בית משיח בראיון מרתק עם השליח בניס

ראיין: שניאור חביב, בית משיח

מתקפת טרור ביום העצמאות הצרפתי: 84 בני אדם נרצחו ביום שישי האחרון ויותר מ–100 נפצעו מפגיעת משאית בהמון במהלך חגיגות יום הבסטיליה בעיר ניס שבדרום צרפת. נהג המשאית נסע במהירות לתוך הקהל ולאחר מכן רדף במשאיתו אחר חוגגים שניסו להימלט. מסע ההרג נמשך כשני קילומטרים.

גורמי חקירה ועדי ראייה סיפרו כי לאחר שהנהג דרס חוגגים, הוא ירה מהמשאית באקדח. הוא נורה למוות זמן קצר לאחר שפתח באש לעבר החוגגים.

האירוע התרחש סמוך לחצות, אז התקבלו דיווחים על משאית שפגעה בחוגגים בניס. אלה שלא נפגעו, נמלטו מהמקום בבהלה – חלקם עם תינוקות וילדים קטנים. על–פי ההערכות, המחבל התכוון להמשיך במסע ההרג, כיוון שבמשאית נמצאו תחמושת ורימוני יד.

אחד מעדי הראייה אמר לרשת הטלוויזיה הצרפתית BFM: "כולם מסביב צעקו "רוצו, רוצו, רוצו, הייתה מתקפה, רוצו, רוצו, רוצו". שמענו כמה יריות. חשבנו שאלו זיקוקים בגלל שזה יום העצמאות. הייתה פאניקה גדולה, אנחנו גם רצנו בגלל שלא רצינו להישאר שם, ונכנסו לבית מלון כדי לשהות במקום בטוח". "גופות מוטלות בכל מקום", סיפרו מי שחזו בשדה הקטל.

הרשויות הצרפתיות הודיעו כי מצב החירום שהוכרז במדינה לפני שמונה חודשים, לאחר מתקפת הטרור בפריז שבה נרצחו 129 בני אדם, יוארך בשלושה חודשים נוספים בעקבות האירוע הקשה.

נשיא צרפת פרנסואה הולנד אמר, כי "צרפת הותקפה ביום החג הלאומי שלה, סמל החירות. המדינה כולה נמצאת תחת איום הטרור האיסלאמי". הולנד הוסיף: "שום דבר לא יגרום לנו לוותר על רצוננו להילחם נגד הטרור".

האזור בו התרחש הפיגוע הוא מרכזי מאוד והומה אדם, המקום נקרא ה'טיילת האנגלית', טיילת מפורסמת בעולם כולו, במרחק 5 דקות הליכה מבית חב"ד המרכזי בעיר. הסביבה רגועה ושקטה ומעולם לא התרחש פיגוע טרור בוודאי שלא בסדר גודל הזה.

מקורבים רבים השתתפו באירוע

בעקבות הפיגוע הקשה, פניתי אל שליח הרבי מלך המשיח לעיר ניס, הרב יוסף יצחק פינסון, וביקשנו ממנו לשמוע על הפיגוע הנורא, על הלך הרוחות בקרב חברי הקהילה היהודית בעיר, ובעיקר על הניסים שאירעו.

את הרב פינסון תפסתי בצהרי יום ראשון השבוע, בדרכו אל הטקס הממלכתי לזכר הנרצחים. מתוקף מעמדו כשליח הרבי והאיש המייצג את היהדות, התבקש הרב פינסון על ידי השלטונות לייצג את העם היהודי בטקס. הרב פינסון קרא במקום פרק תהילים ואת תפילת 'א–ל מלא רחמים' לזכר ההרוגה היהודייה ונשא תפילה לשלומם של הפצועים.

מה מצב הקהילה היהודית באופן כללי?

כולם עצובים. מעבר לצער הכללי, מצטערים במיוחד כי יש הרוגה יהודייה ועוד אחת פצועה קשה, ועוד ארבעה פצועים קל וכן כמה תיירים אמריקאים יהודיים שלא מהקהילה, אבל הלכנו אליהם לבקר ולעודד אותם, והבאנו להם אוכל כשר. כמובן שעמדנו בקשר קרוב עם המשפחה השכולה, היינו אצלם בניחום אבלים ואנחנו דואגים לכל מה שצריך. כמו שכל חסיד חב"ד שליח של הרבי צריך לעשות.

מה הדבר הראשון שעשיתם כששמעתם?

