בין הוראה כללית למענה פרטי

משיח פרידמן, בית משיח

1.

שעות ההתוועדות האלו לא יעברו מתודעת החסידים וזכרם לא יסוף מזרעם. שבת קודש פרשת תזריע-מצורע, ו' אייר תנש"א בבית הכנסת ובית המדרש – ליובאוויטש שבליובאוויטש, 770. מתאר היומן "בשעה 1:45 נכנס כ"ק אדמו"ר שליט"א להתוועדות כשהקהל מנגן בחוזק את הניגון 'עד מתי'.

שיחה א' פתח כ"ק אדמו"ר שליט"א במילים "מ'האלט אין מקשר זיין אלץ מיט משיח", ודיבר אודות הדגשת ענין הגאולה בפרשיות תזריע-מצורע ואחרי-מות. כמו"כ אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א שנמצאים ממש בסמיכות לזמן המשיח "און אין אן אופן פון 'מראה באצבעו ואומר זה', 'הנה זה בא'". בברכה בעת הסיום אמר "ומשיח צדקנו בראשנו ונשיא דורנו בראשנו".

וזו הייתה רק ההתחלה של אותו פארבריינגען עתיר-גילויים. לקראת סיומו הודיע הרבי כי בשבת זו, עוד לפני תפילת מנחה "תהיה לידת והתגלות משיח צדקנו . . שזוכים לשמוע ההכרזה (בכל העולם ובכל סדר ההשתלשלות) ש"הנה זה (מראה באצבעו ואומר זה) מלך המשיח בא", והנה זה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בא . . "

ואכן, במהלך חלוקת המשקה שחתמה את ההתוועדות, קם הרה"ח דוד נחשון והכריז לראשונה מול פני הרבי את הכרזת קבלת מלכותו "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" ג' פעמים הכריז הרב נחשון 'יחי אדוננו', כשבכל פעם עונים אחריו חלקים גדולים יותר מקהל החסידים ב-770. חיוך רחב התפשט על פני הרבי באותו רגע.

מיד לאחר מכן מימשו רבים מהקהל את הזכות עליה עורר הרבי בסיום ההתוועדות "שיכולים להודות ולברך על לידת והתגלות המשיח: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" ובהערה 135 על מילים אלו "וי"ל גם מלשון נגיעה, שיכולים (לא רק להראות, אלא גם) לגעת (אנרירען – לקו"ת ר"פ שמיני)".

עם צאת השבת התפלל הרבי מעריב בזאל הקטן למעלה. טרם התפילה, במשך כמה דקות ניגן הקהל 'יחי אדוננו' ובכניסתו עודד הרבי את השירה בידו הק' וכשנעמד ליד הסטנדר – עודד (שלא כרגיל) בב' ידיו הק'. גם בצאתו אחרי התפילה עודד הרבי ניגון זה, עמו המשיכו החסידים לרקוד למשך זמן.

2.

אך רק כעבור כמה ימים, עם הופעת עיתון 'כפר חב"ד' הקרוב, בו נדפסה השיחה כפי שהוגהה ואושרה לפרסום על ידי הרבי – נדהמו החסידים למצוא את הגילוי הנשגב שהתנוצץ במרכזה ובשיאה של השיחה: הערה 67 האגדית והמופלאה, שהפציעה לפתע מתחתית העמוד, ומשם עלתה, זרחה והאירה את חיינו באור יקרות.

הערה 67 הגיחה לעולמנו בהמשך לדברי הרבי בגוף השיחה: "שמשיח נמצא בעולם בזמן ומקום הגלות, ובמצב של גלות, שסובל תחלואי הגלות [כהמשך הגמרא "אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש", "אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש, דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה"] . . ". את מספר ההערה מציין הרבי אחרי המילים (המודגשות) "רבינו הקדוש".

