחברת המנהרה לתעלת מים עתיקה המיוחסת לימי החשמונאים. התעלה נחשפה מחדש ע"י רשויות המדינה בשנת תשמ"ה אם כי קיומה היה ידוע לחוקרים שנים רבות קודם לכן. ישנם חוקרים הטוענים כי ראשיתה של התעלה עוד בימי בית ראשון (תקופת מלכי יהודה) בשל דמיונה הרב לנקבת השילוח.

הביקור במנהרות הכותל כרוך בתשלום ודורש הרשמה מראש במשרדי הקרן למורשת הכותל. הכניסה מתאפשרת בקבוצות של עד 30 איש, בליווי מדריך מקומי.