המהפכן החב"די מהעיר באיה–בלנקה שבארגנטינה

משיח פרידמן, בית משיח

צילום: מענדי טולדנו

הרה"ח משה הכהן פרידמן ע"ה נולד בירושלים בט"ו שבט תשי"ט, לאביו ר' עקיבא יוסף ע"ה ולאמו תבלחט"א מרת ציפורה (לבית ששונקין). בצעירותו למד בישיבת 'תורת אמת' ובהגיעו לשנות ישיבה גדולה חשקה נפשו לנסוע ללמוד בקרבת חצר המלך, ואכן נסע ללמוד כמה שנים בישיבה במוריסטון. לאחר מכן נסע לשנת שליחות במונטריאול, קנדה.

מספר אחיו, הרה"ח מנחם מענדל, שליח הרבי ליישוב הר–אדר ומנהל תלמוד תורה חב"ד בירושלים: במהלך השנים הבאות, המשיך ללמוד בשקידה ב–770 ובמקביל נטל חלק בעבודת הקודש של הוצאת קה"ת, כשהיה חבר במערכת ההוצאה לאור של 'ספר הליקוטים' לאדמו"ר הצמח צדק.

בי"ד כסלו תשד"מ התקיימה חתונתו עם רעייתו תבלחט"א מרת שרה תחי', בת השליח לאוהיו הרה"ח יהודה לייב אלעווסקי. בחלק משנת לימודו ב'כולל אברכים – שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר שליט"א', אחרי תקנת הרבי ללימוד הרמב"ם היומי, הוא כיהן כיושב ראש הצוות של הכולל, שערכו את הספר 'מראי מקומות לרמב"ם'.

כשנה לאחר חתונתו, בעקבות ה'קאך' שעורר הרבי בשנים תשד"מ–תשמ"ה אודות העניין ש"שליח עושה שליח", חיפש השליח לארגנטינה, הרב צבי גרינבלאט להביא שליח נוסף למדינה. באותו זמן פנו אליו מהקהילה היהודית בעיר באיה–בלנקה וביקשו להביא בחור שיסייע להם. הרב גרינבלאט חיפש ומצא את ר' משה שהסכים מיד להצעה, אחרי קבלת אישורו וברכתו של הרבי.

זמן קצר קודם לכן, בל"ג בעומר תשמ"ה נפטר בפתאומיות אביו, ר' עקיבא יוסף ע"ה. בעקבות כך התלבט ר' משה אם בכל זאת לצאת מיד לשליחות, בפרט שמדובר בעיר בה לא יהיה לו מניין לעמוד חזן ולומר קדיש אחר אביו. על שאלתו זו ענה הרבי שיפנה לרב השכונה, הרב דווארקין ע"ה, שהשיב כי בוודאי ייצא מיד לשליחות וישלם למישהו שיעמוד חזן ויאמר קדיש במקומו.

מקום רוחני נידח 

על ימי הבראשית בשליחות מספר מקורבו ר' גבריאל בכר, יליד המקום שליווה את ר' משה בעשור הראשון לפעילותו: מי שפנה לרב גרינבלאט לבקש בחור שיבוא לסייע לקהילה היהודית המקומית, היה נשיא הקהילה מר חוליו הורביץ, שהבטיח גם לתת לו מקום למגורים ומשכורת. אך כשנודע לאנשי הקהילה, שהיו קונסרבטיבים ברובם, כי הגיע אליהם רב אורתודוקסי הם ארגנו 'מרד', בו העיפו את נשיא הקהילה מתפקידו וכמובן ביטלו את החוזה שנחתם עם השליח…

כך מצא ר' משה את עצמו, כחודש לפני חגי תשרי, מגיע בשליחות הרבי לבאיה–בלנקה הרחוקה ומתקבל ביחס עוין ומתנכר על ידי הקהילה המקומית. ללא משרה ומעמד, ללא משכורת וללא מקום למגורים. אך הוא לא אמר נואש. כמה מיהודי המקום ואבי ביניהם, סייעו לו לשכור דירה קטנה במרכז העיר ממנה החל את פעילות בית חב"ד ובה קיים את מנייני התפילה הראשונים בימים הנוראים.

[רק כדי להבין עד כמה דלים היו ידיעותיהם של יהודי המקום ביהדות, נספר כי עבור רוב היהודים משמעות הצום ביום כיפור היתה בביטול הארוחות הקבועות, אך על שתיית כוס הקפה והעוגה הם לא וויתרו גם בבוקר יום כיפור. החזן בבית הכנסת של הקהילה בימים הנוראים היה מגיע בטיסה מבואנוס–איירס בעיצומו של יום כיפור…].

