חב"ד וכדורגל? ככה עושים את זה נכון

משיח פרידמן, בית משיח

1. 

הטור הזה מוקדש למענדי, חבר יקר ואהוב, העוסק בית היתר בפעילות חב"דית עם צעירים ובני-נוער, באחת מערי ארץ הקודש. מתמונות שהעלה לאחרונה ב'סטטוס' שלו בוואטסאפ – התוודעתי ל"טורניר הכדורגל של חב"ד לנוער" שהתקיים בשבוע שעבר. בהמשך נתקלתי בדיווחים נוספים תחת אותה כותרת, מערים נוספות בארה"ק.

בעודי נדהם למראה היוזמה המוזרה, נזכרתי במענה הרבי מלך המשיח שליט"א בנושא זה. בקיץ תשל"ג, בו קרא הרבי לדאוג לחינוכם של בני ובנות ישראל, נפתחו והתקיימו בימי החופש קייטנות ומועדוני של"ה רבים, בכל רחבי הארץ. בפרסומים שקראו לילדים להשתתף בפעילויות אלו, הוזכרו פרסים שונים שיחולקו למשתתפים, בין הפרסים הוזכר גם "כדורגל" – על כך הגיב הרבי במענה הבא:

"מה הכריח להכניס זה דוקא? הַכלו [האם נגמרו] כל שאר הדברים שבארץ-הקודש-תבנה-ותכונן??!! האומנם אף אחד מכל אלו שדנו בזה – לא עלה בדעתו ספק שאפשר שפרס השייך למבצע חב"ד ואדמו"ר הזקן אפשר להיות אופניים וסוכריות וכו' אבל לא כדור רגל".

בשיחה טלפונית שקיים המזכיר הרב חודקוב עם הרב אפרים וולף, ביקש למסור ליו"ר צא"ח הרב לייבוב, שהרבי אינו גורס את פרס הכדורגל, שיש להשמיד את המודעות שנדפסו ובאופן מוחלט שלא ייתנו לילדים פרס זה, ולהבא שידעו את יחסו של הרבי בזה…

מיהרתי להעתיק ולשלוח לחברי את המענה. הוא מצדו השיב לי שהאטרקציה הזו היא רק אמצעי למשוך את בני הנוער לפעילות וגם הוסיף וסיפר שהפרס שחולק לחברי הקבוצה המנצחת היה ספרי-קודש. עניתי לו שהכל טוב ויפה, אבל כמובן שאף תירוץ לא יוכל להצדיק הנהגה המנוגדת להוראותיו המפורשות של הרבי שליט"א.

ההתכתבות הסתיימה, כמה ימים כבר חלפו, ופתאום נזכרתי שממש בסביבות ימים אלו, בשנת תשנ"ג, צפה הרבי שליט"א "בפנים שמחות ומאירות" (כעדותו של ה'אח' הרפואי) במשך כחצי-שעה – בסרטון הסיכום מפעילות פרסום זהות המשיח במשחקי הכדורסל של 'הפועל גליל-עליון' באותה שנה.

ובכן, מענדי, צא ולמד: ככה עושים את זה נכון. לא גוררים את משחקי הספורט לתוככי הפעילות שלנו ובוודאי לא קוראים עליהם את שם חב"ד ומצהירים על גבי שלט ענק שחב"ד עורכת טורניר כדורגל… בדיוק להיפך, החב"דניקים יוצאים למגרשים ומשליטים שם את מלכותו של הרבי שליט"א, מפרסמים שם את זהות המשיח.

לא מביאים את הספורט לחב"ד, אלא מביאים את חב"ד ובשורתה אל מגרשי הספורט.

2.

פרשיית פרסום זהות המשיח במשחקי הכדורסל בשנת תשנ"ג – כבר פורסמה בעבר ב'בית משיח' (בפעם האחרונה – במוסף המיוחד שצורף לגיליון ג' תמוז תשע"ו) ובוודאי ידועה לרוב הקוראים. אך השבוע נתקלתי בדיווח עיתונאי מעניין אודותיה מאותה תקופה, דיווח שנותן גם טעימה קטנה מאווירת אותם ימים, הנה קטעים מתוכו:

באחד מימי קיץ שנת תשנ״ג, 1993, מצא מי שפתח את ה׳׳ניו־יורק דיילי ניוז" בעמ' 7, את תמונתו של פיני גרשון, מאמן נבחרת הפועל גליל-עליון, אלופת הליגה הישראלית הלאומית בכדורסל, מול פרוכת ארון הקודש ב־770.

