מלחמת העולם השלישית • על הפרק

שלום בער קרומבי, בית משיח

א.

אז כיצד ארץ ישראל היא "המקום הבטוח ביותר בעולם", גם כשנרצחים כאן יהודים וטרור הסכינים משתולל ברחובות? כך דנו בהתוועדות חסידית בשבת אחר-הצהריים, בה השתתפתי לפני מספר שבועות. התשובות היו מגוונות, כולן ניסו להסביר איך "למרות-זאת" ו"אף-על-פי". אבל מסתבר שהתשובה פשוטה בהרבה: אם נביט סביבנו נראה כי למרבה דאבון הלב כמות ההרוגים בכל מדינה אחרת בעולם גדולה בהרבה מהמתרחש כאן. מתקפת טרור אחת בצרפת וכמעט 150 נרצחים! מחבל אחד, שפרץ לאולם קולנוע, הצליח לרצוח בדם קר 90 בני אדם.

גם כאן המצב אינו מזהיר. הטרור משתולל ברחובות והפוליטיקאים עוסקים בהתנגחויות על אישור התקציב. אבל כאן מרגישים את חסדי ה', את הניסים הגדולים שעושה עימנו יום-יום. כבר כמעט חודשיים שהטרור בשיאו, החל מאותו פיגוע רצחני בו נרצחו בני הזוג הנקין הי"ד, וידו של הקב"ה שומרת עלינו. כאן אנו רואים יום-יום שעה-שעה את קיום "אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר". פה נס גלוי שכלל לא שמנו לב אליו, שם ניצול פיגוע שסיפר איך בדיוק התחנה הייתה ריקה כשהמחבל הופיע.

נכון, כואב לנו על כל יהודי שנרצח ואין אף הצדקה לאוזלת היד של הממשלה מול הטרור. אנחנו לא רוצים רק "שקט יחסי", אלא שקט וביטחון אמיתיים. אבל לצד העובדה שכל יהודי הוא עולם מלא והלב רותח ורוטט מול כל מקרה רצח, אסור לשכוח גם את הניסים שעושה עימנו ה'. כן, ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם. לא רק ברמה האמונית, אלא גם ברמה העובדתית.

ב.

מלחמת העולם השלישית החלה. זו הכותרת האמיתית שאף אחד לא מעז להנפיק, גם כשמיליוני בני אדם נמצאים במצב של מלחמה. למעשה כמעט חצי מהעולם בסחרור של המלחמה הנוכחית. תושבי כמעט כל מדינות-ערב נמצאים בלב המלחמה, מתוכם מדינות כמו עיראק, סוריה ומדינות נוספות, נמצאות כבר שנים במצב של מלחמה מתמשכת. כעת נוספו לכך גם תושבי מדינות אירופה, שחווים על בשרם את פגעי המלחמה. אולי קצת קשה להאמין אבל רק 70 שנה חלפו מאז מלחמת העולם השנייה. גם אז בזמן שמיליונים נרצחו והמלחמה השתוללה בצד אחד של העולם, בצידו השני התנהלו חיים כסדרם.

המלחמה הזו היא אולי חלק מהייעוד של "רגשו גויים", כשאנו רואים שאומות העולם מתרגשות לקראת הגאולה. אבל אי אפשר להיות אדישים מול הטבח האכזרי שמתבצע כבר שנים מרחק עשרות קילומטרים בודדים מעבר לקו הגבול הצפוני שלנו. שם סימני הגאולה מתמהמהים להופיע. שם נרצחים נשים, תינוקות וזקנים.

אבל איך החלה כל המלחמה הזו? אסור לשכוח שכל הרוע הזה הגיע לעולם בגלל אותו רפיון וחוסר עמידה איתנה מול הטרור. מי שהושיט "יד לשלום" לעולם המוסלמי, היה נשיא ארצות-הברית ברק חוסיין אובמה, שאפילו הצליח לזכות בפרס "נובל" לשלום. אחר כך הוא היה זה שעמד מנגד בשעת המהפכה המצרית, שהציתה את סוף עידן הסדר הקיים בעולם המוסלמי. הרבבות שעמדו בכיכר תחריר קיבלו רוח גבית לאנדרלמוסיה מכיוונו של הדוד סֶם מאמריקה. כך קרה שבמקום משטרים דיקטטוריים יציבים, קיבלנו דמוקרטיה מהפכנית בסגנון דעא"ש.

המסקנות על מלחמת העולם הזו, וודאי עוד יילמדו בבתי הספר להיסטוריה. אבל כבר כעת אסור לטשטש את המסר כי ההתרפסות בפני הטרור היא זו שהביאה את מלחמת העולם הנוראית הזו לפתחנו.

ג.

ועוד מסקנה על הטרור האיסלמיסטי שבוחר שוב ושוב בצרפת: מי הייתה המדינה שבמשך שנים נתנה גב ומחסה ל"כנופיית טוניס"? מחבלי אש"ף קיבלו קן חם ומחבק בקרב ידידנו הצרפתים. רק לאחרונה, בעקבות גל הטרור, הציעה צרפת לסייע בפיקוח על "הנעשה בין הצדדים". מבחינת צרפת תמיד היה כאן וויכוח לגיטימי בין שני כוחות שווים, שאלו פוגעים ואלו מחזירים. הם ראו בטרור האש"פי התקוממות לגיטימית של "עם כבוש". למרבה הצער הסובלנות הצרפתית לא הייתה נתונה לצד הקורבן אלא לרוצחי הילדים ומפוצצי האוטובוסים, שקיבלו הבנה בקרב הידידים מצרפת. מֶרסִי בוּקוֹ.

כואב הלב על הנרצחים בצרפת אבל אין צורך להחליף את התמונה. אנו בוכים את כאבם של אזרחי -ובפרט יהודי – צרפת, אבל האמת צריכה להיאמר: המדינה שהעניקה חממה לאיסלאם ואפשרה לחוגי הטרור לצמוח בתוכה לא יכולה לקונן כעת שהטרור פוגע בה. כי מי שחלש מול הטרור, הטרור רודף אחריו.

השבוע הסתובבה ברשת ההודעה הבאה: בעקבות האירועים האחרונים בפריז, ממשלת ישראל קוראת לשני הצדדים לשמור על איפוק כדי למנוע הסלמה. ממשלת ישראל אף ממליצה לממשלת צרפת להגיע להסכמה על קו גבול החוצה את פריז לשני חלקים, כדי שהצדדים יוכלו לחיות בשלום זה לצד זה. ממשלת ישראל הודיעה שהיא בוודאי אינה מצדיקה פעולות אלימות אך מציעה לצרפת לבדוק את נושא האפליה של המיעוט המוסלמי בצרפת, המביאה צעירים באופן בלתי מאורגן, לפעול מתוך ייאוש.

אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.