הדבר הראשון שעשינו היה ליצור קשר עם כל חברי הקהילה, המקורבים וכל הקשורים לבית חב"ד. צריך להבין. חגיגות יום העצמאות הצרפתי, זה אירוע בסדר גודל עצום שמשתתפים בו עשרות אלפי אנשים. בסיום הטקסים יש זיקוקי דינור מרהיבים והרבה אנשים יוצאים לרחוב לראות את הזיקוקים.

באופן טבעי, באירוע כזה ישנם גם הרבה מקורבים, הורים וגם תלמידים שלומדים אצלנו, שיוצאים כל שנה לאזור של החגיגות כדי לראות את הזיקוקים. אז הדבר הראשון שעשינו היה ניסיון לאתר את כולם. לאט לאט התבררו הניסים (ראה מסגרת). הסתבר שבאמת הרבה היו שם, וכל אחד עם הסיפור שלו על הנס הצלה שלו. היו כאלו בדרך לשם, וכאלו שעברו במקום שבו עברה המשאית זמן מה קודם לכן.

הנס הגדול של המדריכות

אבל הנס הגדול ביותר, היה של קבוצת תלמידות שלנו שנמצאות בתקופה זו של השנה במסגרת של 'קעמפ גן ישראל'. בימים אלה מתקיימת קייטנת חב"ד בעיר, המונה למעלה מ–200 ילדים. מספר מדריכות בקטיינה שהו במקום הפיגוע, ופחות מחצי דקה לפני שנהג המשאית החל במסע ההרג, עמדו הבנות במסלול הנסיעה שלו.

בהשגחה פרטית מדהימה, אחת הבנות הציעה להן לעבור לצד השני של הכביש. רגע לאחר שעברו – המשאית הדורסת עברה ממש במקום שבו הן היו רגע קודם לכן. הן הצליחו לברוח מנתיב הדריסה, והיו עדות למחזה המחריד של הדריסה והירי במרחק מטר מהן.

מיד לאחר מכן הסתתרו באחת המסעדות בקרבת מקום. הן שמעו צרחות, אנשים בוכים ורצים. אנדרלמוסיה של ממש. הם סיפרו לי על מחזות מזעזעים. הם ראו אנשים עפים באוויר מעוצמת פגיעת המשאית, והכביש היה מלא בדם ובאנשים שוכבים הזועקים לעזרה.

הן הסתגרו במסעדה זמן ממושך, כאשר בלב כולם קינן החשש שהטרוריסטים עודם מסתובבים ועלולים לפרוץ פנימה. בכל השעות הללו נבצר מאתנו לחלץ אותן משום שהמשטרה מנעה כניסה לכל האיזור. אלא שבהמשך הגעתי לזירה והודעתי לשוטרים שעליי לחלץ את הבנות הללו, ואכן הגענו אליהן. בהמשך לקחתי אותן לבית רפואה עם פסיכולוג. הן היו בטראומה והלם מוחלט.

כיצד הגיבו התלמידות של הקעמפ אחרי חוויה כזו?

הן היו בהלם. זה אירוע לא פשוט, זו באמת חוויה טראומטית, אבל הן חזקות. התלמידות הן תושבות האיזור, אבל המדריכות באו מפריז. כשההורים שמעו את מה שקרה, הם ביקשו שהבנות תחזורנה לפריז. אבל הן החליטו כולם פה אחד שהן נשארות עם הבנות וממשיכות את הקעמפ כרגיל עד הסוף כמתוכנן.

שבת של קידוש ה'

קשה להוציא את הרב פינסון משלוותו גם נוכח אירועים כה קשים, שכן כבר בילדותו גדל בסביבה עוינת ומלחיצה.

הרב פינסון עצמו נולד בפריז כמה חודשים לאחר הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ, ונקרא על שמו. אך כבר בהיותו כבן שנתיים וחצי, יצאו הוריו, הרב ניסן ומרת רחל פינסון, למרוקו בשליחות הרבי. שבע שנים לאחר מכן, בשנת תש"כ, קיבלו הוראה מהרבי לעבור לטוניס, בלב סביבה ערבית עוינת.

הוא נשא לאישה את רעייתו בשנת תשל"ד, וכשנתיים לאחר מכן, פורים קטן תשל"ו, נסע לשליחות אל העיר ניס, עיר הבירה של הריברייה הצרפתית, שם הקים בית ספר "כרם מנחם", בית חב"ד. עם הזמן ניתווספו בעיר עוד שני בתי חב"ד.

איך עברה השבת בניס?

