החיות של הרב אשכנזי היתה שיעורים ולימוד התורה

הלב מסרב לקבל את העובדה, שגיסי הגאון החסיד הרב מרדכי שמואל אשכנזי ז"ל, איש חי ושופע תורת חיים, נלקח מאתנו בפתאומיות ברגע אחד. כמעט שאין דוגמא להלם כזה כפי שהיה לרבבות חסידים וידידים בכל רחבי העולם, עם השמע הבשורה המרה. ולנו בני המשפחה, ההלם כפול ומכופל.

הקב"ה שהוא מנחם אבלים, ירפא את לבבם השבור של רעייתו אחותי הרבנית וילדיה היקרים וכל המשפחה, ומהיום והלאה נדע רק שמחות אמיתיות עד לשמחה הקרובה והכללית בהתגלות הרבי מלך המשיח.

וארשום בזה כמה נקודות שעולת במחשבתי בימים קשים אלו: כולם היו יכולים לראות את הסבל שעבר הרב מאז שלפני שנים רבות נפגע ברגלו, והיה קשה לו מאד ללכת. אף על פי כן לא עשה לעצמו הנחות, והיה מכתת רגליו בכל רחבי העולם למסירת שיעורים, לבדיקת מקוואות, לפקח על שחיטה כשרה, ולבחון תלמידי ישיבות ואברכים למתן סמיכת חכמים. אבל הפלא הוא,שבין נסיעה לנסיעה, הקפיד להשתתף בשמחות משפחתיות, גם בערים רחוקות, אם זה ברית מילה, או בר מצווה או ווארט וחתונה. ואני שואל אותו: הרי רק אמש חזרת מהשחיטה בפולין, איך אתה מחזיק מעמד, והוא עונה: שתמיד ניפגש רק בשמחות.

החיות העיקרית שלו היתה מנתינת שיעורי תורה. בכל שנה הקפיד להשתתף ביום של תורה שעשינו בכולל של "מכון הרמב"ם השלם" ביארצייט של הגה"ח ר' יהוסף גדליה רלב"ג ביום ז"ך אייר, והיה מוסר שם שיעור עמוק לאברכים. הוא הגיע תמיד עייף וצולע על ירכו, אבל כשהתחיל את השיעור בקולו השקט, כממתיק סוד, היתה חיותו גוברת מרגע לרגע, וראית במוחש שכאשר ראה והרגיש שהאברכים מקבלים ונהנים מהחידושים הנפלאים והדיוקים בשו"ע אדמו"ר הזקן או בסידורו, זה החיה ממש את נפשו.

כשלמדתי בשנת תשכ"ג בשיעור ג' של ישיבת "הישוב החדש" בתל אביב, ביחד עם ידיד נפשי הת' יהושע מונדשיין ע"ה, היינו מתגנבים בשעות הצהרים וצועדים מרחוב פומבדיתא, שם שכנה הישיבה, לבית הכנסת חב"ד בנחלת בנימין, שם כבר המתין לנו הבחור התמים "מוטי אשכנזי" שלמד אתנו שיעור בספר התניא קדישא. זה לא היה שיעור במובן הרגיל. הוא החיה אותנו בסיפורים על אדמו"רי חב"ד וזקני החסידים, וכן גם עובדות ו"ווארטים" מכל גדולי התורה והיראה. הוא היה מקור בלתי נדלה. בכל נושא שעלה היה לו מיד מה לספר, והכל בחיוך ובטוב לב ובהומור תורני חסידי שנון, שהיה מאפיין אותו כל כך.

בין השאר זכורני שהיה חוזר תמיד על הרעיון, שכל הכוח של הליטאים הוא מכך, שאדמו"ר הזקן היתה לו "הווא אמינא" ללכת לוילנא. ואף על פי כן שהחליט אחר כך להמשיך למעזריטש. "הווא אמינא" של תורה זה גם תורה, ומזה יש עד היום את הכוח להולכים בדרכה של וילנא…

לאחר שעברנו אני ויהושע מונדשיין ז"ל ל"תומכי תמימים", היינו מבקרים מידי פעם בבית משפחת הרב אשכנזי בתל אביב. באותה תקופה התחיל הרב אשכנזי ללמוד איסור והיתר והלכות שחיטה וטריפות, ואמו סיפרה לנו, שכאשר חזר באחד הימים הביתה באישון לילה בסיום לימודו, נכנס למטבח לאכול משהו להשקיט את רעבונו. כשהיא התעוררה, ניגשה למטבח, ומה גדלה תדהמתה כאשר ראתה אותו מרחוק עומד עם רגל אחת על הכסא, ובידו מזלג שתקועה בו חתיכת בשר, והוא שקוע במחשבות ולא נע ולא זע. בשלב מסוים ניגשה אליו והעירה אותו ממחשבותיו ושאלה אותו 'מה קרה'? הוא השיב, שכאשר לקח את הבשר נזכר בעניין קשה שלמד היום בעניני איסור והיתר, וכך שקע במחשבות ושכח שהוא בעצם בא לכאן בכדי לאכול בגשמיות…

