האתגר של העיתונאים החב"דיים

משיח פרידמן, בית משיח

1.

"השפעתו של אדם מוגבלת היא בדרך כלל לסביבתו הקרובה, משפחתו וידידיו, או אם הוא מורה או מרצה, לחוג רחב יותר. לעומת זה, העיתונאי, שדבריו והגיגיו זוכים לתפוצה רבה באמצעות הדפוס, נהנה מהשפעה רחבה הרבה יותר; הוא אינו מוגבל כל כך הן מבחינת המקום – מכיוון שדברי דפוס מגיעים למרחוק, והן מבחינת הזמן – מכיוון שדבריו נרשמים ונשמרים".

כך הגדיר הרבי, במכתבו לעיתונאי, את השפעתה המכרעת של העיתונות הכתובה. הדברים נכתבו בשנת תשט"ו (מופיע ב'מכתבים' באנגלית, עמ' 191) ובשישים השנים שחלפו מאז, הלכה וגברה השפעה זו, שגדלה בינתיים לממדים עצומים פי כמה, עם התפתחות כלי התקשורת, הרדיו והטלוויזיה ומעל לכל: האינטרנט, שבחודש האחרון מלאו לו – יחד עם הוראת הרבי "לפרסם לכל אנשי הדור" את נבואת הגאולה – חצי יובל שנים.

ידועה לכל שיטתו של הרבי, לנצל את כל כלי התקשורת להפצת האור. ולא רק בפרסום מודעות 'קנויות' על ידי החסידים, אלא גם ובעיקר להחדיר ולהטמיע את המסרים בעומק העיתונות והתקשורת עצמה. לא רק כפרסומת חיצונית, אלא בתוך עמודי החדשות ומדורי הדעות, בתוך הראיונות וכתבות המגזין.

והרבי לא רואה זאת כ'עשיית טובה' לחב"דניקים מצד העיתונאים, אלא כצורך אמיתי של עבודת העיתונות עצמה. ראו כיצד מבהיר זאת הרבי למערכת העיתון 'פנים אל פנים' (אגרות קודש כרך חי, עמ' תע):

"לפלא אשר דווקא בחוברת פנים אל פנים מיום ו' ערב י״ב-י״ג תמוז, ימי הגאולה של כ״ק מו״ח אדמו״ר, אשר פרשת הימים ההם בטח ידועה לכבודו, נעדר בה זכרון הימים האלה. והרי בטח רבים מהקוראים מתעניינים במאורעות כאלו שרישומם ניכר עד היום, ויש מקום לומר גם כן שאדרבה, אלו אשר לעת עתה עדיין אינם מתעניינים בעניינים כאלו, הרי בשבילם ההודעה על דבר זה חשובה יותר, וכידוע המשל מחולה שאינו מכיר בחוליו, שמצבו אנוש על ידי זה יותר".

2.

אחד ומיוחד היה 'דובר חב"ד' האמיתי וגדול מפרסמי הרבי בתקשורת, הרה"ח ברק'ה וולף ע"ה. מסבו הגדול ר' אברהם פאריז ינק והפנים את החזון והשאיפה ש"הרבי שליט"א מוכרח להתפרסם מסוף העולם ועד סופו" והחל לפעול להגשמתו, בצעדי ענק.

כמסופר בתולדותיו (בספר "דובר שלום") ברק'ה אכן עמל והצליח להטמיע את המסרים של הרבי בתוככי הידיעות והכתבות בעיתונים ובשידורי החדשות ברדיו. בתשובה לשאלה "מה הכישלון שלך?" שנשאל פעם בראיון, השיב ברק'ה "אצלי כל יום שאין ידיעות על הרבי ועל חב"ד בעיתונות וברדיו הוא בבחינת חוסר הצלחה, כי לדעתי, כל יום צריכות להיות בתקשורת ידיעות וסיפורים בענייני הפצת המעיינות".

בדוגמת אברהם אבינו שאמר לקב"ה כי דווקא אחרי עבודתו לפרסום זהות הבורא: "עכשיו הוא אלוקי השמיים ואלוקי הארץ – שהרגלתיו בפי הבריות" אבל לפני כן "לא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ" – זכה ברק'ה להרגיל את שמו של הרבי בפי הבריות בארץ הקודש ולפרסם את דעתו בכלי התקשורת.

