כ"ח של חזון • הרהורים לרגל כ"ח ניסן

שלום בער קרומבי

לאחרונה הגיעה לשכונתנו תופעה חיובית חדשה: אנשים מחפשים חזון. בחינוך, בכלכלה, בעסקים ובחיי המשפחה. בכל תחום צץ החזון שלו, או יותר נכון השאלה 'מה החזון?'. לכל חברה חפצת חיים מתחוור שחייב להיות לה חזון, וגם האדם הקטן מפנים שבלי מטרה ברורה הוא לא יוכל להגיע רחוק. אפילו וועדי שכונות עורכים "אסיפות תושבים לגיבוש החזון השכונתי" – איזו שכונה תהיה לנו כאן עוד 10 שנים וכיצד זה יקרה?

יש משהו טוב בתופעה הזאת וטוב שהיא הגיעה לאזורנו. היא באה על-פני קרקע רדודה ושטחית, בה אנשים כמעט ולא שאלו "לאן?" אלא רק "מה עכשיו?" ובעיקר "כמה כסף ייצא לי מזה"… במקום זה, מכה בתקופה האחרונה תופעת החזון בכל גלי החברה. היא מאפשרת לגבש תוכניות פעולה ומזרימה אנרגיות שאפתניות לממש אותם. לאחרונה מתחילים לפגוש אותה אפילו במקומות שזעקו לחזון כבר שנים רבות; אנשים שהייתה בידם את האפשרות להניע תהליכים כבירים – אך מעולם לא השכילו לעשות זאת, כיון שלא הייתה להם מטרה ברורה – או כוחות-על שירדו לטמיון רק כי לא הושקעו במקומות הנכונים וכעת מנותבים לאפיקים מצמיחים. לפתע כשנכנס החזון לתמונה הכל מתבאר וצועד על מסלול נכון.

לחזון יש כללים משלו. בראש ובראשונה עומד הייעוד – השליחות, ולאחר מכן ה'איך?' ו'מתי?' ובסופו של דבר מתרקמת תמונת עתיד מוחשית ודפוס פעולה שיביא להגשמתה. אחד האנשים שמתעסקים עם נושא החזון בישראל הוא בני גל – בעבר בעל משרד פרסום אימתני והיום מאמן יהודי. לדבריו "חזון הוא כמו מגדלור אליו אנחנו שואפים להגיע – תיאור חי של תמונת המצב הסופית. זהו דבר גדול המעורר התלהבות בתוכנו ובסביבתנו. יחד עם זאת, החזון מפגיש אותנו עם הפער הקיים בין החזון לבין מציאות חיינו היום-יומית. מודעות לפער זה מהווה את נקודת הפתיחה לבניית תוכנית לפריצת דרך אשר תביא ליצירת מציאות חדשה". עוד טוען גל כי "החזון מאפשר לנו לדעת באיזה עולם אנחנו רוצים לחיות. הוא כלי המנחה אותנו לאן נלך, לדעת מה מנחה אותנו בדרכנו, מניע אותנו לפעול ובסופו של דבר גם עוזר לנו למצוא את הדרך איך נפעל למימושו".

כאן נכנס לתמונה החוט המקשר בין חזון ומנהיגות. ללא ספק מנהיגות דורשת חזון, אך למרבה הפלא, לא רבים הם המנהיגים שניתן לשרטט בבירור את החזון המדויק שמנחה אותם. ועל פני הקרקע הזו, לא קשה לתאר שאם נחפש במנהיגות היהודית בדורנו, נמצא חזון אחד בולט למדי: חזונו של הרבי מלך המשיח.

