המהפכה החינוכית בישיבת 'תומכי תמימים – דעת' ברחובות

ראיין: שניאור זלמן לוין, בית משיח

לפעמים אני מגיע לראיין אנשים לקראת כתבה צפויה. מניסיון רב–שנים, למדתי 'להריח' מראש לאן הכתבה תזרום. לפעמים אני מנמיך ציפיות מראש, סוג של הגנת–ציפיות.

כך היה גם השבוע כאשר הגעתי לרחובות על מנת לפגוש ולשוחח עם צוות ישיבת 'תומכי תמימים דעת – מגדל מרדכי' בהנהלת הרב יצחק ערד. האמת? אין לי הרבה ציפיות מכתבות על מוסדות, כי בסך הכול מדובר בשגרת חיים: צוות חינוכי מול תלמידים, שעות למידה רצופות, תבנית גישה חינוכית וחיים זורמים…

כשיצאתי מהפגישה, תפסתי פתאום שיצאתי עם 'סקופ' – מבלי משים קיבלתי שפע של אינפורמציה על מהפכה חינוכית הנרקמת בשקט–בשקט מתחת לאף, מהפכה הנושאת בחובה גישה חינוכית חדשה שבכוחה לחולל שינוי של ממש בעולם הישיבות.

השיחה קלחה שעה ארוכה, רובה כלל לא הייתה רשמית. כל אחד מהצוות שיתף מחלקו בעבודת הישיבה מזווית ראייה שלו, סיפר על דפוסי חשיבה ולימוד חדשים. כך אט אט נרקמה לנגד עיניי מפת–דרכים חינוכית חדשה בגיל הקריטי הזה, בו מתעצבת זהותו ואישיותו של 'תמים' באשר הוא, רגע לפני שהוא הופך להיות 'איש'.

גישה מהפכנית

הישיבה במעגל הנוכחי שלה מסכמת בתקופה זו שלוש שנות חינוך, וזה אומר שבחודש הקרוב מסתיים המחזור הראשון של הישיבה.

למעשה, הישיבה קיימת כבר משנת תש"ס, כאשר באותן שנים הייתה הישיבה מופנית בעיקר לבחורים בעלי תשובה שביקשו לטעום מטעמה של תורת החסידות ואור היהדות.

בשנים האחרונות נפוץ יותר ויותר שמו של הרב יצחק ערד בזכות סדרת הרצאות, שיעורים וקורסים בנושאים מגוונים העוסקים בנפש האדם. במפגשים שלו עם הציבור הרחב, לאלפים, הציע פתרונות להתמודדויות ולקונפליקטים בחינוך והציג תובנות חיים נהדרות.

היה מי שהיה שביקש ממנו להרים את הכפפה ולהתחיל לחולל שינוי בשטח גם בדור הצעיר. "זה צריך להתחיל מעולם הישיבות", הציע המציע, "צריך להקים ישיבה ובה צוות שיידע לזרום כנגד רוחו של כל אחד ואחד מהתלמידים; צוות שיעבוד בגישה אישית מבינה לא פחות מאשר דורשת".

לאחר התלבטויות, ולאחר קבלת מענות מהרבי באמצעות ה'אגרות קודש', הרב ערד הרים את הכפפה, וככה לפני כשלוש שנים יצאה לדרך הישיבה החדשה. כשש–עשר בחורים פתחו את שיעור א' (והיום כבר יש שישים!).

למה בעצם הוקמה הישיבה? מה היה חסר בישיבות חב"ד עד אז?

"יש לא מעט בחורים שלא ממצאים את עצמם בישיבות הגדולות, אך מן הצד השני, הם רוצים להיות מחוברים למסגרת הישיבתית כמו גם לתכנים", אומר מנהל הישיבה הרב שלום ערד.

התשובה הקצרה פותחת כאן שיחה לא–רשמית בין הרמ"ים לבין עצמם, על המצב בישיבות הגדולות, שם מדרך הטבע, הפיקוח פחות הדוק. מדבריהם עולה מצב שיש בחורים שמתקשים ללמוד ברצף, ולפעמים מעבירים חלק גדול מה'סדר' בשיחות קלילות ונעימות. "כמה בחור יכול לשבת כך ולהעביר שלוש שנים?" אומר הרב מנחם מענדל זלמנוב, המכהן כר"מ נגלה–סמיכה ומשגיח.