על פי הכיתוב מתחת לתמונה, הגיע גרשון לקראון-הייטס כדי ״להודות לגראנד ראביי מנחם שניאורסון על עזרתו לקבוצת הכדורסל המקצוענית הישראלית״. והטקסט ממשיך: ״הקבוצה הבינונית לשעבר קיבלה את ברכתו של הרבי והפכה לאלופה הלאומית״. הרבי לא יכול היה לקבל את פני המאמן, נאמר שם עוד, אך גרשון עדיין אסיר תודה למרות הכל.

החב״דניק שחיבר בין השתוקקותה של תנועתו למשיח, לבין השתוקקותה של נבחרת קיבוצי הצפון לאליפות, הוא החסיד בצלאל קופצ׳יק.

מספר קופצ׳יק: ״הסיפור מתחיל עם בחור בשם גרשון פריד, שוחט, שנמצא אצלנו בקריית חב״ד בצפת. יום אחד, לפני שלושה חודשים, הוא בא ואומר, תשמע, הרבי אומר שצריך לפרסם את העניין של המשיח, והקיבוצניקים פה, עם כל הפרסום שנעשה לעניין בארץ, זה עוד לא גירד להם. היה להם, להפועל גליל-עליון, משחק ליגה נגד מכבי תל־אביב, בכפר בלום. אז אמרנו יהיו שם כל הקיבוצניקים מהאזור, נלך נחלק חומר על משיח, זאת הזדמנות.

כמה שבועות קודם, ליום השוק בצפת, הכנתי כבר דוכן משיח. שמנו שמה חולצות טי של משיח, סטיקרים, תפילין, משקה לחיים. אבל שוק זה שוק, וראיתי שבלי רעש זה לא הולך. אז בשבוע שאחרי כן הבאתי טייפ גדול עם הקסטה ׳משיח משיח׳ של מרדכי בן-דוד. וזה עבר יותר טוב מאשר בשבוע הראשון… אנשים שומעים את הטייפ וחוזרים על המלים, ולפעמים אפשר לתפוס יהודי ולעשות איתו ריקוד באמצע השוק – התחיל להיות שמח יותר…

את אותו רעיון אמרתי, ניקח למשחק. זה לקח קצת זמן, כי היינו צריכים רשיון להיכנס לאיצטדיון, שנמצא בתוך קיבוץ כפר בלום …מעניין שבכמה עיתונים שדיווחו משם, שמו לב שלפני המשחק עמדו בחוץ כמה חב״דניקים וחילקו דפים, שהכותרת שלהם היתה 'תהא שנת נפלאות גדולות' וכנראה שהתכוונו שתהיה שנה נפלאה לגליל… על כל פנים, הם התחילו את הדיווח של הספורט עם העניין של משיח".

3.

"מה עושים הלאה? התקשרנו אל מנהל האולם, בחור מכפר בלום בשם ישי ש"ץ, וקבענו איתו פגישה. באנו אליו עם הספר 'ימות המשיח'. התחלנו לדבר איתו ולהגיד שהרבי ביקש לפרסם את העניין של משיח. הוא הגיב בקרירות, אבל הבטיח לקרוא את הספר בעיון, כי כשהיה לא מזמן במילואים שמע ויכוחים בין חב״דניק ללא-חב״דניק בנושא, וסיפר שעמד כמו אידיוט ולא הבין על מה מדברים. אז הוא הבטיח לקרוא מאל״ף ועד ת״ו, כי מעניין אותו הנושא, אבל לשאר התנגד.

הסברנו לו, אתם עם כל האימונים ועם כל השחקנים והמאמן, יכולים לכסות רק את תחום הטבע. ועם כל ההכנות שתעשו, על פנצ'רים – תקראו לזה מזל, תקראו לזה איך שאתם רוצים – אי אפשר לכסות. שחקן נתפס לו הגב והוא לא יכול לשחק. או כמו שאתם אומרים, שהשופט היה רע דווקא היום. אז אלו הרי דברים שלא תלויים בכמה שתתאמנו. זה מה שיש. ובכן, על הנושא שלמעלה מהטבע יכול לכסות עניין רוחני בלבד. וזה בעצם העניין של הקשר של יהודי עם הקב״ה. כל אחד הרי מבקש, רוצה שיהיה לו טוב. זאת נקודה שנקלטה אצלם.

…ראינו שחקן בשם ניר מטלון והתחלנו לדבר איתו, על העניין הרוחני, על העניין של מזל, על הכח של כל יהודי שמתקשר לעניין הרוחני. ואז הוא מספר שבאחד המשחקים בא אליו אוהד מקריית־שמונה ונתן לו עשבים למזל. והוא מוציא לי ־ בחור ישראלי חילוני, אינטליגנטי ־ מוציא מתוך הגרב שלו את העשבים שאיתם הוא הולך באימונים ובמשחקים. ואיזה רב גם עשה על זה ברכה…

אמרתי לו, תשמע, ניר, אמונה יש לך. בוא נתחיל לכוון את זה… רק התחלנו לדבר על יהדות והוא נכנם ללחץ, לקח את האוטו וברח.

