40 שנה ליחידות: כשהרבי העניק לי 600 דולר

הרב יעקב הלוי הורוביץ

באמצע חודש אב שנת ה'תשל"ז הגענו שלשה אברכים – הרב מאיר בר שכיהן כמנהל בית ספר חב"ד בנס ציונה, הרב יוסף-שמחה גינזבורג רבה של עומר ואני ששמשתי כמשפיע בישיבת "אחי תמימים" בראשל"צ – לביקור ב'בית חיינו'.

עם בואנו ל-770, נכנסנו למזכירות, וביקשנו מהמזכיר הרה"ח רי"ל גרונר להירשם ל'יחידות'. ידענו שבחודש אלול הרבי לא מקבל ל'יחידות', אך בחודש אב היתה יחידות ובקשנו להתקבל.

הרב גרונר ענה שאמנם יש 'יחידות' אך הרשימה כבר סגורה!… תשובתו זו הכאיבה לנו מאוד. במיוחד בהתחשב בעובדה שהגענו במיוחד מהארץ בשביל להכנס ליחידות, והנה הרב גרונר מקשה את לבו ובחוסר התחשבות שכזו נועל בפנינו את הדלת שלא נוכל להיכנס לרבי ל'יחידות'.

החלטנו לכתוב מכתב לרבי שבו הזכרנו את המאמץ הגדול שעשינו בהגעה מהארץ (בזמנו זה לא הי' קל כמו היום…), וביקשנו שהרבי יורה לו להתחשב בנו ולהכניסנו. סיימנו את המכתב בבקשה נפשית "שהרבי ירחם עלינו כרחם אב על בנים", וצפינו לבאות. ידענו שהימים נוקפים לרעתנו. בער"ח אלול (כמו בכל ערב ר"ח) הרבי הי' נוסע ל'אוהל', ואילו בחודש אלול הרבי לא הי' מקבל כלל ל'יחידות'.

לאחר כמה ימים, קיבלנו בשורה טובה, הרבי הורה לרב גרונר להכניסנו ל'יחידות'. הי' זה בכ"ח מנחם-אב, הלילה שלפני ער"ח אלול. נכנסנו אל הקודש בזה אחר זה. במהלך ה'יחידות' העניק הרבי לנכנסים סכום נכבד כ"השתתפות בנסיעה" – לראשון 400 דולר, לשני 500, ואילו לי, האחרון שנכנס, העניק הרבי סכום של 600 דולר (בסדר של "מעלין בקדש") – כאמור, "השתתפות בנסיעה"…

בתום היחידות פנה אלי הרבי ואמר: "און זאלסט קיין פאריבל ניט האבן אויף גרונר'ן, ווייל דאס האב איך אים גיהייסן, אין דער צייט וואס מ'דארף זיך צוגרייטן אויף דעם נייעם יאהר"… [="ושלא תהי' לך תערומת על גרונר, כי אני צוויתי לו על ככה, בזמן שצריכים להתכונן לשנה החדשה"].