הרב פינסון: ברוך ה', למרות הצער והכאב, הייתה שבת מאוד מיוחדת. השתדלנו שכל הכאב והצער על ההרוגים ובמיוחד על האישה היהודייה שנרצחה, יישארו מאחור ולא יכנסו לתוך השבת.

זו גם הייתה שבת של הודיה לה' על הנס שנעשה לקבוצת הבנות. החלטנו לעשות שבת גדולה, בליל שבת עשינו סעודת שבת המונית לכל היהודים האורחים באזור. פרסמנו על כך בזמן הקצר שהיה, וברוך ה' הגיעו הרבה מאוד אנשים. יהודים מקומיים, שחיפשו להיות ביחד ולהתחזק בזמן הזה, וכמובן הרבה תיירים וגם אנשי ביטחון יהודיים שהוקפצו לאזור.

בשבת אחרי התפילה ערכנו התוועדות גדולה. אנשים אמרו הרבה 'לחיים', ישבנו במשך כמה שעות ודיברנו על כך שאסור לתת להפסיק או אפילו להפחית ח"ו מהפעילות, ואדרבה צריך להגביר את הפעילות, וכל אחד צריך לקבל על עצמו להוסיף בעניינים של תורה ומצוות כי זה הניצחון האמיתי על הרשעות והאכזריות של הטרוריסטים.

במוצאי שבת קיימנו קידוש לבנה גדול ברחובה של עיר, לא רחוק מהמקום שבו אירע הפיגוע, ורקדנו ושרנו הרבה. העיר בימים אלו מלאה עיתונאים מכל העולם וקידוש לבנה שלנו ברחובה של עיר יצרה אטרקציה עבור עיתונאים רבים שצילמו והעבירו דיווחים. הם היו סקרנים לגבי הריקודים ואנחנו הסברנו את המנהג של ברכת הלבנה, ובעיקר את הנקודה שאנחנו לא נכנעים לטרור. התחושות באמת היו מורכבות. מצד אחד היה כאב גדול, מצד שני כל השבת דיברנו על זה, עודדנו הדגשנו וחיזקנו את הנקודה שכל סימן של היחלשות בעניינים הטובים, זה פרס לטרור. ולכן אנחנו צריכים להמשיך הלאה ביתר שאת ומתוך שמחה.

מה אמרתם ליהודים בקהילות?

קודם כל, חשוב לציין שכל השלוחים כאן התגייסו לעניין. יש לנו כאן ברוך ה' צוות של שלוחים צעירים וותיקים מנוסים ומוכשרים. כולם דיברו בבתי הכנסת, בקהילות שלהם וגם בבתי כנסת אחרים ובקהילות היהודיות בכל העיר. הם עודדו את הציבור, הרגיעו ובעיקר חזרו על המסר העיקרי. זו הייתה גם השבת שלפני י"ב י"ג תמוז, והכל קשור גם לחג הגאולה. דיברנו על זה ששמחה פורצת גדר ומבטלת את כל העניינים הבלתי רצויים ושאנחנו חייבים להמשיך קדימה.

צריך לזכור גם שהפיגוע, למרות שהוא היה טראומה בקנה מידה גדול עם עשרות הרוגים. הוא לא היה מכוון נגד יהודים, אלא נגד המדינה ואירופה בכללה. המחבל ימ"ש בחר לפגע בחוגגים בעיצומן של חגיגות יום העצמאות הצרפתי. נכון שהיהודים תמיד יותר רגישים לנושאים הללו. אבל עצם הידיעה שהיהודים ספציפית לא היו על הכוונת יש בה כדי להוריד קצת את החשש והפחד.

האם יש פחד או מתח ברחובות?

לא. ביום הראשון היה הלם גדול. המשאית עדיין עמדה שם וטראומה עדיין עמדה באוויר. אבל הרשויות הארציות והעירוניות עשו הכל כדי להחזיר את החיים לשגרה כמה שיותר מהר. בסך הכל, אפשר לומר שכרגע החיים חזרו למסלולם באופן מלא.

בית חב"ד נמצא מאתיים מטר מהמקום של הפיגוע והכל כאן כרגיל. רק ברחוב עצמו שבו אירע הפיגוע, עדיין סגור עד הטקס שאליו אני נוסע כרגע, ואחר כך יפנו את המשאית, יפתחו את הרחוב המצב יחזור לקדמותו ולא יישאר אפילו זכר".

