שליח עם מצלמה • הצעיר מבת ים שמתרוצץ בעולם

ראיין: ישראל פריי, קו עיתונות

הכישרונות המקצועיים והחן האנושי שטבועים בצעיר חב"די תושב בת ים, הפכו אותו תוך תקופה קצרה לאחד מצלמי הצמרת במגזר החרדי, שהספיק כבר לחצות אוקיינוסים ולדלג ממדינה ליבשת, בדרך לעוד זווית צילום ייחודית, וכל זה כשהוא עוד לא בן 21 .

'השבוע בבת ים' התיישב לשיחה מרתקת עם הצלם חיים טויטו, ושמע ממנו על מסעותיו ברחבי העולם, על הבחירות האמנותיות האמיצות שהמקצוע דורש, על אירועים מיוחדים בהם הוא לא יכול היה להישאר אדיש, ועל עיר הולדתו ומגוריו בת ים, שנראית מבעד לעדשה שונה לגמרי מזו
שאתם מכירים.

חיים, איך גילית את המקצוע?

"תמיד הייתי חובב צילום, וכבר בגיל 11 המצלמה לא ירדה מידיי. לפני 6 שנים, פגשתי באופן אקראי את אחד הצלמים המוערכים במגזר, הוא הניח בידיי את המצלמה ונתן לי לנסות. צילמתי ונדלקתי. מיד אח"כ הלכתי לקנות את המצלמה המקצועית הראשונה שלי, והתחלתי להגיע להרבה אירועים – בעיר, בקהילה – בהם נעמדתי וצילמתי, ככה, בלי שמישהו רשמי הזמין אותי.

"אחרי תקופה קיבלתי טלפון ממכללה לצילום במגזר החרדי, ששמעו על התחביב שלי והציעו לי לקחת קורס מקצועי. זה היה סיפור משעשע, כי הייתי חייב להגיע לראיון קבלה, ובדיוק הייתי ביום צילומים. אמרתי להם 'תשמעו, אני שולח לכם תמונות ישירות מהמצלמה, אם זה מוצא חן בעיניכם, קבלו אותי לקורס'. אחרי 5 דקות הם התקשרו לאשר את קבלתי לקורס. במשך הזמן קניתי לי שם, והשאר היסטוריה".

מה הייתה העבודה הראשונה שלך?

"האירוע הגדול שבו התחלתי לצלם היה בסיום הרמב"ם בהיכל נוקיה. משם הכול התפתח. כפי שמקובל בחסידות, נסעתי לשנת 'קבוצה' בקראון הייטס, ושם התחלתי לקבל הזמנות מאירועי צמרת בניו יורק.

"יום אחד קיבלתי טלפון מאלי גרסטנר, המפיק של המופע הגדול במוזיקה החסידית 'האסק', שהטיל עליי לצלם את 'האסק 29 ,'זה היה רגע מכונן. אחרי ההופעה הוא התקשר ואמר 'אחרי 29 שנים של הופעות, זאת השנה הראשונה שאנחנו ממש מרוצים מהתמונות'. שנה לאחר מכן, כשכבר הייתי בארץ, הוא התקשר להזמין אותי, אמרתי לו 'אתה יודע שאני בישראל, כן?', הוא השיב בחיוב והתעקש להביא אותי במיוחד"
.
מה למעשה מעסיק אותך במשך היום?

"האמת שחוץ מהצילום, אני גם גרפיקאי ואיש פרסום, שעוסק בזה באופן שוטף, והרבה מאד מהזמן שלי מוקדש לצילום אירועים בכל העולם.

"עכשיו חזרתי מאיטליה, שם תיעדתי מסע היסטורי של ישיבת חב"ד בפתח תקווה, צילמתי את מצעד החיים באושוויץ, צילמתי בהאדיטש, ביום ההילולא של האדמו"ר הזקן, צילמתי גם בקנדה, בכינוס השלוחים הגדול בניו יורק, הוזמנתי להכנסת ספר תורה בקפריסין, לבר מצווה של השליח באזרבייג'ן,
וזה רק חלק מהמסעות סביב הגלובוס".

שתף ברגע מרגש במיוחד

"נסעתי לצלם את פעילות חב"ד לנוער שנעשית סביב מצעד החיים בפולין, (שזה מדהים, יותר מ-1,000 הנחות תפילין!, ובהמשך, כשהגעתי לצלם את המצעד, אני רואה לפתע יהודי ישיש, ניצול שואה, לבוש במדי האסיר של המחנות, ספר תורה בידו, והוא רץ. ניגשתי אליו וביקשתי ממנו שיעצור רגע בכדי שאוכל לתפוס תמונה, אבל הדרך אצה לו."אחרי זה ניגשתי אליו ושאלתי אותו 'תגיד, אתה, שעברת במקום הזה את התופת, בגילך, איך אתה מסוגל לרוץ לתוכו?', והוא ענה לי תשובה שהעבירה בי צמרמורת: 'אני מחזיק ספר תורה, איך אני יכול שלא לרוץ…?' אלה רגעים עוצמתיים בהם המצלמה נשמטת לך מהיד, אתה שוכח למה הגעת, ומתחבר לנצח ישראל, מקבל פרופורציות על החיים, אי אפשר להסביר את זה במילים".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים, מה השאיפות שלך?

"זו קצת בעיה… יש משפט שאומר 'אם החלומות שלך לא מפחידים אותך – סימן שהם לא מספיק גדולים'. עם ההצלחה,השאיפות שלי כל הזמן הולכות ומתרחבות, אישית יש לי גם מוטו שאם אתה לא לוקח סיכון, לא תגיע רחוק. אני מייחל לעצמי להגיע לכמה שיותר מקומות נידחים ולהצליח לגעת בלבבות. השאיפה היותר כמוסה ובוערת היא לזכות לצלם את ביאת משיח בגאולה השלמה".

אומרים שצלמים רואים את העולם בצורה שונה, איך אתה רואה את העיר בת ים?

"בת ים היא מרכז חיי, העיר בה גדלתי בחיק משפחתי המדהימה וקהילה עוטפת (אגב, ידעת שלאבי שיחיה יש את אחת מחנויות תשמישי הקדושה הוותיקות בעיר?). רק לאחרונה צילמתי את ההופעה המיוחדת של מוטי שטיינמץ וישי לפידות בעיר, בעבר הייתי אחראי על עיצוב הקמפיין של ש"ס בבת ים, וצילמתי הרבה אירועים פנימיים.

"כצלם, אני רואה את היופי והמיוחדות של העיר דווקא במקומות בהם אחרים רואים בעייתיות וקושי. הנוף האנושי בבת ים הוא מדהים, השילוב של השכונות החדשות והישנות, של האוכלוסיות הוותיקות והמתחדשות, הניגודיות, האינטראקציה, דרכם אתה רואה את החן והיופי של האנשים ושל המקום. כיף להיות בת ימי".