"תארו לעצמכם את תזמורת הלוויים בבית המקדש"

הידברות

מהן האסוציאציות שעולות בראשכם כשאתם חושבים על בית המקדש? כשהרב לב לייבמן מדבר על בית המקדש הוא רואה מול עיניו ישר את עבודת הלוויים. "תארו לעצמכם", הוא אומר, "שבבית המקדש, המקום הכי קדוש בעולם – מקום שכולו עבודת ה', מתקיים לפחות פעמיים ביום 'מופע' של תזמורת ענקית, כ-200 נגנים, תזמורת שהיא חלק בלתי נפרד מתהליך הקרבת הקרבן. "אם במופע רגיל, הנגנים יושבים עם הפנים כלפי הקהל, בתזמורת הזו הנגנים דווקא עומדים, עם הפנים כלפי המזבח וההיכל ועם הגב לקהל, זהו השירות שלהם כלפי השכינה".

הרב לייבמן נוקב גם בתיאורים מדויקים של זמן ומקום הנגינה,  לבוש וגיל המשוררים, וכן של כלי הנגינה של הלוויים שהיו בנויים על פי חכמה שמימית. "אבל מעבר לכל זה", הוא אומר בהתרגשות, "יש את המשמעות הפנימית והרוחנית של השירה. בחסידות מתואר שהלוויים היו מכוונים בנגינתם את הכוונות והסודות של הקרבן, הם ידעו איך להשפיע באמצעות הניגון ולעורר את נפש האדם, ובכך אנחנו רואים בעצם איך שמחשבת המוזיקה של בית המקדש יש לה יישום בתוך מחשבת המוזיקה שייסד הבעל שם טוב בחסידות, שהניגון הוא חלק מעבודת השם וישנם ניגונים מכוונים לעולמות העליונים".

ילדות ברוסיה הקומוניסטית

התיאורים המרגשים בהם נוקב לייבמן הגיעו כתוצאה מלימוד של שנים. אלא שמפתיע לגלות שדווקא את שנות ילדותו הוא העביר הרחק מכל סממן של לימוד או יהדות.

"נולדתי במוסקבה", הוא מספר, "להורים בעלי השכלה גבוהה – אבא מהנדס אלקטרוניקה ואמא רופאת עיניים, אך הרקע שלנו על היהדות היה אפסי ממש. פעם חזרתי מהגן והבנתי מהדיבורים בבית שאנחנו יהודים, אז שאלתי לתומי: 'אמא, אבל יהודים זה הרי לא טוב…' אלו היו המסרים שקיבלנו במערכת החינוך".

תהליך ההתקרבות שלו לדת החל למעשה בזכות אביו. "לאבא שלי הייתה תמיד תחושה פנימית שיש מישהו בשמיים שמוביל את כל מהלך החיים, מה שנקרא 'השגחה פרטית'. אבא היה מבקר מידי פעם בבית הכנסת של מרינה רוסצ'ה במוסקבה ואני הייתי נלווה אליו. בזיכרוני עוד חרוט ליל סדר ציבורי גדול שערכו שלוחי חב"ד למאות יהודים, בתקופה לא פשוטה, תחת שלטון הקומוניזם. עד היום אני זוכר איך שכילד בן שבע התחברתי לאווירה ואהבתי מאוד את הטעם של המצה העגולה שחולקה שם…"

בשנת תש"נ (1990), עם גל העלייה הראשון, עלתה משפחתו של לייבמן לארץ והתיישבה בראשון לציון. "כילד למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי ולאחר מכן בתיכון 'שבח מופת' בדרום תל אביב. מדובר במסגרת מיוחדת שאז רק נוסדה לקהל הרוסי שוחרי מדע. כדי לסבר את האוזן אני יכול לומר שחמש יחידות בגרות בשביל המורה שלנו למתמטיקה נחשבו כמו רמה של כיתה א'…"

לייבמן הצטיין בכל תחומי הלימוד ובמיוחד במוזיקה.  "השקעתי בלימודי המוזיקה כבר מגיל חמש, אז אבחנו אצלי שמיעה מוזיקלית ושלחו אותי למורה פרטי לפיתוח הכישרון. בגיל שש נכנסתי ללמוד בקונסרבטוריון למוזיקה המרכזי של מוסקבה. כשעלינו לארץ – המשכתי בקונסרבטוריון למוזיקה תל אביב. ניגנתי בחלילית וחליל צד והגעתי להישגים די מרשימים עד שבגיל 16 השתתפתי בתחרות בין לאומית לנגינה בחלילית, הראשונה מסוגה שהתקיימה בארץ". איש לא חלם אז שחייו של הנער הצעיר עומדים להיות שונים בתכלית.