אז מה בעצם הבשורה שלכם?

"השליחות שלנו היא לספק לבחור מסגרת ישיבתית שיש בה הכול, רמת לימודים גבוהה ומסודרת אבל מתוך גישה חינוכית של חיבור והבנה לתבנית הנפש של בחור, ולא מתוך לחץ ובוודאי לא הענשה.

"מדרך הטבע, המסגרות החינוכיות מנהלות מערכת–יחסים עם התלמידים ובו איזונים של שכר–עונש לצד הטלת מרות, מה שעלול להביא לתפקוד מצד חוסר–הברירה של התלמיד. בישיבה שלנו הדגש העיקרי הוא שהעבודה עם התלמידים נעשית מתוך נעימות, אהבה ואתגר. ישנם בחורים שכבר הפסיקו להאמין במסגרת הישיבתית, וכשהגיעו לכאן הבינו שהישיבה היא לא אילוץ, אלא מסגרת טובה, בונה ומעניקה רבות לחיים".

מה היא בונה?

"היא מגלה את המהות האמיתית של הבחור ובונה את אישיותו".

כאן, מסתבר, מגיע אחד הכללים הבסיסיים בעולם החינוך שהפך להיות אבן–יסוד בהשקפה של ר"מי הישיבה ואנשי הצוות שלה. עונש אינו חינוך, אלא כלי לאילוץ. בראש ובראשונה הצוות מעביר לתלמידים את המסר שהערך העצמי של כל תלמיד, הוא בלתי מותנה. לא משנה כמה הוא מצליח או לא ועד כמה רחוק הוא הגיע. זה פחות חשוב.

"כאשר אתה מסתכל על תלמיד ורואה הישגים נמוכים לכאורה, אתה יכול לשפוט אותו, להעניש או אולי אפילו להתייאש ממנו ח"ו", אומר הרב אריה קירשנזפט, משפיע בישיבה. "אבל באמת לכל אחד מאתנו יש ניסיונות, קונפליקטים והתמודדויות לא פשוטות שמקשות על ההתקדמות. אם תקלף את המעטפת החיצונית תגלה בקלות את המהות שלו, מה שהוא באמת. המהות של בחור היא–היא הנקודה האמיתית שהכול סובב סביבה ואותה צריך לטפח, להגדיל ולהעשיר. אנחנו בישיבה עושים הכול כדי לשדר לכל בחור אמונה מלאה בו באשר הוא, בלי קשר לאן הוא הגיע וכמה הוא השיג".

תוכל לתת דוגמה?

"היה פעם בחור שהגיע לכאן לישיבה, וכבר בתקופה הראשונה הצוות שם לב שהבחור נמנע מפגישה ישירה עם הצוות. כשהובן הקושי, התקיימה השיחה שפתחה את השערים, שערי הלב. העברנו לו את המסר שהצוות החינוכי לא בצד השני, אלא באותו צד של הבחור, והרצון של הצוות הוא הרצון של הבחור. איש הצוות הזמין אותו לאתגר משותף – לעשות את הרצון של הרבי ולגרום לו נחת רוח.

"קח למשל בחור שמאחר שוב ושוב לסדרי הישיבה, או בחור שלא משקיע בלימודים. הכי קל לשלוח אותו הביתה למען יראו וייראו, אבל זה לא פתרון. אנחנו יודעים שזו התמודדות קיימת (כל בחור מצד הקושי שלו), מציפים בפניו את המצב, מגלים את נקודת הקושי שמונעת ממנו את התפקוד, מבררים אותה, ומציבים מחדש את היעד כשהבחור מזדהה איתו. מעוררים בו את כוחות הניצחון, להצליח, ומסביר לו "שככה אתה תגיע למטרה שאתה רוצה להגיע אליה".

זה נשמע תמים למדי, זה באמת עוזר?