על סידורי האבטחה במוסדות חב"ד מציין הרב פינסון, "ישנה אבטחה קבועה בשעות התפילות מטעם הצבא, כשחיילים צרפתיים ניצבים בפתח בית הכנסת. כיוון שבית הכנסת פתוח 24 שעות, הוספנו גם אבטחה קבועה במימון הבית חב"ד בכל שעות היממה כולל מצלמות אבטחה קבועות סביב בניין בית הכנסת".

שינוי בתוכניות? רק מוסיפים עוד אור!

האם בעקבות האירוע יש שינוי בתוכניות שלכם?

כן, ודאי. אין ספק שאחרי כזה אירוע אי אפשר לעבור לסדר היום ולהמשיך כאילו כלום. כל השלוחים כאן החליטו להגביר את הפעילות. אם זה במבצע מזוזה ומבצע תפילין, בשיעורי תורה, בפעילות. התשובה שלנו לטרור היא הולך ומוסיף ואור. זה יחזק את השמירה וההגנה של בורא עולם בכל מקום. זאת הגישה של הרבי וכך אנחנו פועלים.

את הדברים האלו הסברתי גם לרשויות. הייתה לנו פגישה שבה המליצו לנו להפסיק את הקעמפ. בימים אלו מוסדות החינוך שלנו בחופשה, אבל אנחנו מפעילים שני קעמפים גדולים, אחד לבנים ואחד לבנות, שמושכים מאות ילדים מכל האיזור. מיד אחרי הפיגוע, הרבה קייטנות ופעילויות עם ילדים ביטלו תוכניות וביקשו גם מאיתנו לבטל את הקעמפים לפחות באופן זמני. הסברנו להם את השיטה של הרבי ואת הנקודה של התגובה היהודית שלנו והם השתכנעו ואנחנו הודענו מיד לכל ההורים שכל התוכניות ממשיכות כרגיל, והקעמפים פועלים כסדרם בלי שינוי.

גם בקעמפים עצמם, הגברנו את הפעילות, הוספנו תוכניות והפעלות רוחניות בעקבות הפיגוע. והתלמידים שיתפו פעולה מתוך הבנה של העיקרון הזה של להמשיך ולהוסיף אור כתגובה לחושך.

לא בורחים!

כמי שאחראי לשלומם של מאות ילדים ונערים, אתה לא מפחד?

חס ושלום. אני משתדל לפחד רק מה'. אנחנו כמובן לא מזלזלים ח"ו בהוראות הביטחון והבטיחות. ביחד עם השלטונות המקומיים הגענו להסכמה על תגבור האבטחה סביב המוסדות השונים שלנו. אנחנו נשמעים להוראות ולהנחיות אם ישנן, אבל הכיוון הכללי הוא להמשיך, להוסיף ובוודאי שלא להחליש או להפסיק ח"ו את הפעילות בניס.

בעבר, אירועי טרור בצרפת גרמו לגל של עליה לארץ ישראל. האם זה המצב כיום גם בניס?

ממש לא. אני יודע שהתקשורת והעיתונות בארץ ישראל תמיד רוצים להציג את זה כאילו יהודי צרפת בורחים בהמוניהם. אבל זה לא המצב בטח שלא כאן בניס. יכול להיות שמי שחשב על זה או שזה בתכנון שלו בכל מקרה, האירוע הזה יזרז אותו לעשות עליה. אבל באופן כללי, אין כאן פחד או אנטישמיות גלויה ברחובות. גם אם יש פה ושם מקרים בודדים, זה בטח לא מייצג את השגרה והיום יום. בסך הכל, יהודים מרגישים בטוחים, ותמיד בוטחים בה'.

בכלל, אנחנו יוצאים מתוך הנחה שבשום אופן לא בורחים. כך היא דעתו הברורה של הרבי בעניין, לעשות הכל כדי לשמור ולאבטח אבל בטוחים שהקב"ה שומר ישראל ומגן עלינו.

מעבר לכך, גם בדרך הטבע יש שמירה על מוסדות חינוך ומרכזים של הקהילה היהודית. אנחנו ח"ו לא מונעים מאנשים שרוצים לעלות לארץ ישראל לעשות זאת. אדרבה, כל מי שעולה יקבל את ברכתנו. אבל אין כאן אווירה של עליה או בריחה המונית.

לסיום, מייחל הרב יוסף פינסון שנזכה לשמוע מעתה רק בשורות טובות וישוב השקט לצרפת ולארץ הקודש, ובכל העולם נשמע רק בשורות טובות".