הדרך ההולמת לעצירת הטרור • על הפרק

הרב שלום דב וולפא, יו"ר "המטה להצלת העם והארץ"

זה מספר חדשים שהטרור הערבי משתולל ברחבי ארץ הקודש, ונילאו כל מומחי הביטחון והפוליטיקאים למצוא מזור ותרופה, כיצד לדכא את הרצון של הצעירים המוסלמים לפגוע ביהודים.

עשרות אזרחים ואנשי כוחות הביטחון נהרגו, מאות נפצעו, והכל מודים ש"לא רואים לזה סוף". אפילו במקומות המועדים לפורענות שהטרור הכה בהם פעמים רבות, ואשר מוצבים בהם באופן קבוע חיילים ושוטרים, כגון 10 דקות מהבית שלנו, ב"צומת גוש עציון", מצליחים המפגעים להוציא שוב ושוב את זממם אל הפועל.

החיים בארץ ישראל הפכו לסיוט. כל אחד ואחת ההולכים לקניות או לטיול, מביטים לאחוריהם ולצדדיהם, אם אין שם "במקרה" ילד או ילדה ערבים עם סכין, מספרים וגרזן. הלב נעשה כאבן, וכבר לא מתרגשים כאשר פותחים את הרדיו ושומעים על פיגועי דקירה, דריסה, אבנים ואף ירי. תוארי הפציעה, "קל", "בינוני", "קשה" ו"אנוש", הפכו כבר לחלק משגרת חיינו. גם ההלוויות, ובכיותיהם של ההורים השכולים, הרעיות, הבעלים והילדים, נעשו חלק בלתי נפרד ממרקם החיים.

אלו המופקדים על בטחוננו לא שוקטים על השמרים. כמעט את הכל כבר ניסו, שינוי הוראות הפתיחה באש, הריסת בתי המחבלים, ומבצעים ליליים לתפיסת חשודים ומסיתים. אולם הטרור ושפיכות הדמים נמשכים ואף מתגברים.

יש רק דבר אחד שעדיין לא ניסו, וכבר כתבתי אודותיו פעמים רבות:

אם תתחיל הממשלה להקים מיד, בפועל ממש ולא בהבטחות סרק, ישוב יהודי חדש ביו"ש, או שכונה יהודית חדשה בירושלים, או פרויקט בינוי חדש באחד הישובים הקיימים, על שמו של כל הרוג מתחילת המאורעות האחרונים, והיא תכריז שכך תעשה גם בעתיד, תעצר האינתיפאדה המטורפת באופן מיידי, כיון שבזה שומטים את הקרקע ומבטלים מעיקרה את המוטיבציה של המחבלים.

זוהי הדרך היחידה, הבטוחה והפשוטה, ואין בלתה. למרבית הפלא, הרי ראש הממשלה, השרים וחברי הכנסת, יודעים בסתר לבם שזהו אכן הפתרון, רועדים מקול עלה נידף, ומפחדים לבצע את המוטל עליהם. ולא זו בלבד, אלא שמקפיאים את הבניה באופן שלא היה מעולם, גם לא בימי שלטון השמאל.

העובדה היא, שההקפאה איננה עוזרת במאומה לאהדה של אומות העולם, ההיפך הוא הנכון. הגויים רואים שאין אנו בונים בשטחים המשוחררים, ומבינים שממשלת ישראל מייעדת אזורים אלו עבור המדינה הפלסטינית, היו לא תהיה, ובמילא יורקים עלינו ומסמנים את הסחורות המגיעות מאותם המקומות שממשלת ישראל מודה שאין הם שייכים לה. והעיקר הוא שבכך משדרים למחבלים כי יש שכר לפעולתם וכי כדאי להם להמשיך במסע הרציחות והחבלות.

קול דמי אחינו ואחיותינו זועקים מן האדמה. אחרי כל פיגוע, ראש הממשלה מבטיח שוב ש"לא ישברו אותנו", הפרזידנט עורך ביקור תנחומין, מפכ"ל המשטרה מתנצל ש"לא היו התראות ממוקדות", בוז'י הרצוג מתריע שהכל קורה "בהעדר חזון מדיני", והתושבים ממשיכים לשלם בדם יקיריהם.

אין זכות קיום לממשלה אשר נכנעת לטרור ואף מזמינה אותו. כל אחד מהפוליטיקאים, מהראשון עד האחרון, עתיד לתת את הדין, על שלא פעל לחסל את גל הפיגועים, בדרך היחידה הנ"ל.

אלא שבינתיים, עד שהממשלה תתעשת, חייבים לקום כל ראשי הישובים שמעבר לקו הירוק, ולהתחיל כולם כאחד בבניית פרויקטים על שם הקדושים. תדע כל אם פלסטינית, שבנה ובתה היוצאים מהבית עם סכין, מקימים עתה עוד ישוב יהודי חדש ביו"ש. וידע עם ישראל, שדם בניו ובנותיו לא נשפך לשווא.

לכל היותר ישלח שר הביטחון את קלגסיו להרוס את "המבנים הבלתי חוקיים". הם יהרסו ואנחנו נבנה שוב ושוב. ובעקשנות ננצח. כל ההתיישבות קמה בצורה כזו. ולפחות תראה אז "ממשלת הימין" את פרצופה האמתי, שלא זו בלבד שאינה עומדת על דם אזרחיה, אלא אף מחבלת ומשתפת פעולה עם האויב בזמן מלחמה, עם כל המשתמע מכך.

תהליך זה גם יחייב את נציגי הימין לתגובה. הם, שרוממות א–ל בגרונם ערב הבחירות, בהבטחות לתנופת בניה בשטחים, לא יוכלו עוד להמשיך ולהסתתר מאחורי סינורו של ביבי.

השאלה היא רק מי ירים את הכפפה. מיהו "נחשון בן עמינדב", הראשון מבין ראשי הישובים, שיקפוץ למים, יתחיל בבניה, ויסחוף אחריו את עמיתיו במבצע של "חומה ומגדל", במסירות נפש להצלת העם והארץ?