להוריד את השיריון ולתת לרגשות לצוף

מאת זאב קרומבי – מטפל בהתמכרויות התנהגותיות

מסופר על אחד החסידים של אדמו"ר מהר"ש שהיה גביר גדול, ובמסגרת עסקיו עם גויים נסע בכל רחבי רוסיה. לצורך עסקיו נהג הגביר ללבוש בגדים מודרניים. פעם בשנה הוא היה מגיע לליובאוויטש, ואז הוא היה מחליף את בגדיו המודרניים שלו בבגדים חסידים, וכך היה נכנס ליחידות לרבי. שנה אחת, הגביר שאל את עצמו, האם אני מנסה להשלות את הרבי? הרבי הרי יודע מי אני באמת. הרבי הרי יודע שאני לובש בגדים מודרניים, למה לי להסתיר את זאת? כדאי שאכנס לרבי ליחידות בבגדי המודרניים כמו שאני "באמת". כאשר הגביר נכנס לרבי, הרבי התפלא, והגביר הסביר שהוא החליט להיכנס הפעם "כמו שהוא באמת". ענה לו הרבי: למה אתה חושב שמי שאתה באמת זה איך שאתה לבוש כל השנה כולה? אולי האני האמתי שלך הוא דווקא כמו שאתה לבוש פעם בשנה כאשר אתה נכנס אלי ליחידות…

כמו אותו גביר, הדמות אותה אנו מציגים רוב הזמן אינה בהכרח האני האמתי שלנו. לכולנו יש בתוכנו נקודה פנימית רגישה שאותה אנו מנסים להסתיר ועליה אנו מנסים להגן. הנקודה הפנימית הזו היא נקודה רגישה ופגיעה ולכן רק טבעי שנרצה להגן עליה. אם לא נגן כראוי על הנקודה הפנימית שלנו אנו להיפגע. מצד שני, כאב ופגיעה חשובים עברנו. הכאב בא להזהיר אותנו שאנו נמצאים בסכנה. הדבר נכון באותה מידה לגבי כאב נפשי כמו כאב פיסי. לכאב, כמו גם לשאר הרגשות הלא נעימים, יש תפקיד ללמד אותנו מה קורה אתנו ואיך להתנהג בקשר לכך.

יש אנשים שלא מרגישים רגשות. לתופעה הזו קוראים אלקסיתימיה (Alexithymia). אלקסיתימיה היא חוסר יכולת להרגיש, להביע או לזהות רגשות. לפי ההערכות, כ 10% מהאוכלוסייה סובלים מאלסיתימיה, בדרך כלל גברים. אלקסיתימיה, פוגעת ביכולת להרגיש, ליהנות, לדמיין, לחוות, לחוש ולבטא קירבה, כמו גם סבל, מצוקה וכעס. במקומם, בולטת תפיסה טכנית ו"מעשית" של החיים. אנשים הלוקים באלקסיתימיה מתקשים גם להבין את רגשות של האנשים שבסביבתם. הם מתקשים לזהות את הרגש מאחורי הבעות הפנים, או להגיב נכון לאדם העומד מולם. לעתים קרובות התנהגותם מתפרשת כפגיעה, אטימות, וזלזול, וגורמת להתרחקות מצד הקרובים אליהם.

רגשות מעשירים מאד את חיינו. חיים בלי רגש משולים לתמונה בשחור לבן. הרגשות מוסיפים את כל "הצבע" לחיינו. רגשות לא עושים לנו חיים קלים, אבל בלי רגשות חיינו מאבדים חלק מאד משמעותי מהעושר שלהם. אחד הרגשות המשמעותיים ביותר הוא רגש הכאב. כאב הוא חוויה מאד לא נעימה. כאב מלמד אותנו להתרחק ממשהו שעלול להזיק לנו. אנו בנויים להתרחק ממה שגורם לנו לכאב. יחד עם זאת, אין הכרח להתרחק מכל כאב. כאב סביר הוא רגש שבהחלט אפשר לחיות אתו. זה אמנם רגש לא נעים, אבל גם לא נורא. יש אנשים שנפגעו פגיעות בחייהם שגרמו להם לכאב בלתי נסבל. הכאב הבלתי נסבל עלול לגרום לאנשים להתנתק מהרגשות שלהם. ניתוק מרגשות אופייני מאד למכורים. אנשים רבים מתמכרים מתוך ניסיון להתנתק ולברוח מרגשות לא נעימים. העניין הוא, שאנו לא יכולים להתנתק רגשית באופן סלקטיבי רק מרגשות לא נעימים. כאשר אנו מתנתקים רגשית אנו מתנתקים מכל מגוון הרגשות, אלו הנעימים ואלו שאינם נעימים. כאשר אנו מפסיקים להרגיש, אנו מתקשים לחוות את החיים, וחיינו נהיים דלים ועלובים. חלק מהחלמה מהתמכרות היא להתחיל להתחבר בחזרה לרגשות, כולל רגשות שאינם נעימים.

מכור מחלים לומד שזה לא נורא לסבול לפעמים מפגיעה ושאין צורך לפחד יותר מידי מלהרגיש את הרגשות. כדי להרגיש את הרגשות יש ללמוד לגלות פגיעות. "פגיעות" היא הנכונות שלנו להיות מוכנים גם להיפגע. פגיעות היא תנאי הכרחי להתחבר לרגשות שלנו. אין הכוונה לחשיפה מוחלטת בפני כל פגיעה, כי חשיפה כזו עלולה לגרום לנו להתרסק. הכוונה להיות מוכנים לגלות סיכון מסוים של פגיעה, כי זה התנאי לחוש רגשות. כאשר אנו לומדים לגלות פגיעות, אנו יכולים להיות נוכחים "כאן ועכשיו", גם כאשר ה"כאן ועכשיו" אינו בהכרח מאד נעים. להיות "כאן ועכשיו" יעזור לנו להתנתק מהפנטזיה הווירטואלית ולחזור לחיות חיים ממשיים. מכורים אומרים "צא מהראש שלך ותחזור לחיים". אם נשחרר מעט את השריון הרגשי שעטינו על עצמנו, נקבל את העושר העצום שהחיים מציעים. הדרך לחיות חיים מלאים ועשירים היא ללמוד לפתוח את ליבנו לכל קשת הרגשות האנושיים.

ראובן דונין ע"ה היה נוהג להסביר את ההבדל בין חסיד למתנגד בדוגמא של השוואת בין ציור של אדם, לאדם אמיתי. הציור של האדם יכול להיות מושלם והרבה יותר יפה מהאדם האמתי, אבל הוא רק ציור דומם… באופן דומה חיים ממשים עלולים להיות פחות יפים מהעולם הווירטואלי הקסום, אבל אלו חיים אמתיים ששווה לחיות אותם, גם כאשר הם כרוכים במידה כל שהיא של כאב.

המשך בעז"ה בכתבה הבאה.

ניתן ליצור קשר עם זאב קרומבי ב zeev.crombie@gmail.com   או www.zeevcrombie.com