מורה הוראה, שיכול גם להשפיע

בשנת תשכ"ז למד הלכות טריפות עם הגאון החסיד ר' שניאור זלמן גרליק רבה של כפר חב"ד. לא היה זה לימוד בעלמא, אלא "גדול שימושה יותר מלימודה". באותה תקופה עדיין לא ידעו את ה"פטנט" שאפשר לקנות עופות מוכשרים, אלא היו קונים עופות, הולכים אל השוחט, פותחים את העוף ומוציאים את האברים הפנימיים, ולאחר הבדיקה מחשש של טריפות, היו מולחים. הטבחית גברת לוין ע"ה, שהיתה בעצמה מבינה בהלכות אלו, הכינה את כל השאלות שהיו לה, ולאחר התפלה היו יורדים הרב גרליק עם הנער הצעיר מרדכי אשכנזי, ועוסקים ביחד בפתרון השאלות. אני זוכר שהיתה לי משיכה מיוחדת להתבונן במעמד הפסיקה המעניין, אולם לא יכולתי להבין איך הם לא נרתעים מלקחת את החלקים הפנימיים, הריאות והקורקבנים ולמשמש בהם… (כדברי דוד המלך: "ואני ידי מלוכלכות ..לטהר ..וכו'"). וכך כמה פעמים בשבוע היה הרב גרליק מלמד את תלמידו החביב הלכה למעשה, עד שנעשה לרב מורה הוראה אמיתי.

עוד אפיזודה זכורה לי מאותם הימים. פעם אחת הגיעה בקשה מהישוב אודים שליד נתניה, שיש שם בנין ריק שהם מוכנים למסור אותו להקמת ישיבה בתור סניף של "תומכי תמימים". היום זה דבר הפשוט שכל בחור יכול לקפוץ מיד ולהיות ראש ישיבה או משפיע או שליח, אבל אז זה היה חידוש. לאחר התלבטויות קבעה ההנהלה, שהת' אליהו לנדא יהיה הראש ישיבה והת' מרדכי אשכנזי יהיה המשפיע. אבל בכדי להיות משפיע צריך נסיון. לכן שלחו בחורים שייגשו אליו ויתייעצו אתו על נגעי לבבם, וכך יכין עצמו להיות משפיע. כולם התפעלו מכך, שעל אף שעיקר עיסוקו היה בנגלה, אבל הוא עבר את ה"בחינה" של המשפיע באופן יוצא מן הכלל… לבסוף התבטל הרעיון של ישיבת אודים בגלל סיבה צדדית.

מה הגיב הגאון הרב יחזקאל אברמסקי כאשר שמע שחסידים מאמינים שהרבי הוא מלך המשיח?

אסיים פרק זה בסיפור מעניין מאד, ששמעתי מהרב אשכנזי, וכך סיפר (והגיה אחר כך את הקטע שיודפס בעז"ה בספר "שמן ששון מחבריך" בהוצאה החדשה של חלק א'):

במוצאי שבת קודש יום ההילולא יו"ד שבט תש"ל, היה הפעם הראשונה שבה התקיים שידור חי מהתוועדות של הרבי. השידור התחיל בשעה 3:00 לפנות בוקר ונמשך כמה שעות. תלמידי הישיבה בכפר חב"ד התפללו שחרית עם תום השידור ואחר כך הלכו לישון; מסיבה זו לא היו בחורים בבית המדרש בשעת סדר הלימוד. ראש הישיבה הגאון ר' אליעזר פלצ'ינסקי זצ"ל הגיע בבוקר למסור שיעור כללי, אבל לא היה לו בפני מי לומר את השיעור. הוא עלה אפוא לאולם "אוצר הספרים" של הישיבה על מנת לנצל את הזמן ולעיין בספרים.

באותה שעה, ממשיך הרב אשכנזי לספר, אני ישבתי ולמדתי באולם של הספריה, וכשנכנס הרב פלצ'ינסקי התחלנו לדבר בסוגיה של השיעור שהכין ובענייני השעה. כידוע, באותם הימים סיימו את כתיבת ספר התורה לקבלת פני משיח, והיה מבצע ענק של קניית אותיות בספר התורה. זאת היתה הפעם הראשונה שהתחילו לדבר בקהילות ישראל על ביאת המשיח כדבר מוחשי, וההתרגשות היתה גדולה והקיפה צבורים רחבים. מאידך, גרמה גם לטענות של חוג מסוים כנגד אמונת חסידי חב"ד, שלא רק שהגיע זמן הגאולה אלא שכבר יש מי שראוי להתגלות כמלך המשיח…

בהקשר זה סיפר לי הרב פלצ'ינסקי כדלקמן:

"בערב שבת האחרון ביקרתי את הגאון הרב יחזקאל אברמסקי שליט"א. לאחר ששוחחנו בלימוד אמרתי לו בלחש: "איהר הערט גאון, ס'איז א סברא אז משיח קומט" (אתם שומעים גאון, יש סברא שמשיח מגיע). הוא שאל אותי: "מען ווייסט שוין ווער?" (האם יודעים כבר מיהו) עניתי לו: ("ס'איז א סברא אז דער ליובאוויטשער" (יש סברא שזהו הרבי מליובאוויטש). כאשר שמע זאת נעמד הרב אברמסקי ואמר בהתרגשות: "איך בין גרייט! איך האב שוין גוט דורכגילערנט הלכות כבוד מלך און הלכות כריעה והשתחוואה" (אני מוכן! למדתי כבר בעיון את הלכות כבוד מלך והלכות כריעה והשתחוואה).