זכורני כיצד השתוממתי והתפלאתי עליו: מה פתאום הוא מגיע למקום נידח כזה, שאין בו אף יהודי חרדי כמוהו, שאין בו אפשרות להשגת אוכל כשר, בלי מניין לתפילה ומוסדות חינוך ואפילו בשפה המדוברת במקום הוא איננו שולט כלל ובקושי מגמגם כמה מילים באנגלית (כשהבודדים במקום שיכל לדבר עמם שעוד ידעו קצת אידיש ולשון הקודש – התנגדו לעצם הגעתו ופעילותו…) לא הצלחתי להבין איך הוא מסוגל לבוא לכאן…

"ידוע לי" אומר האח ר' מענדי, "שעל רקע הקשיים הגדולים בתקופה הראשונה לשליחותו, זכה ר' משה לכמה מענות עידוד מיוחדים מהרבי, שנסכו בו חיות ונתנו לו את הכוח להתמודד ולצלוח את המכשולים". (מענות אלו נשמרו אצל ר' משה, אך לצערנו לא התאפשר לנו להשיג את ציטוטיהם לפני סגירת הגיליון, ועוד חזון למועד).

ממשיך ומספר ר' גבריאל: בתקופה הראשונה להתקרבותי נודע לר' משה שיש לי ידע וניסיון במחשבים (המדובר הוא במחשבים הישנים של שנות השמונים) מאז הוא רתם אותי להכנת פליירים ומודעות על פעילות הבית חב"ד, שפנו לקהל הצעירים וגם לקהל המבוגרים בעיר. מידי יום הסתובב ר' משה במרכזי התעשייה והמסחר בעיר והניח תפילין עם בעלי החנויות היהודיים.

בשנים הבאות קניתי בית דפוס קטן בעיר, וגם במקצוע זה רתם אותי ר' משה להפצת היהדות. יחד תרגמנו חלקים נבחרים מסידור התפילה לספרדית ועימדתי במחשב את עמודי הסידור המקוריים לצד עמודי התרגום. כשהדפסנו את 1000 העותקים הראשונים מהסידור המתורגם, עבר ר' משה מבית לבית בין יהודי העיר והעניק סידור לכל משפחה.

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה בה השתתפתי בתפילת 'קבלת שבת' בבית חב"ד. כשאני עוד בקושי ידעתי לקרוא את התפילה, ר' משה אמר–קבע "תעמוד כאן ותהיה החזן" בזמן שהוא עמד מאחורי לכיוון הקהל והדריך אותם לפתוח את הסידור בעמוד המתאים ולהתפלל עם המנגינות המיוחדות שלמדנו לשיר. בהמשך קנה ר' משה בית במרכז העיר ומעליו בנה את הבית חב"ד שכלל משרדים ובית כנסת. אני זוכר כיצד הוא לא צבע את ביתו הפרטי עד לאחר שסיים לשפץ ולצבוע את הבית חב"ד.

מצביעת הבית – לבית יהודי

מתברר כי גם צביעת ביתו הפרטי של השליח, מהווה חלק בלתי נפרד מהשליחות ומסמנת את נקודת ההתחלה לקירובו של עוד יהודי. כך עולה מסיפורו של המקורב ר' מרדכי בלפולסקי, גם הוא יליד המקום: כבחור צעיר הייתי עושה את עבודות הצביעה לאנשי הקהילה היהודית. בסביבות שנת תשנ"ג פנה אליי ר' משה וביקש שאבוא לצבוע את ביתו.

כשהגעתי לביתו, לפני שהתחלתי בעבודה ר' משה הניח לי תפילין – בפעם הראשונה בחיי… מאז ואילך הלך והתהדק הקשר בינינו יחד עם התקרבותי ליהדות ולשמירת תורה ומצוות. ר' משה ישב ושוחח איתי במשך שעות, לימד אותי תורה וסיפר לי סיפורים חסידיים. כך ליווה אותי צעד אחר צעד, עד שהייתי מוכן ללכת ללמוד בישיבה. ר' משה התקשר ודאג שיקבלו אותי בישיבה וימלאו את כל מחסורי.

