לזכרו של ידידי ר' ברק'ה וולף • הרב יעקב גלויברמן

דברים לזכרו של החסיד, הדובר שקידש שם ליובאוויטש כל חייו.

עד היום לא כתבתי דברים לזכרו של ברקה וולף ע"ה, חבר וידיד נפש שהלך לעולמו, כי בכל פעם שישבתי לכתוב דברים לזכרו זלגו מעיניי דמעות ולא יכולתי להמשיך לכתוב. הפעם אנסה קצת להתגבר, ולהעלות כמה מילים על גבי הכתב. ברקע היה איש גדול, אדם של אמת, חבר קרוב, סמל ודוגמה לחסיד נאמן, וראוי הוא שנעשה מאמץ עבורו.

אוי ברקה, איש אהוב ונחמד לכולם, כמה אתה חסר לכלל חסידי חב"ד. זכיתי לעבוד צמוד אל אדם שהיה איש מיוחד בנוף החבד"י, ברקה עם החיוך הנצחי, ברקה הצנוע ורך הלב, ברקה האיש שכולם אהבו אותו, כל העיתונאים משמאל ומימין, דתיים ולא דתיים. ברקה עם הרגש המיוחד שבתוכו, רגש שגלש גם אל העומד מולו. ברקה הדובר שלא חיפש איך ליחצן את עצמו, אלא דאג אך ורק לשמו וכבודו של הרבי במשך 24/7. ברקה שאכפת לו כל פרט שנוגע לליובאוויטש. זה ורק זה מה שעמד מול עיניו, הכבוד של הרבי, הכבוד של ליובאוויטש.

לא ידעתי אז להעריך את הזכות הגדולה שהיתה לי לעבוד לצידו. אני נזכר בברקה שהיה מתקשר אליי לפעמים בשעה 11 בלילה ומחכה מתחת לביתי כדי לספר לי על החוויות והעבודה הקשה בכנסת ישראל, אני נזכר בברקה שכל פעם דאג לשאול לשלומי. ברקה הוא זה שבזכותו התמנו רבנים חב"דים ראשיים בערים שונות בארץ, וכל זאת שלא על מנת לקבל פרס ובלי פרסום וצלצולים, הוא עשה זאת כי הוא היה אדם שאיכפת לו שבעוד עיר יכהן רב חב"די, שעוד בית חב"ד יפתח בעיר נוספת, שהממלכה של הרבי תתפשט ימה וקדמה צפונה ונגבה. מה שהיה חשוב לו – זה לשאת בגאון את הרבי מליובאוויטש. שלרבי יהיה נחת מהנעשה בארץ הקודש.

ברקה היה אדם שדאג ופיתח תקציבים לרשת מוסדות החינוך בארץ, ברקה היה מי שכל עיתונאי מכל קצוות הקשת העיתונאית פתחו את דלתם, ליבם ונפשם בשבילו, והעיתונים כתבו על כל מבצע של הרבי, הן גם בעיתון 'דבר' ובעיתון 'על המשמר', וכל זאת מבלי לשלם אף לא שקל מיותר למערכות העיתונים. ברקה יצר קשרים מיוחדים עם כל ראשי ושרי הממשלה,וחברי הכנסת, וכל עסקני הציבור החילוני והחרדי.

ברקה שהיה מורה דרך בשבילי בכל התחומים, עוד כשלא היו פאקסים, ועוד שלא היו אמצעים טכנולוגיים להעביר תמונות מהפעילות החבדי"ת, לעיתונות. אני זוכר כיצד היינו מתפצלים ונוסעים לכל מערכות העיתונים, והיו מקבלים אותנו בסבר פנים יפות, תמיד היו אומרים ד"ש חם לברקה וולף, כי ברקה היה אמן ביחסי ציבור, כי ברקה ידע בתוך תוכו, והקרין גם החוצה, שהוא מייצג רק את הרבי מליובאוויטש, ולכן היה אומר לי תמיד כי זו סוד ההצלחה שלו. וכך למדתי מוסר השכל ממנו, שאנחנו רק חיילים ומפקדים של הרבי מליובאוויטש.

מעניין הוא, שמעולם הוא לא התראיין לכלי התקשורת הכתובה והאלקטרונית, כי ידע למשוך בחוטים, ולשלוח לכל נושא אדם שידע והכיר ונתן במה לכולם להתראיין, כזה היה ברקה הצנוע. סיפר לי העיתונאי אמנון לוי שאהב את האימרה הקבועה של ברקה שהשפיעה עליו, 'תתחזק ביראת שמים'. הגישה של ברקה היה לכבד כל אחד, בדיוק כפי שהרבי מליובאוויטש כיבד את כולם.

בפעם הראשונה שהתראיינתי לטלויזיה, בג' תמוז, ושאלתי אותו ברקה אתה הרי הדובר ולמה אתה לא מתראיין? הוא אמר שהוא לא מתראיין, אך שכנע אותי להתראיין. כזה היה ברקה, האיש שנטע בי עוצמות של אהבת האדם, האיש שתמיד התייעצתי איתו ותמיד ידע לכוון ולתת עצות נבונות ונכונות.

ועוד לא דיברתי על ברקה האיש שעבד לצדו של אביו הגדול, איש אמונו של הרבי וראש מוסדות חב"ד באה"ק, הרב אפרים וולף ע"ה, איש שהיה סמל של מסירות לרבי, איש ששם את עצמו בצד, מבלי להרגיש כמציאות, עבור הרבי. הוא היה דמות של חסיד אמיתי, וברקה עבד לצידו שנים רבות מתוך כבוד וביטול מעוררי התפעלות.

אני נזכר איך ברקה תמיד היה אומר לי באידיש: וואס וועט טאטע זאגן, מה אבא יגיד. הוא ידע שאצל אביו הרב אפרים ע"ה, אמת היא אמת עד הסוף, וצדק ויושר עד הקצה האחרון, הם לא רק מילים אלא חיים.

אוי ברקה כמה אתה חסר לחסידי חב"ד בארץ ובעולם כולו.