"תגיד, אתה מכיר מישהו שלא רוצה להצליח בחייו? אכן יש בחורים שאין בהם רצון להצליח, אבל זה לא באמת הרצון שלהם, אלא זה נובע מתוך כישלונות קודמים או בגלל חוסר אימון בו–עצמו ששידרו לו הוריו או מחנכיו. אבל באמת–באמת, כולנו רוצים להצליח בחיים. כשמעוררים בבחור את הרצון להצליח, וכשמשקפים לו שההצלחה בלימוד היא הטובה האמיתית שלו, הוא קולט ומבין שהוא רוצה להצליח, ומכאן הוא מפעיל את המנוע שלו–עצמו בדרך להספק ולהצלחה".

הרמ"ים מעידים כי ישנם בחורים שלא מצאו עצמם במסגרות השגרתיות של הישיבות הגדולות, וכשהגיעו לישיבה ברחובות, החלו למצות את עצמם ואת הכישורים שלהם – מה שבאופן טבעי מביא לידי הערכה עצמית והנאה בלימוד.

הרב יצחק קראוס: "אתה יכול לראות את זה בעובדה הפשוטה, עד כמה הבחורים עצמם מחכים לחזור לישיבה אחרי שבת חופשה. עד כמה הם אוהבים את הצוות, את הישיבה, וממש טוב להם פה".

צד אחד שותף לכולם

זה קרה בשבוע שעבר, בכנס הורי תלמידי הישיבה, או אם תרצו "יום אירוח חגיגי". הכנס הזה הוא חלק משגרה בה ההורים מעורבים בחיי בניהם, לומדים מה קורה איתם והופכים להיות חלק מחייהם.

במהלך הכינוס, נשא ראש הישיבה הרב ערד דברים, ובין השאר ביקש מההורים לעמוד תמיד לצד הבן גם מול צוות הישיבה…

אני מניח שהרבה גבות הורמו בפליאה…

הרב אריה קירשנזפט: "בהחלט. הורים רגילים 'ליישר קו' עם הנהלת הישיבה, ובעצם מציגים חזית אחת מול הבן. כשההורים שמעו בקשה שכזאת, הפליאה הייתה גדולה…

הרב ערד הסביר להורים 'בן תמיד צריך להרגיש רצוי ואהוב אצל הוריו, אהבה ללא תנאי; שכן קשר בין הורים לילדים הוא קשר עצמי. כשהבן עושה טעות, נופל, על ההורה לשמוע אותו, להזדהות, להתחבר אליו, ומשם לעזור לו לתקן. אף אחד לא נגדו, אלא ההורים יחד עם ההנהלה והצוות – כולם נמצאים בשביל לרומם את הבחור ולהוציא ממנו את המיטב. אנו משתדלים לשדר לבחור גם את ה'שדר' הזה, אך אצלכם ההורים ה'שדר' הזה לילד, הוא ממש קריטי'.

הרב מנחם מענדל זלמנוב: "יש כאן כיון ברור איך חינוך צריך להיראות, וזה מגיע לידי ביטוי מול הבחורים, יחס מתוך כבוד, הערכה והרבה אמונה ביכולת של תלמידים. התוצאה היא בהתאם – ואני אומר את זה בסיפוק גדול, בפרט כשאני רואה כאן בחורים שמסיימים מחזור ראשון של שלוש שנים – הבחורים כאן רק הולכים קדימה, מתקדמים ומתפתחים, ואת זה יכולים להעיד כולם.

"השנה זו הפעם הראשונה שאנחנו שולחים בחורים ל'קבוצה', וזו התרגשות גדולה עבורנו לצד סיפוק עצום".

הגישה הפתיחותית הזאת ללכת לקראת התלמיד, כבר די תופסת לה מקום גם בשאר הישיבות…

"נכון שיש היום תנועה כללית של הכלה, וזה מבורך. אנחנו מיישמים זאת כחלק מהשיטה החינוכית".

אני לא מבין, ישיבה אמורה להיות מסגרת ולא 'תנועת שחרור'…

"חלילה וחס! יש אצלנו דרישות מאד חזקות כלפי התלמידים, הן בהספקי לימוד, הן בהנהגה חסידית, אבל האכיפה של הדרישות נעשית בהסברה רצופה, בדרישה ברורה ובעבודה מתמדת מול הבחור. זו דרך ארוכה אבל היא קצרה. זהו שילוב של דרישה חזקה אך ללא כפיה או ענישה.