אז איך באמת קרה שנמשכת ליהדות?

"כשהתגוררנו בראשון לציון נוצר קשר מאוד הדוק בין אבא שלי לרב יצחק גרוזמן – שליח חב"ד בעיר מגורנו. זה לא שמשהו בבית השתנה, אבל אבא התחיל לקחת אותי בשבתות לבית הכנסת ובחופשים השתתפתי בקייטנות של חב"ד".

אבל השינוי המשמעותי יותר החל אצלו אחרי בר מצווה. "אבא, בלי להתכוון יותר מידי, דאג לכך שאלמד 'חברותא' עם הרב משה גרוזמן – בנו של השליח הראשי. הייתי מגיע פעם בשבוע לביתו והוא היה לומד אתי דברים עמוקים. האמת היא שבתחילה לא הייתי מבין יותר מידי, אבל הנשמה הרגישה שהשעה הזו היא החשובה והיקרה ביותר. הייתי ממש מחכה ומצפה כל השבוע ל'חברותא' הזו. כעבור כמה זמן התחלתי להבין יותר, עד שיום אחד כשהייתי בן 15 באתי ואמרתי שלא מספיקה לי שעה אחת בשבוע, אני רוצה יותר. וכך הרב גרוזמן סידר לי חברותא בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד. לאמא הייתי אומר שיש שם בריכת שחיה…"

המהפך בחייו התרחש כששהה בשבת בישיבה. "הגעתי לראשונה בחיי להיות בשבת בישיבה ושררה שם אווירה עילאית ממש", הוא מתאר, "זה היה יום ספוג בקדושה. אני זוכר שהתפעלתי כל כך מהתפילה המיוחדת ולאחר מכן, בשעות הצהריים, מההתוועדות החסידית, כאשר ישבו כמאה בחורים מסביב לשולחן ודנו בשיחה בעבודת השם. רוב הדיבורים היו באידיש, כך שלא הבנתי הרבה, אבל בין הדיבורים היו גם ניגונים סוחפים ומרוממים, ואותם כבר הבנתי היטב.

"אני זוכר", הוא מוסיף בהתרגשות, "שפשוט ישבתי והתבוננתי על פניהם של הבחורים ואז נפל לי האסימון – הבחורים שיושבים פה הם בני אותה שכבת גיל של חבריי מתיכון שבח מופת. אבל פער תהומי מפריד ביניהם! כשקלטתי את הדברים זו הייתה עבורי נקודת תפנית מהותית. באותו רגע החלטתי שהמקום שלי הוא כאן, בישיבה".

האמונה נכנסת לבית

ההחלטה נפלה, אלא שההורים ממש לא היו מרוצים ממנה. "הרעיון כלל לא מצא חן בעיני ההורים שלי", הוא מסביר, "כמו שכבר אמרתי – אמא היא רופאה ואבא מהנדס. הם היו בטוחים שארכוש השכלה גבוהה ואלך 'בדרך בטוחה'. זה היה בשבילם כמו לאבד את הבן שלהם… היה זה בימים של ערב ראש השנה ונשאתי על כך תפילה מיוחדת. היה פשוט מרגש לראות איך שבתוך שבועיים המצב בבית התהפך – בחג הסוכות השתתפו הוריי בסמינריון שההרצאות שהיו בו כוונו בדיוק לקהל אינטלקטואלי, כך הם נחשפו לעולם חדש".