ר' משה היה תלמיד חכם גדול ורב בעל שיעור–קומה, והכיר בעל–פה חלקים נרחבים מתורתו של הרבי. תמיד התפעלתי כיצד אדם כמוהו שגדל בליבה של ירושלים החרדית, מצליח לפעול ולהתמודד בבאיה–בלנקה הנידחת והפרוצה, כאשר לאורך כל הדרך הוא אך ורק 'משפיע' עליה ולא 'מקבל' ממנה ח"ו. היתה לו יראת שמיים מופלאה וניכרה בו היטב הרצינות התהומית בה התייחס לכל דבר שבקדושה, לכל סעיף בהלכה ולכל מילה מדברי הרבי.

התמסרות לחינוך הילדים

נדהמתי גם לראות את המסירות נפש הבלתי–רגילה שהשקיע בחינוך ילדיו. היה זה לפני עידן ה'בית–ספר–נט' באמצעותו לומדים ילדי השלוחים כיום, כל חצי יומו הראשון היה מוקדש ללימוד עם ילדיו, אותם אני זוכר עומדים בתור ונבחנים אצלו על מסכתות משנה וגמרא בעל–פה. חצי יומו השני הוקדש לפעילות ה'מבצעים' הקירוב וההפצה בקרב יהודי העיר.

מספר אחיו ר' מענדי פרידמן סיפור מיוחד ששמע במהלך ה'שבעה' בימים אלו: בעיירה ליד באיה–בלנקה הייתה בחורה יהודיה שסלדה מכל מה שריח יהדות נודף ממנו, הייתה לה חברה שעבדה שם כמיילדת, ובאמצעותה נחשפה הבחורה לפעילותו של ר' משה וראתה כיצד הוא דואג ועוזר לכל יולדת יהודיה – היא אמרה לעצמה והחליטה: כזו אני רוצה להיות! ובעקבות כך חזרה בתשובה ועלתה לארץ ישראל, כיום היא חב"דניקית לכל דבר.

סיפור נוסף שמעתי על איש עסקים גדול שהתקרב על ידי ר' משה וציין את התרשמותו מכך שר' משה תמיד אמר מה כן ולא מה לא, רק מה צריך לעשות, לא מה אסור לעשות. זו הנקודה שתפסה אותו ובזכותה חזר בתשובה.

מקרב, בלי לוותר

מספר מקורבו ר' יהודה לנדאו, יליד המקום: את ר' משה הכרתי מאז שהגיע לבאיה–בלנקה, אך הקשר הרציני בינינו החל בשנת תשמ"ח והתחזק מאד בשנת תנש"א, בעקבות חלום מיוחד על הרבי שגרם לי להתחיל בתהליך חזרתי בתשובה שכמובן הידק את הקשר עם ר' משה.

הייתי מאד איטי בלימודי היהדות, אך ר' משה לא וויתר לי והתעקש שאבוא לשיעור תורה בכל יום ויום. כשניסיתי לתרץ תירוצים שקשה לי לבוא לשיעור מידי יום, הוא פשוט תפס אותי ואמר לי: אני יבוא אליך הביתה ונלמד, באיזה שעה לבוא? בתחילה עניתי לו שיבוא בלילה, אך אז ראיתי שאלו שעות בהם אני כבר עייף מעמל היום ולא מצליח להתרכז… ר' משה רק אמר לי שוב: באיזה שעה לבוא? ומאז למדנו יחד מידי יום בשעות הבוקר המוקדמות.

זכורני כיצד ישב בסוכה והתוועד כאשר בחוץ שרר קור אימים שחדר גם לסוכה. כשאמר לו מישהו שהקור בלתי נסבל ואולי כדאי להיכנס למבנה סגור, הוא דחה את דבריו ואמר "כשנמצאים בסוכה עם כל כך הרבה נשמות יהודיות, הצמאות לשמוע וללמוד אידישקייט – זה מחמם את הלב וממיס את הקיפאון".

תשובת הרבי שנמסרה בדמעות

כמה פעמים היו בעיר גילויי אנטישמיות כנגדו ואף רוססו באזור כתובות נאצה כנגד היהודים והיהדות. כששאלתי אותו אם איננו מפחד שיקרה לו משהו, הוא השיב לי בשאננות מוחלטת שאין מה לפחד כלל. להיפך, אמר לי, דווקא גילויי האנטישמיות הללו מעוררים סערה וגוררים התעניינות תקשורתית בפעילות החב"דית וחושפים אליה קהלים נוספים מיהודי העיר.