"יש כאן בחורים שאילולא תפסו את עצמם בזמן, הם לא היו היום 'יושבי אוהל', ואילו כעת הם מסיימים 'סמיכה'. זה אותם חבר'ה שאתה יכול למצוא אותם יושבים גם בהפסקות ולומדים. מאיפה זה בא? זה בא מהם–עצמם".

ואיך אתם מתמודדים עם בחור שבוחר לשבור את המסגרת?

"זה כמעט ולא קורה, שכן חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם, וכשזה קורה, הבחור מבין בעצמו שזה לא מקום שמתאים לרצונות שלו (באותו הזמן)".

שינוי דפוסי חינוך מוכרים

זו שעה ארוכה שאני יושב עם הצוות החינוכי, השיחה קולחת ונעימה. אני רואה לנגד עיניי צוות צעיר ורענן חדור מוטיבציה. נדמה כי הצוות הפנים את שיטת החינוך של הרב ערד, ומבקש ליישם זאת בשטח מול התלמידים.

תגידו – אני שואל את הצוות בכנות גלויית–לב – אתם מציגים שיטת חינוך עמוקה ובריאה יותר, בעוד אתם עצמכם פירות של אסכולת החינוך שונה שבה יש מסגרת נוקשה, שכר–עונש והורים שתמיד מיישרים קו עם ההנהלה. אתם באמת התחברתם לשיטה המאמינה בתלמיד בכל שלב?

האמת שהשאלה הכֵּנה הפרה את הזרימה של השיחה הקולחת והיא הפתיעה את הצוות. לאחר מחשבה ובחינה–עצמית זהירה, התנדב הרב שלום ערד להבהיר:

"אכן אדם מחנך את הזולת בהתאם לדפוסים שהוא עצמו מכיר מחינוכו–שלו. אין ספק ששינוי הגישה צריך להגיע מתוך שינוי חשיבה עמוק ושכנוע פנימי שזו הדרך ואין בלתה. אני מעיד כי אבי שי', נאמן לשיטה שלו לאהוב ולהאמין בכל תלמיד באשר הוא, והוא התעקש שזו הדרך ואנחנו פועלים בהתאם.

"הכי קל לבוא לתלמידים ולהנחית הוראות ופקודות, ואם לא מבצעים אותן – אז גם עונשים. הכי פשוט להגיע לתלמיד שמתקשה לקום בבוקר ולהגיע בזמן ל'סדר' ולשלוח אותו הביתה 'כדי שילמד…' זה יותר קל מאשר לשבת עם הבחור ולהסביר לו שוב ושוב כמה זה נכון וטוב לו שהיום שלו מתחיל בצורה מסודרת, עם סיפתח נכון לו. ההצלחה של החינוך קשורה בהתמדה בעבודה, השגחה קבועה מבלי לפספס. כאשר אתה רואה בחור שחווה קושי או נפילה, לזהות את זה מיד ולהיות שם בשבילו באמת. יש פה בישיבה צוות שמקבל משכורת מלאה רק בשביל לשוחח עם התלמידים שיחות אישיות ולהוציא מהם את הטוב שבהם".

הרב זלמנוב: "הרב יצחק ערד עצמו נמצא ראשו ורובו בישיבה, ומלבד ההדרכות הקבועות שהוא מעניק לצוות, הוא עצמו מנהל שיחות עם התלמידים, מוסר שיעורים כלליים, מתוועד עם הבחורים – כאשר גולת הכותרת היא ההתוועדויות המתקיימות בביתו מדי ליל שבת, אליה מגיעים הבחורים בנפש חפצה. בנוסף, למרות כל עיסוקיו, יש לו גם חברותות אישיות עם התלמידים".

הרב קירשנזפט: "אחרי שלוש שנים אנחנו בהחלט גאים במה שיצא עד כה; הבחורים נמצאים בעולם אחר הן מבחינה לימודית, הן בגרותית, הן נפשית או חינוכית. הפער בין המקום בו הם היו כאשר הגיעו לכאן לבין המקום שלהם כיום, הוא עצום. התלמידים בשיעור ג' השיגו לא פחות, ובעצם הרבה יותר, מהרבה תלמידים מישיבות מקבילות..

