הצ'ק מהרבי ע"ס 613 דולר לחכם יעקב ע"ה

שניאור זלמן ברגר, בית משיח

בשבוע שעבר הלך לעולמו חכם יעקב מיכאלשוילי ע"ה שהיה מקושר אמיתי לרבי. בחודש כסלו תשל”ח, כאשר המוני בית ישראל וקהל עדת חב”ד בפרט הודו לה’ כי טוב על חסדו, אשר הרבי הבריא, רחש ליבו של חכם יעקב להביא מתנה מיוחדת לרבי — ספר תורה. מאז החל להפריש זמן מיוחד מזמני עבודתו כדי לכתוב ספר תורה לזכות הרבי. הכתיבה ארכה עשר שנים, ולקראת יום הבהיר י’ שבט תשמ”ח, הגיע אל הרבי בלוויית מספר בני משפחה עם ספר התורה המהודר. על מעיל הספר תורה נכתב כי הוא לזכות כ”ק אדמו”ר שליט”א והרבנית שתליט”א. עם הגיעו לבית חיינו, הכניס פתק לרבי וביקש שהרבי ישתתף בכתיבת האותיות האחרונות. הרבי השיב כי אפילו בספר תורה של משיח לא כתב אותיות.

בשעות הבוקר של יום שני י”ג בשבט, לפני תפילת שחרית, נערך סיום ספר התורה בתוככי 770. האותיות האחרונות נכתבו על ידי חברי הבד”צ דקראון הייטס, זקני החסידים ועוד נכבדים. לאחר מכן נערכו ‘הקפות’ כנהוג מתוך שמחה של מצוה בליווי תזמורת.

השמחה הגדולה הסתיימה לקראת תחילת תפילת שחרית, ובקריאת התורה עלה הרבי ‘שלישי’ בספר החדש. כאשר הושב ספר התורה לארון הקודש בשירת ‘שישו ושמחו בשמחת תורה’ כנהוג, עודד הרבי והמריץ את הקהל במחיאות כפיים, תוך שמביט במבט חודר בספר תורה.

על המתנה של הרבי לחכם יעקב, סיפר בנו הרב שלום: “עם סיום התפילה הסב הקהל לסעודת מצוה חגיגית שניתנה על ידי המשפחה. כאשר הכל היו שקועים בשמחה ובאמירת ‘לחיים’ יחד עם אבא ע”ה, הופיע פתאום מזכירו של הרבי הרב יהודה לייב גרונר, ושאל אותי כיצד כותבים באנגלית את השם של אבא. מפאת היותי טרוד בסעודה, לא שאלתי לפשר הענין ורק כתבתי לו כפי שביקש. כעבור עשר דקות שב הרב גרונר ומסר לאבא המחאה בחתימתו האישית על שם חשבונו הפרטי של הרבי. ההמחאה הייתה על סך תרי”ג [613] דולר, כהשתתפות בהוצאות ספר התורה. יחד עם הצ’ק מסר המזכיר ברכה מהרבי בכתב יד קודש: “פרשת מתן תורה וחותם שיעור היומי — כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום. מצורף בזה השתתפות בהוצאות כתיבת ספר תורה, ולהעיר (ולהאיר) אשר סיום וחותם בסדר המצות בתורה הוא מצות כתיבת ספר תורה ולפני זה מצות הקהל את העם האנשים הנשים והטף”.

“אבא קיבל את ההמחאה, ואחד החסידים הציע לו מיד חמשת אלפים דולר תמורתו, אך אבא סירב בתוקף באומרו שאם רצה להרוויח, הרי ספר התורה שווה יותר מחמשת אלפים דולר. אבא שמר על ההמחאה מכל משמר ולא פדה אותה עד יומו האחרון.