השנים חלפו וכשהכנסתי את ילדיי ללמוד בגן של הקהילה המקומית הם סבלו הצקות כי היו לבושים בכיפה וציצית, עד כדי כך שנאצלתי להעבירם לגן של גויים כדי שייפסקו ההצקות… אך כשהם גדלו מעט כבר לא יכולתי עוד להשאירם שם והבנתי שכדי להעניק להם חינוך יהודי כמו שצריך עליי לעבור לבואנוס–איירס שם יוכלו ללמוד במוסדות חב"ד.

כשנסע ר' משה לרבי בל"ג בעומר תשנ"ג שלחתי איתו את השאלה ובקשת ההסכמה מהרבי למעבר. עד היום אני זוכר את הרגע בו פגשתי את ר' משה כשחזר מהרבי ואמר לי כשדמעות בעיניו כי הרבי הסכים למעבר בתנועת ראשו הקדוש ואיחל 'ברכה והצלחה'. הערכתי מאד את הביטול המוחלט שלו, שלמרות שהיה לו מאד קשה שאעזוב את העיר ואשאיר אותו כמשפחה חב"דית יחידה במקום – קיבל בהכנעה את תשובת הרבי ואף סייע לי בכל שלבי המעבר.

באחד הימים בתקופה שאחרי המעבר לבואנוס–איירס, היה עניין אישי חשוב שהרגשתי שאני חייב לשוחח עמו, אבל היה זה עניין שלא מספיקה לו שיחת טלפון ומחייב מפגש פנים אל פנים. התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני חייב להיפגש ולדבר איתו. והוא, מבלי לשמוע בכלל מה העניין, מיד נסע במיוחד את המרחק של שבע שעות נסיעה, רק כדי לסייע לי במצוקתי.

לא זז ממקום השליחות

ממשיך ומספר ר' יהודה: ההתקשרות של ר' משה לרבי היתה ניכרת בכל צעד ושעל. הכל היה בשביל הרבי, מהתחלה ועד הסוף. הוא תמיד חינך אותנו שכל הזמן צריך לחשוב ולהתבונן – מה הרבי רוצה ממני כעת? ולהתנהג בהתאם. זו נקודה שהחדיר ללב כל המקורבים.

לפני כעשר שנים ניצלו חייו של ר' משה באופן נסי ביותר ולמעלה מדרך הטבע, כשעבר השתלת ריאות באוהיו שבארה״ב. בעקבות כך הציע לו הרב גרינבלאט לעזוב את שליחותו ולעבור לבואנוס–איירס שם יוכל למצוא רופאים טובים יותר ולהסתדר באופן טוב יותר בגשמיות, אך ר' משה ענה לו בצורה ברורה ונחרצת: "הרבי שלח אותי לבאיה–בלנקה, הרבי יודע בדיוק את המצב והתנאים שיש שם, לא אזוז משם בשום פנים ואופן!".

מקשר את כולם לרבי

גם ר' גבריאל נזכר: מיד עם תחילת הקשר בינינו, סיפר לי ר' משה על גדלותו של הרבי מליובאוויטש, שרק בשליחותו הגיע לבאיה–בלנקה ורק עם הכוחות שמקבלים ממנו נעשית כל הפעילות כאן. כשנקלענו למשבר משפחתי ובעיות רפואיות מסוימות, הסביר לי ר' משה כי בכל דבר כזה כותבים לרבי ומבקשים את עצתו וברכתו.

ואכן, ישבנו יחד וכתבנו לרבי, כעבור זמן הגיעה התשובה בה עורר הרבי על כך שעלינו לשמור טהרת המשפחה. בהשגחה פרטית הגיעה תשובת הרבי ימים ספורים אחרי שנפתח המקווה הראשון בבאיה–בלנקה אותו בנה ר' משה בעמל רב, וב"ה אשתי זכתה להיות הראשונה שטבלה בו. כך התחלנו לשמור טהרת המשפחה בעקבות תשובת הרבי.

כעת אני נזכר גם בסיפור מעניין אותו שמעתי מר' משה בשעת מעשה: באחת מנסיעותיו לרבי, כשעבר ר' משה בחלוקת הדולרים העניק לו הרבי דולר ואמר לו "תיתן לצדקה בברזיל" ר' משה התפלא לשמוע זאת כי את טיסתו חזרה תכנן ישירות לארגנטינה ללא עצירה בברזיל, גם המזכיר מיד אמר לרבי כי הוא מארגנטינה ולא מברזיל והרבי הגיש לו דולר נוסף באומרו "תיתן לצדקה בארגנטינה" ואכן, באורח בלתי צפוי, עצרה הטיסה בברזיל למשך זמן ורק לאחר מכן המשיכה לארגנטינה, בדיוק כדברי הרבי.

