תמים לעד • רשמים ממעמד 'עולים לזאל' בצפת

בום. נכנסתי. ומקום הזאל בצפת אינו מן המידה. כמו מין רִיק, קיים בגשמיות "בין ד' הכתלים, הרצפה והגג" אבל פה היא מיוחדת, גאולתית.

שאון הלימוד שמקבל את פניי עם שחר מחזיר אותי היישר לשנים עברו. אותן שנים מתוקות בהן הייתי תלמיד על ספסלי זו הישיבה. מנותק מהעולם במובן שלו כהעלמות והסתרים– "הוציאו מחללו של עולם", ומחובר לגנרטור אין סופי של אלוקות מוחשית – "הגביהו למעלה מן הכוכבים". ועם ההתרגשות נגש אליי תמים צפתי ומציע לי ללמוד איתו דבר מלכות. "בוודאי" אמרתי, והוא בחיות האופיינית להם, קורא בחיות, מסביר, לא מוותר אף על שולי הגיליון ואני… לולי מסתפינא הייתי מעניק לו טיפ הגון. באותה הזדמנות אני מזהה כמה מחבריי שתפסו להם חברותות דומות עם תמימים מהישיבה.

"שיעור עם הרב ארנשטיין בזאל הקטן" מודיע לי חבר מהקבוצה. עכשיו כבר הייתי לגמרי בפנים, בלתי נפרד מההוויה, מה'תמים לעד' המפעם בי. השיעור כבר מתחיל והרב ארנשטיין מרים אותנו טפחיים מעל הקרקע. מכאן העניינים מתחילים להתגלגל. סדר יום של תמים…

האברכים יחד עם התמימים הצעירים מתכנסים בזאל לתפילת שחרית מרוממת. בין כל התמימים עטויי הכובעים והחליפות השחורות בצבצו כעת עשרות של טליתות לבנות, אלה הם אברכים שההרגש החסידי פיעם בהם ולא היו מוכנים להעביר את כ' מרחשוון כעוד יום שגרתי.

עם סיום התפילה, אנחנו מצטרפים יחד עם התמימים לריקוד יחי חם סביב שולחנות הזאל עכשיו אני גם שם לב לשלטי ה'יחי' החדשים מאירי העיניים שהוצבו בזאל כמו גם ארון הקודש החדש שהיה תעתיק כמעט מדוייק של הארון שב-770, אלה הופכים את המקום ל – 770 בזעיר-אנפין..

יחד, וכעת יורדים מהזאל אל החדר אוכל. שם מחכה לנו ארוחת בוקר עשירה כיאה לצבא שהרי כידוע "צועד על קיבתו". בשולחנות בחדר האוכל אני נשאל ע"י אחד מהתמימים: "מה בעצם אתה מחפש פה?" שאלה שהופכת את הארוחה להתוועדות חסידותית שסוחפת את כל יושבי השולחן.

זימון בעשרה, מבקשים כמובן את רשותו של "כ"ק אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח שליט"א בעל הבית הזה" ושועטים לזאל ל'סדר' שאוטוטו מתחיל. כשליח עב כרס ובשונה מהלוחמים באלו אשר חרפו עקבות משיחך, המדרגות בחזור מהווים עבורי סיוט, ת'אמת שגם אליהם התגעגעתי… הגענו לזאל.

הגמרות נפתחות, אנחנו לומדים יחד עם התמימים כתמימים ממש במסכת בבא קמא – המסכת הנלמדת השנה בישיבות תות"ל. "עוד מעט" מודיע אחד התמימים נרגש "ימסור ראש הישיבה שיעור כללי". דפי המקורות שמפוזרים בזאל כהכנה לשיעור המרתק מעלים את הציפייה והסקרנות למוצא פיו של הרב ווילישאנסקי – ראש הישיבה.

אט אט, מטפטפים הנה עוד ועוד בוגרים. פגישות של חברים טובים שלא ראו את זה את זה שנים. אני מרים את הראש מהגמרא ובעיניהם של הבאים אני רואה את אותו מבט אוהב, של בן שחזר לבית אביו.. מכל רחבי הארץ ממש מגיעים, כי אחרי הכל, מי לא רוצה להיות בחח"ל?

התמימים והבוגרים מתקבצים למרכז הזאל ומקשיבים לשיעור כללי מפי ראש הישיבה – הרב יוסף יצחק ווילישאנסקי. מרוכזים בדבריו וחלקם אף מסכמים, מקשיבים אנו לשיעור מרתק סביב הנושא "סיבת תשלום המזיק" לאור שיחותיו של כ"ק אדמו"ר שליט"א.

"רוצה לצאת איתי למבצעים?" מציע לי תמים לאחר תפילת מנחה. "יש לי 'קבועים' במדרחוב" אומר הוא. "איזו שאלה?"… כך, בכוחו של המשלח יוצאים אנו להפוך את צפת במבצע תפילין ומבצע משיח.

לקראת השעה ארבע ועם מספר רב יותר של בוגרים שהגיע זה עתה מתקבצים אנו שוב אל הזאל הקטן ומקשיבים לשיעור עיוני ומרתק מפי הרב שלום-דובער וולף בענייני גאולה ומשיח. השיעור מתמקד בדרישת הרבי בשיחות ה'דבר-מלכות' "לחיות עם הזמן דימות המשיח". הרב וולף מבאר את הדברים בחן וטוב טעם מיוחד כשעיקר ההדגשה היא הורדת הדברים לפועל בחיי היום יום.

