לטפטף אלוקות

לפני עשר שנים הייתי בראש השנה בישיבת חב"ד באלעד. רוב הבחורים נשארו אז בישיבה, ואחת החוויות שזכורות לי, היא, שמידי פעם — במקומות שמותר לדבר — עצר המשפיע הרב הלפרין את התפילה, ונתן טעימה מאיזה מאמר או שיחה, ואחר–כך התפילה המשיכה.

למרות שבהתחלה לא כל כך התחברתי לרעיון הזה, אבל בהמשך ראיתי שיש בחורים שזה הדבר היחיד שמשאיר אותם על המסלול ומשרה אווירה אחרת. החלטתי לאמץ את הרעיון.
נראה לי שזה ממש כמו העצה של הרופא שלי. לדבריו, אם אני רוצה לעשות דיאטה, אדאג כל היום לדבר אחד: לא להיות רעב. תפוח, גזר, סלט בריא, ועוד כל מיני דברים. העיקר להיות שבע. כי אם לא אהיה שבע — אשבר. הוא צדק וזה הצליח.

גם ג'וקי, מגדל הירקות ממנחמיה הסביר לי פעם, שלטפטף מים זה הרבה יותר משתלם. השתיל נשאר תמיד לח וטוב, ואם תתן לו להתייבש הוא יצטרך הרבה יותר מים. וגם שאז זה לא תמיד יעזור כמו בטפטוף.

* * *

אומרים שחכם זה לא אחד שפותר בעיות, אלא אחד שדואג בכלל לא להיכנס אליהם.

אחת הבעיות שלנו היום, זה חוסר העקביות. אנשי חינוך מדברים על זה, וגם הורים מתלוננים על זה. הילד או הבחור מגיע לגבהים נעלים בהתוועדויות, הילד חוזר עם הרבה 'אורות' מהשבת בקעמפ, אבל לא תמיד זה מצליח להפוך ללחם–חוק ולשנות את האווירה בבית.

אפשר להיכנס לבעיה הזאת, וגם לנסות ולהצליח לפתור אותה. אבל ברוב המקרים, אפשר גם למנוע אותה — על ידי שיטת הטפטוף. ממש כמו בדיאטה, בשביל מה להגיע לרעב, ואז מבט קטן בשקית הביסלי הופך להיות מסוכן, אם אפשר לפתור את זה חצי שעה קודם עם תפוח קטן, שהיה חוסך את הרעב שנכנסת אליו.

אני זוכר שראיתי פעם כמה הורים שהילדים שלהם, כמו שאומרים 'אחד אחד'. וזה היה בדיוק בזמן שעסקתי הרבה עם נוער, ומאוד סיקרן אותי מה המתכון שלהם להצלחה.

ברוב חוצפתי ניגשתי אליהם, ושאלתי. מתכון מדויק לא קיבלתי, אבל חומר לעבודה לחיים קיבלתי. על חלק כבר דיברנו, על השאר עוד נדבר. אבל היה דבר אחד שחזר על עצמו: אם חשבתי שזה הגיע בקלות, אז ממש לא. כל אחד מהם סיפר לי כמה הוא מתכונן לפני ענין מסוים, אם זה שולחן שבת, כניסה של ילד לישיבה, להחדיר לבית אווירה רצינית של חג — הכל מתוכנן ושום דבר לא מגיע מאליו או בקלות.

"אני לא מתחיל שולחן שבת לפני שיש לי לפחות כמה רעיונות מעובדים לילדים", אמר לי אחד ההורים. והשני הוסיף: "כל ספר חדש שיוצא בתחום, אני מייד קונה וקורא".

בקיצור, שום דבר לא הולך בקלות. פשוט צריך לטפטף.

בימים שלפני ראש השנה זה הזמן להחליט איך הבית שלנו יראה. בשביל זה צריך כבר מעכשיו להצטייד בהרבה סיפורים, ווארטים קטנים, הנהגות של הרבי, וכו'. כדי שתמיד נהיה מוכנים ויהיה לנו מה לטפטף.

ואז ממילא לא נצטרך לפחד מכול אופנה חדשה, כי כשהבית תמיד לח בלחלוחית חסידית — הילדים פחות מסתכלים לצדדים.

לחיים לחיים!

אנחנו נטפטף והשם ישלח לנו שפע שיעלה על גדותיו, ילדים חסידיים ומאושרים כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!