לדבריו, מאז אותו חג סוכות, השתנה כל הכיוון בבית. "חווינו מהפך של ממש והיום הוריי היקרים ואפילו סבתי בת השמונים, שיחיו לאורך ימים ושנים טובות, לא רק שמנהלים אורח חיים חרדי וחסידי, אלא גם משפיעים על אחרים. אבא שלי מנהל בית חב"ד לדוברי רוסית ומוסר שיעורי תורה תוך כדי שהוא משתמש במושגים מאלקטרוניקה כדי להסביר את התכנים, ואילו אמא שלי במרפאת עיניים מסבירה למטופלים שהטיפול הרפואי הוא מוגבל ביכולות שלו, וממליצה גם לבדוק מזוזות ולתת צדקה".
לייבמן עצמו הספיק לעבור תהליך מהפכני – אחרי שלוש שנים בישיבה בכפר חב"ד ועוד שלוש שנים בישיבה בברוקלין, הוא הקים לפני אחת עשרה שנה את ביתו וכיום עומד בראש משפחה ברוכה. "על הדרך גם נבחנתי לרבנות וקיבלתי הסמכה, אבל עדיין, כשאני מביט על מה שחוויתי בחיי, אני חושב שהתקופה המיוחדת ביותר מבחינה רוחנית היא התקופה שהייתי בישיבה – תקופה שלא אשכח לעולם".

אלא שדווקא באותם ימים בהם למד בישיבה הוא נתקל בבעיה קשה. "לא ידעתי כיצד הלימוד יוכל להסתדר עם ההתקדמות המוזיקלית שלי, שהיה לי קשה מאוד לוותר עליה. ההפתעה הגדולה הגיעה כשגיליתי שדווקא בין כותלי הישיבה נמצא האוצר האמתי של המוזיקה. אוצר כפול מבחינתי – גם מאות ניגונים מדהימים שיש בהם יופי פנימי ועומק ייחודי שאין כמותו בשום מוזיקה בעולם, וגם עולם מופלא של תורת נגינה בתוך ספרי החסידות – כל מיני מאמרים של אדמו"רים שדנים בהשפעת הניגון על הנפש ושופכים אור חדש על מהות המוזיקה. הרי בזוהר הקדוש כתוב שבתורה יש את כל המדעים והחכמות, אז הנה, מצאתי את עצמי מתמחה במוזיקה שקיימת בתורה. מבחינתי כל ניגון הוא מסכת שלמה".

אחרי שסיים את לימודיו בישיבה הוא החל לקבץ את כל החומר על ערך הנגינה. בתחילה הוא חשב שזו תהיה חוברת דקה, אך לבסוף יצא ספר בן 270 עמודים. במשך השנתיים האחרונות מקפיד לייבמן להוציא מידי שבוע כתבה מקיפה על ניגון מסוים, אך יצירת הבכורה שלו היא הספר 'ניגון ארבע בבות' – ספר הכולל 170 עמודים וכולם על ניגון אחד.

היכל הנגינה ועולם התשובה

בימים אלו של ערב תשעה באב, הוא בוחר לשתף אותנו בנושא מיוחד שהוא כותב עליו – שירת הלוויים בבית המקדש. "כבר כמה שנים שאני עוסק בתחום", הוא מציין, "ולאחר שחקרתי אודות מקורות המוזיקה היהודית – נולד הספר שלי 'לנגן בהיכלו' שמתאר את כל הנושא מכל היבטיו. ומהספר נולד הצורך של הרצאה שתנחיל את הנושא הזה לקהל הרחב, שממנה יצאו אנשים נפעמים מההכרות עם תזמורת הלויים האדירה שהייתה בבית המקדש".

עם ההרצאה הזו הוא מסתובב כיום בארץ ובעולם, כשהוא מלווה אותה בניגוני נשמה. "כשאני מדבר על שירת הלוויים אני רואה פעם אחר פעם את כוחם של הניגונים יחד עם כוחו של בית המקדש, שחודרים ונוגעים בלב של כל יהודי", הוא מספר.
ומתוקף כך הוא גם נתקל בתופעה מעניינת: "אני מגלה כל הזמן עוד ועוד מוזיקאים בעלי תשובה שהתקרבו ליהדות. כישרונות מדהימים – מנצחים, מלחינים, זמרים ונגנים בכלים שונים, שלניגונים היה חלק משמעותי בתהליך התקרבותם. זה לא מקרי, היכל הנגינה הוא היכל גבוה, וקרוב מאוד להיכל התשובה.

"לא נותר לי אלא לאחל שבקרוב ממש נזכה לבניין בית המקדש השלישי ונשמע את המקהלה המלכותית ואת הכינור המיוחד של שמונת המיתרים, ויהפכו ימים עצובים אלו לימי ששון ושמחה", הוא מסכם.