התקשרנו אל המאמן, פיני, הביתה בטלפון. והוא אמר לנו, על ההתחלה, חבר׳ה, אתם רוצים – תביאו מחר שלוש מזוזות. בכניסה למגרש יש שלושה פתחים ואין מזוזות. אמרנו בסדר. למחרת כשהגענו, פיני הכריז, אני הזמנתי אותם לשים מזוזות. קבע עובדה.

מאוחר יותר נפגשנו עם מנהל הקבוצה, עמית גל, והסברנו לו את אותו עניין. טוב, חבר׳ה, הוא שאל, אז מה אתם רוצים? אמרנו לו, שתעשו מצוות ומעשים טובים ותבקשו ברכה מהרבי. והוא אמר, זה לא ילך.

ככל שהתקרב מועד המשחק נגד מכבי תל־אביב הם נכנסו ליותר לחץ. היו שחקנים שהניחו תפילין לפני משחק. יום אחד לפני המשחק עמית גל כתב מכתב בקשה על טופס של הקבוצה, לברכה מהרבי במשחק נגד מכבי, ובתמורה הקבוצה התחייבה לעזור בפרסום עניין המשיח, דרך המשחקים. שלחנו את הבקשה בפאקס.

למחרת הגענו למשחק עם חולצות צהובות ושני שלטים של ׳היכונו לביאת המשיח׳. עיתון ׳הארץ׳ הקדיש למחרת את חצי הכתבה על המשחק ־ לנו, איך החבר׳ה של המשיח הגיעו. תלינו את השלטים משני צידי הסל, והחבר׳ה מהאבטחה עזרו לנו. והרי על שילוט כזה בדרך כלל משלמים הרבה כסף. אז נכנס מנהל האולם ואומר, חבר׳ה, חבר׳ה, לא להיסחף, מספיק שלט אחד למה שניים – ככה קיבלנו אישור בעצם לשלט אחד… אם יש אישור כזה בדיעבד, אז שיהיה כבר שניים…

בהפסקה דחפנו לבנאדם שאחראי על המוסיקה במחצית את הקסטה של שיר המשיח. התחיל להתנגן המשיח והחבר'ה נתפסו. הסוף ידוע – מכבי הפסידה באותו משחק. ובכל העיתונים העניין קיבל תאוצה, וקישרו אותו לנושא המשיח".

4.

"במשחק השלישי נגד הפועל הם הפסידו בהפרש 20 נקודות ולמחרת גם פיני וגם ש״ץ התחננו שנבוא תיכף ונשלח פאקס לרבי. כי אם יפסידו במשחק הרביעי בבית, העסק הולך. ואז הם כתבו את הפאקס האחרון, שהם קיימו את מה שהבטיחו ושהרבי יברך אותם שינצחו למחרת. שלושת חברי ההנהלה חתמו בשמם ושם אמותיהם.

פיני גרשון התחיל להניח תפילין כל יום. החלה התעוררות גדולה מאוד בכל התחומים הרוחניים בכל הקיבוצים. הזמינו הרצאות על משיח. וישי ש״ץ, שיש לו אוסף של אלילים מאסיה ואפריקה, נשבע שהוא מוציא את כל האלילים האלה מהבית…".

שאלה: זאת לא קצת עבודה זרה להגיד אני אתפלל אם יעזרו לי לנצח? תשובה: ״אנחנו אומרים קריאת שמע כל יום? הקב״ה אומר והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי ־ ונתתי עשב בשדך לבהמתך. כבד את אביך ואת אמך ־ למען יאריכון ימיך. צדקה ־ תציל ממוות. הקב״ה עשה נס וכדורסל לא משחקים בשבת. המשחק עצמו אין בו שום איסור על פי תורה. הרבי תמיד אומר שכל דבר צריך לבדוק על פי התוצאות. התוצאות כאן הן שחלה התעוררות עצומה. במקרה הכי גרוע – הצלחנו להכניס ספקות בכפירה".

את השאלה מה יקרה אם שתי קבוצות שמפרסמות את עניין המשיח ישחקו זו מול זו, הוא פטר בהבעת תקווה שאו-טו-טו יבוא מלד המשיח ובשנה הבאה כבר אף אחד לא ישחק כדורסל, אלא כולם יחבשו את ספסלי בית-המדרש…".

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628