לצערנו, כיום – בעידן בו ישנם עשרות עיתונאים חב"דיים, חלקם בעלי השפעה רבה בכלי תקשורת גדולים ומרכזיים בארה"ק (כמו גם "אגפי דוברות" המתיימרים לייצג את הרבי וחב"ד) – איננו מגיעים לאחוזים בודדים מהחשיפה התקשורתית לרבי שליט"א ולדעתו הקדושה, בשנות פעילותו של ברק'ה…

ועל התירוץ האוטומטי שתשלפו עכשיו, כבר ענה הרבי במכתבו לעיתונאי (היכל מנחם ח"ג, עמ' קג): " . . לפלא גדול על שאין מנצל כל אפשריותו (על ידי המכתבי עת וכיו"ב) להפיץ היהדות המסורתית וערכי׳ (כולל – הפצת המעינות ג״כ כמובן) ואם לא עכשיו – אימתי?! והתירוץ ששמעתי מאחר ״מה תאמר המערכת״, עניתיו – שמקורו בלתי טהור, שברוב המכריע – גם אין לו יסוד. ושאם אין נמנעים כלל מלריב עם המערכת על ״הרמת״ המשכורת הגשמית, למה לא יתנהגו ככה (עכ״פ – מעין תוקף זה) בנוגע להרמת תוכן המאמרים והידיעות וכו׳?".

3.

הבעיה כיום ממש לא שם, במערכות העיתונים. הבעיה נעוצה עמוק עמוק בתודעת העיתונאים החב"דיים, שלעתים נראה שחלקם אפילו לא העלו בדעתם מעולם את הרעיון כי עליהם לנצל את מעמדם והשפעתם להפצת המסרים של הרבי. (וראויה לשבח, עיתונאית חב"דית אחת שכן משתדלת להזכיר את הרבי ולהביא את דעותיו, בכל פרסומיה בתקשורת. ממנה יראו וכן יעשו).

והבְּרוֹךְ הגדול הוא שברמה כזו או אחרת משקפים העיתונאים הללו את תודעת כלל הציבור החב"די… כולנו זקוקים להתנערות והתעוררות דחופה – לתפקידנו ומטרתנו העיקריים בעלמא דין: הפצת האור חוצה. לנצל כל הזדמנות וכל אפשרות לפרסם את הרבי מלך המשיח שליט"א, תורתו, הוראותיו ובשורתו.

תזכורת לכך אנו מקבלים ב'דבר מלכות' השבוע, הנחתם בהוראת הרבי: "ועוד והוא העיקר – שכן תהיה לנו בפועל ממש, ויתירה מזה, שכבר היתה לנו, בלשון עבר, ובפרט ע"פ הפתגם הידוע של רבותינו נשיאינו ע"ד הפירסום דביאת המשיח בעיתונים, כפי שנתקיים בפועל ממש בתקופה האחרונה שנתפרסם בכמה וכמה עיתונים בעולם כולו (ויש להוסיף ולפרסם עוד יותר) ש"הנה זה (המלך המשיח) בא", ותיכף – כבר בא – בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, ובגלוי לעיני כל באי עולם, ועאכו"כ "לעיני כל ישראל", ותיכף ומיד ממש".

זהו האתגר של העיתונאים החב"דיים (זהו אמנם תפקידו של כל חסיד, אך אין ספק כי הדרישה מתעצמת וכפולה מחסיד בעל מעמד והשפעה בתקשורת) – לפרסם את הרבי, ולא לשכוח את בשורתו ונבואתו 'הנה זה משיח בא' אותה נצטווינו לפרסם לכל אנשי הדור. זה חשבון הנפש שעלינו לערוך לקראת השנה החדשה.

[אז נכון, אני מבין היטב שחלקכם הגדול אוחזים בדעות שונות והפוכות ממני בנושא פרסום זהות הרבי כמשיח, אינני משלה את עצמי שדעותיכם ישתנו כל כך מהר… אבל עדיין, גם לשיטתכם – הרי בוודאי יש המון מה להוסיף ויש אפשרויות והזדמנויות רבות מידי שאינן מנוצלות, כדי לפרסם את הרבי ודעותיו.

זכות הציבור לדעת את דעתו של הרבי בכל נושא העומד על סדר היום: מחטיפת ילדי תימן ושלימות העם והארץ ועד ענייני חינוך, דת ומדינה וכו'. חובת העיתונאי החב"די להשתדל בפרסום הוראותיו ומבצעיו הקדושים של הרבי (הנה, כעת חודש אלול, למה לא לפרסם את הוראות הרבי לחודש זה, כגון בדיקת תפילין ומזוזות? מי מפריע לכם לעשות זאת?…) וכמובן, את בשורת הגאולה ונבואתו העיקרית של הרבי 'הנה זה משיח בא'. פרסמו זאת ע"פ דרככם ושיטתכם, אבל פרסמו].

4.

