טור באתר ynet לרגל ג' תמוז: "נס טבעי"

נס טבעי
דבר תורה לפרשת קורח מאת הרב שלום שפירא

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על קורח שחלק על משה רבינו ועל מינויו של אהרון לכהן גדול. קורח, שהיה בעצמו ממשפחת בני לוי ועשיר גדול, הצליח לסחוף אחריו מאתיים וחמישים מגדולי ישראל בזמן ההוא. את סוף הסיפור כולנו מכירים. האדמה פערה את פיה וקורח נבלע בתוכה יחד עם כל עדתו.

לאחר האסון הגדול ציווה ה' את משה שכל שבט ייקח מטה ויכתוב עליו ת שמו, "והיה האיש אשר יבחר ה' בו מטהו יפרח". וזה יהיה הסימן הכהונה ויביא את השקט לבני ישראל.

למחרת, אכן ראו כל ישראל שמטה אהרון פרח "ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים". היה זה נס לא רגיל: מקל חסר חיות, מנותק משורשו, מצמיח באופן פלאי שקדים.

המעניין הוא, שיחד עם זאת שכל המציאות שמקל מצמיח משהו – היא נס גדול, הפסוק מתאר תהליך צמיחה שלם, כפי שהוא בכל תהליך גדילה טבעי לחלוטין. היו כאן כל השלבים, מהפריחה עד בשלות השקדים.

מדוע זה כך? הרי כאשר יש צורך שהמטה יצמיח שקדים בכדי להודיע במי בחר ה' לכהונה, ה' עושה נס והמטה מצמיח שקדים. אבל למה יש צורך שיהיה כל התהליך הטבעי של צמיחת שקדים?! אם כבר נס, אז שיהיה עד הסוף…

מהו נס? נס הוא בעצם גילוי של ה' בעולם. המסר שהמציאות משדרת הוא מסר שה' נעלם בו. הטבע לא טורח לספר לנו על מציאותו של בורא ומנהיג לעולם. אנו זקוקים להתבוננות במאורעות החיים בכדי להגיע למסקנה שיש יד מכוונת. אך כאשר קורה נס, אזי אותה יד מכוונת מלמעלה מתגלה לעין כל בצורה מוחשית.

ה' רוצה שהגילוי הזה יהיה לא רק באופן ש'שובר' את הטבע והמציאות של העולם. כי אם כך, משמעות הדברים תהיה שהטבע סותר לגילוי מציאות ה', והפתרון היחיד הוא לשלול את הטבע. זאת בשעה שהאמת היא שאין אף כוח שסותר למציאות ה', כי בעצם הכל זה הוא. אין מציאות מבלעדי ה', גם מה שנראה לנו כמעלים ומסתיר, הוא כוח של ה' עצמו.

ולכן, ה' רוצה שהנסים יהיו גם כאלו שאינם סותרים ושוברים את הטבע לגמרי, אלא הנס עצמו 'מתלבש' ופועל עם הטבע.

הסיפור של מטה אהרון הוא דוגמא קלאסית לרעיון הזה: אמנם מתרחש כאן נס גמור, מטה חסר חיות מצמיח שקדים. אך יחד עם זאת, הצמיחה היא טבעית לחלוטין. כך שהטבע עצמו שותף לגילוי מציאות ה'.

*

בהיסטוריה היהודית היו מאורעות נוספים בהם הרעיון הזה בא לידי ביטוי. מעניין לציין שהבולטים שבהם אירעו בתאריכים אלו, הסמוכים לפרשת קורח:

בתאריך ג' תמוז לשנת ב'תפח לבריאת העולם (לפני 3,289 שנה), קרה נס גדול. עם ישראל היה אז במלחמה לכיבוש יריחו, ובשיא המלחמה החלה השמש לשקוע. יהושע בן נון שהנהיג אז את עם ישראל הכריז: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון", ואכן השמש עצרה מלשקוע וכך רדפו בני ישראל אחרי אויביהם ונצחו אותם.

אם קורה נס גדול כל כך בכדי שבני ישראל ינצחו, מדוע לא עשה ה' נס גדול יותר שבקלות וללא צורך במלחמה כלל ינוצחו האויבים?!

מאורע נוסף, קרוב יותר לתקופתנו: לפני 90 שנה אסרו הקומוניסטים את רבי יוסף יצחק שניאורסון, הרבי הקודם מליובאוויטש, בעוון הפצת יהדות. במהלך שלושה שבועות ששהה בבית הכלא הקומוניסטי הוא סבל שם מחקירות בעינויים קשים, ובסופו של דבר הם גזרו עליו גזר דין מוות בירייה (!).

בתאריך ג' תמוז הם הקלו את עונשו והחליטו לשלוח אותו לעשר שנות גלות ועבודה. גם החלטה זו שונתה לשלוש שנים בלבד, ולאחר עשרה ימים ששהה בגלות, שוחרר לביתו לגמרי!

שוב אנו פוגשים כיצד נס גדול כל כך – שגזר דין מוות מסתיים בעשרה ימי גלות בלבד – מתרחש דווקא בתהליכים טבעיים, בשלבים. כך בא הגילוי האלוקי שבנס וחודר גם בטבע העולם.

*

ביום שלישי הקרוב יחול יום ג' בתמוז. בשנים האחרונות, קיבל תאריך זה משמעות נוספת. החל מיום זה בשנת ה'תשנ"ד (1994), איננו זוכים לראות ולשמוע את הרבי מליובאוויטש.

אפשר לומר שהרעיון האמור בא לידי ביטוי באופן מיוחד בדרכו של הרבי. הרבי עורר בעולם היהודי של אחרי השואה את הנשמה היהודית. בדור שרבים הרגישו חסרי שייכות לעם היהודי, הקים הרבי את מפעל השליחות באמצעות בתי חב"ד שקמו ועדיין קמים ופועלים בלמעלה מ-4,000 נקודות בעולם, ובאמצעות תורתו המאירה שמורה את הדרך לגילוי הנשמה האלוקית שבתוכנו.

גילוי הנשמה אצל אדם שמרגיש חוסר שייכות ליהדותו, הוא סוג של 'נס'. אך הרבי לא מסתפק בנס כפי שהוא, אלא דווקא כפי שהוא חודר בטבע: שחיי הנשמה יהפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלנו. שהנס שבנו יהיה לטבע שלנו.

כך גם לימד הרבי ביחס לגאולה השלימה. הגאולה היא אמנם מצב נסי – על טבעי, אך מצב זה הולך ומתממש דווקא בתוך התהליכים הטבעיים שבעולם, כפי שיכולים כולנו לראות במוחש את התרבות הטוב בעולם ככל שהננו הולכים ומתקרבים לגאולה.

שבת שלום

לזכות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, למילוי משאלת לבבו-לבבנו, הגאולה האמתית והשלימה בקרוב ממש.