סדר יום חסידי וגדוש

הזמן בו אני מבקר בישיבה, הוא כמה דקות לאחר תום 'סדר סמיכה'. אני רואה בחורים עדיין יושבים ומפלפלים בהלכות תערובות כאילו לא היה זה הפסקה כעת.

סדר היום של הישיבה הוא מלא – מחד גיסא; אך יש בו קלילות מסוימת – מאידך גיסא. דומה כי הנהלת הישיבה מצאה את השביל הדק שבין סדר יום מלא וגדוש, לבין היכולת למלא אותו בלימוד ממלא, ולא רק בלימוד מחייב, כפי שזה בישיבות רבות אחרות.

התחלת היום היא בלימוד חצי שעה של 'דבר מלכות' השבועי. בכל יום לומדים שתיים–שלוש 'אותיות' מתוך השיחה השבועית, כאשר לאחר מכן התלמיד מקבל שאלון קצרצר, ודרך התשובות הוא מסכם לעצמו בכתב מה שלמד.

לאחר מכן מתחיל סדר חסידות עד השעה תשע. לומדים דרך מצוותיך או 'המשך תער"ב'.

אחרי תפילת שחרית וארוחת בוקר, מתחיל שיעור גמרא שמוגש בשונה מאשר בשאר עולם הישיבות. בישיבה של רחובות, הרבה מהלימוד נעשה תוך סיכומים בכתב לצד טבלאות ודיאגרמות המשקפים בבהירות את תוכן הלימוד.

בשלב הבא של סדר היום, עוברים הבחורים ללימודי הלכה בנושאים המותאמים לפי השיעור והגיל, כאשר גם פה מקבלים הבחורים דפי עבודה.

שעות אחר–הצהריים מוקדשות ללימוד מקצועות הקודש: שיעור א' לומדים 'השגחת כשרות' ובהמשך השנה עוברים ללימוד שחיטה. תלמידי שיעור ב' לומדים שיפוץ תפילין וממשיכים בקורס כתיבת סת"ם, שיעור ג' כבר עוסקים בלימוד שחיטת בהמות.

חצי היום המוקדש ללימודים אלה, פשוט כדי לעשות אווירה קלילה–מעשית יותר?

הרב שלום ערד: "בקונטרס 'כל היוצא למלחמת בית דוד' מביע הרבי הרש"ב את רצונו שהלימוד של התמימים יהיה באופן של אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. הלימוד צריך להוביל לידיעת ההלכה, המעשה אשר יעשון. ואכן, 'תומכי תמימים' בליובאוויטש הוציאה מתוכה רבנים, מוהלים ושוחטים לרוב שנשלחו לכל ערי רוסיה. למעשה אנחנו מנסים לשחזר את שיטת הלימוד הזו, לא רק כלימוד עיוני גרידא, אלא לימוד שמוביל לידיעת ההלכה ברמת הפרקטיקה".

סדר היום בישיבה נחתם בסדר ליקוטי שיחות – כאשר מעל סדר היום הרגיל, ישנם מבצעי לימוד נוספים.

כיוון שסדר היום מתחלק בין לימוד עיוני לבין לימוד פרקטי, זה אומר שההספקים פחותים?

הרב יצחק (איצ'ה) קראוס, ר"מ בנגלה ומנהל לימודים בישיבה מבהיר: "אצלנו בישיבה ההספק גבוה הרבה יותר מאשר בשאר הישיבות. אין דבר כזה להיכנס ל'סדר' ו'להעביר' איכשהו את הזמן בשיחת–רעים עם החברותא. יש אצלנו רשימה מסודרת של הספקי לימוד נדרשים לפי יום, לפי שבוע ותקופה, ואנחנו בהחלט עומדים בהם. הזמנים מנוצלים לשיעורים מסודרים, וכשאין שיעור יש דפי עבודה שהתלמידים צריכים לעבוד איתם. המושג של סדר שהולך לריק, פשוט לא קיים כי אופן העבודה שלנו עם התלמידים לא מאפשרת את זה.