נחתום עם גילוי מאלף במיוחד, אודות יחסו של הרבי למתפרסם בעיתונות. במענה בכתב-יד-קודשו של הרבי בקשר לשאלת מניחי השיחה לגבי פרסומה בעיתונות של שיחת ש"פ תבוא ח"י אלול תשמ"ז, בה אמר הרבי ביאור על ז' התורות שאמר הבעש"ט בגן-עדן, וכך הגיב הרבי:

הדגשתי וכמה פעמים שלהדפיס ובפרט במכתב עת – צ"ל רק באם לא יפחידו וירחיקו עי"ז מלימוד המעינות. פשיטא שצ"ל מובן להרושם, ובאם אין לו תירוץ – לא ידפיסו הקושיא. ופשוט. עפ"ז – כל השקו"ט הנ"ל לא ידפיסו במכ"ע.

מה שמבהיל – שלכהנ"ל השתלשלות בפשוטו של מקרא ממש, אלא שלא הזכרתי! ובאם ימצאו רושם בסגנון ובתוכן מובן לקוראי מכ"ע – ידפיסו. אין הזמ"ג שאתחיל ללמד (לאחרי יותר משלושים שנה) א"ב!".

והדברים ברורים וחדים כתער. הרבי נוזף במניחים על כך שחשבו שאותה שיחה, כפי שהייתה ערוכה כאשר הכניסו אותה לרבי – מתאימה לפרסום בעיתונים, בעוד שבפועל, מעיד הרבי כי היא לא נרשמה בסגנון ובתוכן המובן לקוראי עיתונים והופיעו בה דברים שהיו עלולים להפחיד ולהרחיק מלימוד החסידות.

ומכלל לאו זה – אתה שומע הן: על שיחות תנש"א ותשנ"ב שהוגהו על ידי הרבי ואושרו על ידו לפרסום בעיתונים – חלים במלואם ובאופן החיובי, דברי הרבי במענה זה! שיחות אלו נכתבו "בסגנון ותוכן מובן לקוראי מכתב עת" ובוודאי הם "לא יפחידו וירחיקו עי"ז מלימוד המעיינות". אין ספק ואין חשש. כך קבע הרבי.

כזו היא שיחת ש"פ חיי שרה תנש"א, בה נאמר כי ". . "מלך המשיח . . עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם" – כפי שהכריזו ומכריזים במיוחד לאחרונה. ובהערה 108 שם: להעיר מדיוק לשון המדרש "עומד על גג בית המקדש" – שגגין לא נתקדשו . . דיש לומר שבזה מרומז שההכרזה "ענוים הגיע זמן גאולתכם" באה מחוץ לארץ שלא נתקדשה בקדושת ארץ ישראל, בדוגמת החילוק שבין גג המקדש להתוך דהמקדש עצמו".

כזו היא הערה 148 בשיחת ש"פ משפטים תשנ"ב, בה מבאר הרבי "בפרטיות יותר בנוגע לדורנו זה – שבר"ת ד"מיד" נרמזים ג' התקופות השייכות לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו . . ועל סדר הקירבה אלינו – משיח (מנחם שמו), יוסף יצחק,דובער (שמו השני של כ"ק אדנ"ע)".

וכזו היא גם שיחת ש"פ ויצא תשנ"ב, בה כותב הרבי "הדבר היחיד שחסר הוא – שיהודי יפקח את עיניו כדבעי, ויראה איך הכל כבר מוכן לגאולה! יש כבר את ה"שולחן ערוך", יש כבר את הלויתן ושור-הבר ויין המשומר, ויהודים כבר יושבים סביב השולחן – "שולחן אביהם" (מלך מלכי המלכים הקב"ה), יחד עם משיח צדקנו (כפי שכתוב בספרים שבכל דור ודור ישנו "א' מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח"), ובדורנו נשיא דורנו . . "

כידוע וכפי שניתן לראות גם בצילום, את שלושת המילים האחרונות "ובדורנו נשיא דורנו" הוסיף הרבי עצמו בכתב-יד-קודשו בעת הגהת השיחה לצורך פרסומה בעיתונות. מעניין למה היה חשוב לרבי להוסיף זאת? מה רצה הרבי שיבינו מכך קוראי העיתונים?

חבל על הזמן להתווכח מה הבינו אז לא רק החסידים, אלא גם כלל הציבור – מהשיחות הללו ומשאר שיחות נ"א-ב. אפשר פשוט לפתוח את עיתוני אותם ימים (ראו לדוגמא את הכתבה 'ימות המשיח של חב"ד' שפורסמה ב'הארץ' בחורף תשנ"ב) ולראות כיצד הם קראו והבינו את הרבי, לא פחות טוב מהחסידים…

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628