תמונת העתיד של הרבי

כזכור, הרבי עלה על כס הנהגת חסידות חב"ד עם אמירת המאמר "באתי לגני". בכל קנה מידה ניתן לראות במאמר זה את החזון הברור והמדויק של הרבי, משורטט להפליא בקווים מוחשיים. 'תפקיד דורנו הוא להביא את הגאולה האמיתית והשלימה' – זה הייעוד-השליחות, קבע הרבי. ויש לנו את הכוחות לעשות זאת – המשיך הרבי – שהרי אנו הדור השביעי אחרי שישה דורות מופלאים של עבודה רוחנית ו"כל השביעין חביבין". ואיך נעשה זאת? על-ידי הבאת האור האלוקי לכל פינה בעולם – לאוו-דווקא שנמצאים שם יהודים, לאוו-דווקא שהם מצפים לשליח המזוקן. למעשה התפקיד שהגדיר לנו הרבי הוא הרבה מעבר לפתיחת "בתים חמים" לכל יהודי באשר-הוא, אלא הבאת אור ה' – "שכינה בתחתונים" – למצב של "באתי לגני" – לגנוני, 'למקום שהיה עיקרו בתחילה'. וממשיך הרבי ומסביר כיצד תיראה תמונת העתיד: ימות המשיח והגאולה העתידה.

זה מדהים בעיקר כשמגלים מה כותב הרבי למר יצחק בן-צבי, על מה שעבר במוחו עוד בהיותו פחות מגיל 3: "מיום הלכי ל'חדר' ועוד קודם לזה, התחיל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה – גאולת עם-ישראל מגלותו האחרון. גאולה כזו ובאופן כזה, שעל-ידה יהיו מובנים יסורי הגלות, הגזירות והשמדות… והכל יהיה באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה – 'יאמר ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי'". יש כאן תמונת עתיד ברורה, שמשמשת שירטוט מדויק ל"חזונו האישי" כביכול של הרבי, כפי שרואים לאורך כל שנות הנשיאות, כשכל פעולתו של הרבי מכוונת למקום אחד: הבאת הגאולה העתידה.

לצד שירטוט מדויק להפליא של החזון, התווה הרבי דרך פעולה, באמצעותה יתממש החזון על-פני העולם כולו. לאלפי השלוחים שפועלים במסירות-נפש העניק הרבי שפע של הכוונות ועידודים ובכולם ניתן למצוא את החוט המקשר – ה"השראה" של מפעל השליחות: משיח. כך גם שיחותיו הרבות של הרבי בהם דיבר על עבודת דורנו והזכיר את התחנה האחרונה של כל הפעילות הזו; כביכול "ריענן" לנו הרבי את הזיכרון מפעם לפעם – החדיר והזכיר לנו מהו החזון ולאן כל זה מוביל: מה היעד לשמו אנו פועלים.

פעולה אחת בכל המישורים

אפילו במושגים של שֶׂכל-העולם מדובר בתופעה יוצאת דופן. בפרט כשנוכחים לאחר מכן בשורה של פעולות שכולם מכוונות לכיוון אחד ברור, כשהגדולה שבהם היא כמובן הקמת מפעל 'השלוחים'. לא ניתן להתעלם מכך שיש מטריה אחת לכל הפעילות העולמית שמניף הרבי; אם זה הפצת תורה וקירוב יהודים על-פני כל הגלובוס או הקמת מפעלי חסד ובתי-תבשיל, ואם זו פעילות נגד נשק גרעני, פעילות תודעתית למציאת אנרגיה חלופית והגברת המודעות לקיום 7 המצוות בקרב האומות כולם. ישנה קורת-גג אחת שמאחדת את כל החזיתות בהם פועל הרבי והיא הכנת העולם לקראת בוא הגאולה.

את הדברים הברורים מכל אמר הרבי בעצמו ב'כינוס השלוחים' בשנת ה'תשנ"ב: "העבודה היחידה שנותרה  -קבלת פני משיח צדקנו". זהו השער שדרכו עולים כל ענייני השליחות – הסביר הרבי – לשם כל הכוחות מכוונים.

