כ"ח סיון – התגלות הכוח של מתן תורה בחצי כדור התחתון

הרב נפתלי אסטולין, שליח בלוס אנג'לס

הרבי ביחידות: 'טומהול' בחתונת היהלום

שמעתי פעם מגב' חווה העכט, רעייתו של הרה"ח ר' יעקב יהודה העכט, שלקראת חתונת הכסף שלהם, נכנסו ליחידות, והרבי התעניין מה התוכניות שלהם לקראת היום המיוחד?

כאשר השיבו שבתוכניתם לחגוג רק בחיק המשפחה, הגיב הרבי בשביעות רצון, ואמר 'טוב מאוד'. ואחר–כך הוסיף: "אתם תעשו 'טומהול' [רעש] גדול בחתונת היהלום".

השבוע נחגוג כולנו את 'חתונת היהלום' של ביאת הרבי והרבנית – איש וביתו – לארצות הברית, בכ"ח סיון תש"א, "שאז התחילה תנופה חדשה בהחזקת והפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות, ע"י כ"ק אדמו"ר (מהריי"צ) נ"ע, ביסדו את המוסדות המרכזיים "מחנה ישראל", "קה"ת", ו"מרכז לעניני חינוך" ומסרם להנהלת כ"ק אדמו"ר שליט"א" – כלשון הפתח דבר לקונטרס כ"ח סיון תנש"א.

כחסידים, עלינו לחגוג יום זה – מסיבה כפולה ומכופלת: הן משום שיום זה הוא יום ההצלה של הרבי מצפורני הנאצים ימ"ש, והן משום שביום זה החל שלב חדש בהכנת העולם לקבלת פני משיח.

כ"ח סיון ו'יום חתונתו'

על הפסוק "ביום חתונתו וביום שמחת לבו", אומרים חז"ל: "ביום חתונתו זה מתן תורה וביום שמחת לבו זה בניין בית המקדש".

מובא בחסידות, שמתן תורה היה אמנם בו' סיון, אך מכיוון שהתרחש בהר סיני שבחצי כדור העליון, הוא המשיך את השכינה לעולם הזה, אך לא בחצי כדור התחתון. והתפקיד שלנו דור השביעי, תפקיד בו החל אדמו"ר הריי"צ הוא להמשיך את השכינה גם בחצי כדור התחתון.

ומכיוון שכן, מובן שהשלימות של 'יום חתונתו', היא בכ"ח סיון, שבו החלה עיקר העבודה של 'מתן תורה' בחצי כדור התחתון, על ידי הרבי מלך המשיח.

ובהתאם לפסוק הנ"ל, המקשר את "מתן תורה" עם "בניין בית המקדש", אפשר להבין מדוע דווקא בכ"ח סיון תנש"א, כאשר מלאו יובל לשנים לפעולותיו של הרבי מלך המשיח בחצי כדור התחתון – זכינו לגילויים הנעלים אודות 'בית רבינו שבבבל', והקשר המיוחד שלו ל'בניין בית המקדש'.

וכפי שהרבי התבטא אז בשיחה של כ"ח סיון:

שהיות שזה (ה״מקדש מעט״) המקום ששם כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו קבע את מקומו, בתור המקור להפצת המעינות חוצה בכל העולם כולו, הרי דוקא במקום וממקום זה נפעלת הגאולה ובנין בית המקדש השלישי, ״מקדש אד׳ כוננו ידיך" . . עד שתיכף ומד נעשה במקום זה הגילוי של ״מקדש אד׳ כוננו ידיך׳ — שאת זה יכול כ״ק מו״ח אדמו״ד נשיא דורנו לתבוע להביא לפועל, שלכל לראש נעשה הגילוי ד״מקדש אד׳ כוננו ידיך״ במקום זה (״שבע מאות ושבעים") שבו הוא חי ופעל עבודתו במשך עשר שנים האחרונות שלו, הסך הכל דכל עבודתו".

לא הפסק. המשך!

חלקה הראשון של אותה שיחה נפלאה נאמר לאחר תפילת מנחה. לאחר השיחה התפללו ערבית, ובסיום התפילה הודיע הגבאי שכעת תהיה הפסקה, ואחר–כך יחלק הרבי את הקונטרס המיוחד שיצא לאור לרגל שנת היובל, יחד עם דולרים לצדקה. הרבי אמר (בחיוך): "במקום לעשות הפסקה, נעשה עכשיו המשך".

אצל הרבי, משה רבינו שבדור, יש לכל מילה משמעות עמוקה. אין חידודי לשון.

– וכפי שלמדנו שכאשר מלאך המוות ניסה לשכנע את אהרן שיניח לו להמשיך בדרכו, מכיוון שהוא הולך בשליחות הקב"ה, אמר לו אהרן: "אין משה אומר כלום מלבו, אלא מפי הגבורה". אהרן לא סייג את דבריו ל"תורת משה" שהיא מפי הגבורה, אלא אמר באופן הכי כללי שאפשר "אין משה אומר מלבו כלום". כל דבריו של משה רבינו, ללא יוצא מן הכלל, הם "מפי הגבורה"!

כך גם אצל משה רבינו שבדורנו, הרבי מלך המשיח: יש הרוצים לחלק בתוך שיחותיו של הרבי, בין דברים שהרבי אמר בסיום השיחה ב"הוראה למעשה", ובין דברים שהרבי אמר במהלך השיחה; או בין שיחות שהרבי אמר בשנים הראשונות, לבין שיחות שהרבי אמר בשנים מאוחרות יותר… ואת כל זה שולל אהרן הכהן באומרו – חד וחלק – "אין משה אומר מלבו כלום. כל שיחותיו של הרבי, הכול "מפי הגבורה".

הכרזת הגבאי, ותגובתו של הרבי, הייתה לאחר תפילת ערבית, כאשר התאריך היה כבר כ"ט סיון. ככל כ"ט בחודש, יום זה מסמל את העלמות אור הלבנה לגמרי, כהכנה למולד החודש הבא. ומצב זה יוצר מציאות מורכבת: מי שמסתכל באופן שטחי, רואה את הפסק אור הלבנה, העלם והסתר. אולם מי שמתבונן לעומק יותר, מבין שמדובר למעשה בתהליך של התגלות!

ויש בדברים אלה רמז למצבנו העכשווי, כאשר בעינים הגשמיות נראה לנו שהיה הפסק חלילה בחייו של נשיא הדור. העלם והסתר. אבל כאשר לומדים את שיחותיו של הרבי מלך המשיח, כולל את השיחה בה משווה הרבי את התגלות המשיח למולד הלבנה, וקובע שהשלב הזה של המולד היה כבר, ומכאן ואילך זה רק עניין של זמן עד שהכל יהיה גם בגילוי לעיני בשר,

– הנה עצם הידיעה שאין כאן הפסק, אלא הכל המשך אחד, נוסכת בנו כוחות חדשים, להמשיך בשטורעם הכי גדול בהפצת בשורת הגאולה, עד להתגלותו השלימה של הרבי, באופן ש"וראו כל בשר יחדיו גו'", מיד נאו!