חמש. השולחנות בזאל הקטן עוברים למצב התוועדות. מזונות, חמוצים וכמה בקבוקי משקה והרב נאמן והרב לבקיבקר מתיישבים להתוועד. "חסיד יוצר סביבה" זועק הרב נאמן "לא סתם נשלחנו הנה ועברנו דווקא דרך כור ההיתוך הזה. נשלחנו לעשות סביבה". הוא גם מדבר על לקיחת החלטות טובות, יחד עם חבריי אנחנו לוקחים החלטה משותפת. האווירה מרוממת במיוחד ואנחנו 'מוקמים' להמשך הסדר.

בזאל, כבר מחכים השולחנות ערוכים. ברמה, עומדת במת הכבוד עליה יושבים כל רבני ומשפיעי הישיבה הכל-כך אהובים. שערי הזאל נפתחים והבוגרים ממלאים את השולחנות. בצדי הזאל יושבים התמימים על כסאות. הכינוס המרכזי נפתח.

מנחה הכינוס – בוגר הישיבה – הרב אברהם מיידנצ'יק שליח הרבי בישובי גן רווה והסביבה,  פותח ומספר על ההתרגשות הרבה שממלאת אותו ברגעים אלו, עודו נצב בשערי הישיבה. הוא מפליא במעלתו של החסיד הצפתי ועל התפקיד המיוחד שמוטל על כתפיו. כן, צפת זה 770 בזעיר-אנפין וכמו שמ-770 אנחנו שואבים כוחות כך גם מכאן נוכל לשאוב כוחות. הוא משתף אותנו בכמה סיפורים מדהימים מחיי השליחות, וגורר את כולם לריקוד 'שלוחי אדוננו' עוצמתי..

הזאל על הרגליים ובכל מקום חסידים רוקדים. תמימים צעירים יחד עם הוותיקים מכרכרים לקול המנגינה הסוחפת. מנגינה שאי אפשר להפסיק. כתף על כתף, יד ביד והרגליים קופצות באוויר. מבטיח לעצמי: אני נשאר תמים, נקודה.

המנחה מזמין את הרב שלמה זלמן לבקיבקר לדבר על 'תמים לעד בענייני גאולה ומשיח'. הרב מעורר אותנו על התפקיד המיוחד שמוטל עלינו – להתעורר אנו ולעורר את סביבתנו ל'קבלת פני משיח צדקנו'.

אחריו עולה הרב משה מרדכי ארנשטיין ומתוועד על החשיבות של 'תמים לעד בלימוד החסידות'. על החלק החשוב שתופסת היא בחיינו וכן, על לקיחת החלטות טובות בקביעת עיתים ללימוד החסידות ובמיוחד קודם התפילה.

אחר הדברים הכובשים נושא את דבריו ראש הישיבה – הרב יוסף יצחק ווילישאנסקי ומעורר אותנו בנושא 'תמים לעד בלימוד הנגלה'. הפצת התורה, אומר הרב, זוהי אחת מהנקודות המרכזיות בתומכי תמימים. הדבר נוגע כ"כ לרבותינו נשיאנו וכחסידיהם גם אנו צריכים להתעורר בעניינים אלו. ובמיוחד אנו, כי וודאי ששלימות הכוונה בהקמת הישיבה היא בנו. ראש הישיבה מציע גם הוראה למעשה בקשר עם יובל הארבעים לישיבה, שאת חידושי התורה שלהם לא ישאירו הבוגרים מאחור וישלחום למערכת 'הערות התמימים ואנ"ש' שבישיבתנו.

הרב יצחק אייזיק לנדא מדבר על השמחה הצפתית ועל החיות שהיא נותנת בחיי היום יום. כן, גם אם אנחנו לא בדיוק נלחמים כעת ובעונות חלשות נזכר שאנחנו חלק מצבא מיוחד ואדיר של חסידים.

מעוררים ורק מחפשים לעורר עוד אחרים, יוצאים אנו להקפה שנייה של ריקודים סוערים. והזאל כולו תוסס. ממש שמחה בטהרתה, שמחה של גאולה אמיתית ושלימה.

המנחה מושיב את כולם והמשפיע הרב עופר מיודובניק נקרא להתוועד על ה'תמים לעד בחיי המשפחה'. בסגנונו המיוחד הוא קורא לנו לעזוב את החשבונות הקטנוניים שלנו ולהכיר בכל יהודי כבנו היחיד של הקב"ה, שזה הרי מה שקבלנו בצפת ש"כל אחד שווה" – לא במובן הקומוניסטי… אלא במובן של אהבה חסידית תמימה ומתוקה. וזה, אומר הרב משליך על כל פרט בחיים כולל את חיי המשפחה. הסיבה להתרגשות מעצם הימצאותנו כאן נכונה, מסיים הרב, המקום שהוציא כ"כ הרבה שלוחים תחת ידיו וודאי קדוש "אפשר לקבל מהקירות" אומר הרב בחצי חיוך… הרב עופר מוזג לעצמו כוס לחיים ומברך את הקהל בברכת הגאולה האמיתית והשלימה.

היום כמעט מסתיים, אבל החלק הארי שלו עוד לפנינו. משפיע אחד ספר לי שדברי החסידות הם כמו לבנים והמלט המאחד הוא ההתוועדויות החסידותיות. וכך כבמטה קסמים אנו מתפזרים לחבורות חבורות, בזאל ובכיתות סביב המשפיעים. מתוועדים על ה'ובכן' מהיום העמוס שעברנו התוועדנו והתוועדנו שמחנו ורקדנו עד שהאיר הבוקר.

שמעתי על יזמה של חבר להישאר בצפת (לעד..) לשבת. אני, לגמרי בעניין.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!!!