בעיני המתבונן מהצד, אולי זהו סוד מנהיגותו של הרבי. אמנם היו עוד צדיקים שדיברו על נושא הגאולה, אבל הרבי דיבר על הגאולה לא רק כמשאת נפש בלבד, אלא כדבר מעשי-מציאותי שיש לחיות אותו ולחשוב בקול כיצד גורמים לו לקרות. הרבי הדגיש את הפער העצום בין המצב האידיאלי של עם ישראל – מצב הגאולה – לבין המצב הגלותי בו אנו חיים וזעק כיצד זה שלא מרעישים עולמות כשעדיין משיח לא בא. את הדברים חידד הרבי כשזעק על-כך ש"שכינתא בגלותא" – זה כבר לא רק כאב וסבל פרטי של עם ישראל, אלא מצב בלתי מתוקן למלך העולם הקדוש-ברוך-הוא. ככל שדיבר הרבי על הפער בין הרצוי למצוי, ביקש הרבי ותבע יותר ויותר מאיתנו – דור השביעי, חיילי בית דוד – למלא את המוטל עלינו בשליחות המיוחדת של דורנו להביא את הגאולה תיכף ומיד ממש. בעשרות שיחות-קודש הפך הרבי את הפער בין מצב הגלות הנוכחי לבין הגאולה – לכוח המניע העוצמתי ביותר למימוש חזון הגאולה.

להפוך חלום למציאות

כמו לכל חזון, גם בחזון הגאולה של דור השביעי אנו מוצאים אבני דרך מרכזיות. את הראשונה שבהם הניח הרבי בי' שבט ה'תשי"א – שם נמצאת הנחת היסוד – התווית הדרך. במונחים של ה'עולם' אולי ניתן להגדיר זאת כ"נאום החזון" – מה? איך? ולאן?

בהמשך היו גם שיחות דורשות יותר. כך למשל תיאר הרבי את מעמד שריפת הבית – כיצד אפילו לב של אבן ימס מלראות את בית המקדש עולה בלהבות. ואז זעק הרבי: הרי "כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו כך וכך".. (כאילו נחרב בימיו!) והמשיך הרבי: "אומרת תורת אמת, תורת חיים: הפוך את העולם היום"!

ואז הגיעה השיחה של כ"ח ניסן ה'תשנ"א. הרבי כינס את החסידים לשיחה לא שגרתית והודיע: "אני את שלי עשיתי. כעת מוטל הענין עליכם. עשו ככל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקנו בפועל ממש"! החזון הגיע לשלבו האחרון – רגע לפני נקודת הסיום. אבל כעת יש הקטע האחרון של הדרך שרק אתם יכולים לעשות; את הצעד הזה רק אתם תוכלו לפסוע – בעצמכם, בכוח עבודתכם.

זהו השלב המכריע בכל חזון. השלב המעשי, האחרון. השלב שבו הופכים הדברים מ'תמונת עתיד' ומגדלור לאורו פועלים, לדבר חי ומוחשי, שהופך מחלום למציאות. ובשלב הזה – אומר לנו הרבי – רק אתם יכולים. רק אתם מסוגלים. זו העבודה שלכם. ויש גם הגדרה ברורה כיצד יש לעשות זאת: "עניינים שהם באופן ד'אורות דתוהו' אבל בכלים דתיקון – להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!"

עכשיו הכדור בידיים שלנו. יש לנו ביד חזון – כיוון ברור לאן. יש לנו גם את ההכוונות הברורות ביותר כיצד עלינו לעשות זאת. הרבי לא הותיר כל מקום לספק: זהו תפקיד דורנו, להביא ל"ושכנתי בתוכם" – גילוי אור השכינה בעולם הזה הגשמי, על-ידי עוד ניצוץ יהודי שיידלק ועוד נר מצווה ותורה אור. מה שנותר לנו הוא רק להרים את הכפפה ולגרום לחלום הזה להפוך מחזון למציאות. את השליחות הזו הפקיד הרבי בידיים שלנו, אז אנחנו יכולים. ואנחנו – "היינו כחולמים"?!