"גם בחורים מצוינים שעברו ישיבות גדולות במקומות אחרים, משתאים נוכח ההספקים האדירים שבחור מספיק כאן במהלך שלוש שנות לימודיו. השילוב של תוכנית לימודים קבועה מראש, לצד שיעורים רצופים ודפי עבודה, כאשר בסופו של תהליך תלמידים מקבלים תעודות – מפיקים תוצאה נהדרת של זמן מלא בלימוד. בחור שסיים אצלנו שיעור ג', יוצא עם ידע תורני ענק בהיקפו".

אני מנסה למקד את הדברים אבל לא מצליח כל כך… יש פה סוג קלילות בלימודים, אבל אתם טוענים על הספקים מרשימים…

הרב שלום ערד: ההקלה היא בצורת ההנגשה של הדברים, אבל לא בכמות החומר ובהספק. יש אצלנו כל הזמן שיעורים, שיעורים אמנם קצרים יותר, אבל שיעורים שמחכימים. יש דפי עבודה שצריך למלא ואלה גורמים לתלמידים להיות מחוברים לטקסט ולחומר הנלמד. כמו כן יש מבחנים לכל אורך הדרך שבהם התלמיד עצמו רואה איפה הוא אוחז.

"כשבחור בסופה של שנה מחזיק בתעודה של משגיח כשרות, הוא יודע שצבר ידע ויש לו משהו ביד. זה מעניק תחושת סיפוק עצומה.

"לצד ההשקעה בחינוך ובתכניות הלימוד, חשוב לנו לא פחות שיהיה לבחורים הנאה וסיפוק בגשמיות, גם באוכל, ביציאות למשחקי כדורגל, בריכה, טיולים, קורס גלישה ועוד.

"בנוסף, כל שנה אנו עורכים לתלמידים מסע לרבותינו נשיאנו, באוקראינה, ברוסיה, והשנה שיעור ג' ישלימו את הביקורים כשיעשו סיום של הלימוד במאמרים תער"ב שלמדו במשך השנה עם הרב ערד, כאשר את הסיום עצמו יערכו באהל הרבי הרש"ב ברוסטוב".

רוח של משיח מרחפת

בשיחה עם הצוות, אי אפשר שלא להרגיש את רוחו של משיח מרחפת מעל פני הישיבה. זה ניכר על הצוות וניכר על התלמידים כמו גם על חומרי הלימוד של התלמידים.

כמו בכל ישיבה, גם כאן יש 'סדר גאולה ומשיח' בזמן ההפסקות. כל יום לימודים נפתח בשיעור יומי קבוע ב'דבר מלכות' מהשנים תנש"א ותשנ"ב. גם ההתוועדויות ספוגות באווירה גאולתית.

בנוסף, בתאריכים מיוחדים מתקיימים סימפוזיונים שעוסקים בנושאים שונים סביב נושאים מהותיים כמו: 'משיח', 'רבי', 'נסיעה לרבי' ועוד. זה הזמן שבו תלמידים יכולים לשאול ואפילו להקשות קושיות ולברר לעומק דברים שאצל בחורים רבים מתקיימים כ'מצוות אנשים מלומדה'.

הרב זלמנוב: "אני חושב שמעל הכול – מרחף המסר הגאולתי שאומר לנו הרב ערד – 'תסתכלו על ה'משיח' שבבחור'. בכל בחור יש נקודת גאולה שצריך להסיר ממנה את שכבת ה'גלות' ולהאיר את ה'משיח' שבו. זה אכן לא קל, וכמו שהרבי מה"מ עצמו אומר, ש"ניכר קושי" להפנים את עניין הגאולה.

"כפי שאמרו כאן קודם, יש קושי לשנות דפוסי התנהלות חינוכית בכל המישורים, אבל זו עבודת הגאולה באופן כללי, וכן עבודת הגאולה החינוכית–אישית שלנו".

הרב שלום ערד: "אנחנו מודעים שתבנית החינוכית של הישיבה היא סוג של מהפכה, אבל לצד זאת יש לנו גאוות יחידה; אנחנו מאוד גאים במה שעשינו והספקנו".

הרב קירשנזפט דווקא בוחר לסכם את השיחה בזהירות אך באופטמיות רבה: "אני חושב שבמבחן התוצאה, המתכון החינוכי שאנו מגישים עושה הרבה נח"ר לרבי מה"מ".