עזרה בגשמיות וברוחניות

בעת המשבר הכלכלי הגדול שפקד את המדינה, דאג ר' משה לרווחתם של יהודי העיר והשקיע ממון רב בקניית וחלוקת מצרכי מזון למשפחות היהודיות. הוא עזר לכולם ללא משוא פנים, גם לאנשי הקהילה שהתנגדו והפריעו לפעילותו השתדל לסייע ולעזור בכל מחסורם.

במשך כמה שנים היינו מתארחים בביתו של ר' משה לסעודות השבת והיות וביתנו היה במרחק הליכה ובגובה של 15 קומות, היינו כבר נשארים גם לישון אצלו בבית חב"ד. הוא קיבל אותנו תמיד בסבר פנים יפות ואירח אותנו במסירות מופלאה.

היתה לי אז חנות לממכר מזון, וזו היתה החנות הראשונה בעיר שנסגרה בשבת. אנשים היו אומרים: מי המשוגע הזה שסוגר את החנות דווקא ביום המכירות שמרוויחים הכי הרבה כסף?!.. אך אנו היינו ממהרים להתארגן לשבת בבית ר' משה, השבתות האלו החזירו אותנו בתשובה והראו לנו את הדרך כיצד לחזור לשורשים ולהתנהג כמו יהודים.

בחלוף הזמן כשגדלה בתנו וראינו שכדי להעניק לה חינוך יהודי כראוי לא נוכל עוד להישאר בבאיה–בלנקה והחלטנו לעבור לארה"ק. הפרידה מר' משה היתה קשה מאד לשנינו, אך הוא הבין לליבי שלא יכולתי להישאר עוד. הוא גם טרח לשלוח מכתב לרב אליהו שדמי השליח ברעננה, אליה התעדתי לנסוע, וביקש שיקבל את פנינו וידאג לנו כשנגיע.

אין הבדל בין "יחי אדוננו" ל"שמירת שבת"

מספרים מקורביו ר' יהודה ור' גבריאל: החל משנת תשנ"ג בכל שבת אחרי 'לכה דודי' היינו שרים 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד ופורצים בריקוד שנמשך כעשרים דקות. גם אם ר' משה לא דגל בפרסום העניין בחוץ, הוא החדיר בנו, המקורבים, את האמונה והציפייה להתגלות הרבי כמלך המשיח.

ר' יהודה נזכר כיצד סיפר להם ואף הראה להם את סרט הוידיאו מפרסום המשיח במשחקי הספורט בקבוצת 'גליל עליון' בארה"ק שהיה בשנת תשנ"ג וזכה לברכתו של הרבי שהביא לנצחונה של הקבוצה. ר' גבריאל מספר כי אחרי ג' בתמוז היה ר' משה מראה לו מקורות שונים מדברי חז"ל לכך שגם במצב זה עלינו להמשיך להאמין ולצפות להתגלות הרבי כמלך המשיח.

מספר ר' דוד בוקובזה מכפר חב"ד ששהה בבאיה–בלנקה כמה חודשים בשנת תשנ"ד (יחד עם קבוצת שוחטים מארה"ק שהתארחו אצל ר' משה): אחרי ג' בתמוז טען מי שטען באזני השלוחים במדינה כי כעת חובה 'להוריד פרופיל' בנושא המשיח ואף לגנוז את שלטי 'היכונו לביאת המשיח'. אך למרות זאת, בבית חב"ד של ר' משה המשיכו לשיר 'יחי אדוננו', ור' משה מצדו לא הפסיק את השירה.

כשנודע הדבר לאותו אחד שטען כי יש להפסיק זאת, הוא התלונן בפני ר' משה, שהשיב לו כי עבור היהודים אצלו בבית חב"ד אין שום הבדל בין 'יחי אדוננו' לבין שמירת שבת, חגים וכשרות, אי אפשר למכור להם סיפורים על 'לא זכינו' וכדו', ואם 'יחי' צריך פתאום להיפסק – גם שמירת מצוות אחרות עלולה להיפסק ח"ו…

ביום חמישי, כ"ב תמוז, נפטר ר' משה, אחרי שנזדכך בייסורים בתקופת מחלתו הארוכה. הותיר אחריו את רעייתו וילדיו הממשיכים את דרכו בשליחות הרבי.

תיכף ומיד, נזכה כבר להתגלות כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בגאולה האמיתית והשלימה, "והקיצו ורננו שוכני עפר" והוא בתוכם – נאו ממש.