הסכיתו וקראו את לשונו הקדוש של הרבי שליט"א בהערה 67: "ושם (בהתחלת הסוגיא): "דבי רבי שילא אמרי שילה שמו, שנאמר עד כי יבוא שילה, דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו (כמו ינאי, כל אחד הי' דורש אחר שמו), שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו, דבי רבי חנינה אמרי חנינה שמו, שנאמר אשר לא אתן לכם חנינה, ויש אומרים מנחם בן חזקי' שמו, שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי". וראה גם ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד. איכ"ר פ"א, נא. וראה לקוטי לוי"צ על מארז"ל ע' קו ש"כל הדעות אמת הם ואלו ואלו דא"ח", עיי"ש.

ואנן (חסידים) נעני' אבתרייהו (בנוגע לרבותינו נשיאינו, ובפרט כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) – יוסף שמו, שנאמר "יוסיף אדנ-י שנית ידו גו' ואסף נדחי ישראל גו'", יצחק שמו, שנאמר "אז ימלא שחוק פינו".

[להערה זו מסומנות גם 2 כוכביות הפנייה לתתי-הערות המופיעות בשולי הגיליון. לא נעסוק בהם במסגרת זו, רק נציין ונמליץ על ה'הגות וואך' המאלף אודותיהם, מאת א. אברהם, תחת הכותרת "עצת הזעצער". פורסם בבית משיח לפני כעשור].

3.

קראו שוב את ההערה הזו ותענו לעצמכם: מה מבין ממנה כל חסיד מצוי שקורא אותה? איזו הוראה עליו ללמוד ממנה, בפשטות?

בפסקה הראשונה בהערה, סוקר הרבי את התופעה המתוארת בגמרא (סנהדרין צח, ב) "כל אחד היה דורש אחר שמו" כל קבוצת תלמידים האמינה והצביעה על רבם כמלך המשיח, תוך ציטוט פסוקים ומקורות המוכיחים זאת. אולי רק 'במקרה' חותם הרבי בדוגמא מהתלמידים שהצביעו ואמרו על רבם ש"מנחם שמו"…

בפסקה השניה כבר מגיעה ההוראה – לעניות דעתי, אין דרך אחרת לתאר את המילים הללו: "ואנן (חסידים) נעני' אבתרייהו (בנוגע לרבותינו נשיאינו, ובפרט כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו)" וכחסיד נאמן, ממשיך הרבי ומצביע מיד על 'הרבי שלו' – "יוסף שמו, שנאמר "יוסיף אדנ-י שנית ידו גו' ואסף נדחי ישראל גו'", יצחק שמו, שנאמר "אז ימלא שחוק פינו".

אז מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו? כיצד נוכל לקיים את הוראת הרבי אלינו, בהערה 67? על שאלות אלו יענה כל חסיד לעצמו. 26 שנה חלפו השבוע מאז הטיל עלינו הרבי את המשימה הזו, וחשבון נפש אישי, אמיתי ונוקב של כל חסיד מול הרבי – מתבקש ונדרש. ומכאן ואילך – המעשה הוא העיקר!

4.

אין זה סוד כי במקביל לשיחות ומאורעות התגלות המשיח ובשורת הגאולה במהלך שנות הנפלאות – אשר רק אחד מני רבים מהם תוארו בשורות דלעיל, ולצד שלל הפעולות והפרסומים הפומביים שזכו לאישורו ועידודו של הרבי – נרשמו בתולדות התקופה גם כמה וכמה מענות פרטיים בהם שלל הרבי פעולות ופרסומים מסוימים בנושא זה, ואין אתנו יודע עד מה וכו'.

לצערנו, בשנים האחרונות נעשו לא פעם ניסיונות נלוזים להשתמש ולנצל מענות פרטיים אלו כדי לנגח, לקרר ולהחליש את רוחם ופעילותם של החסידים הנאמנים להוראותיו המפורשות והברורות של הרבי שליט"א (כגון זו שצוטטה לעיל מהערה 67) אודות פרסום זהותו כמשיח, וה'מעשה רב' שהראה הרבי לעיני כל – בפרסום שיחותיו המוגהות בעיתונות ובעידוד שירת יחי אדוננו, קבל עם ועולם.

מול ניסיונות אלו חשוב להבהיר ולחדד את הדברים הפשוטים הבאים:

כבכל נושא ועניין במשנתו של הרבי, גם בסוגית גילוי זהות המשיח – המסרים, ההוראות והעידודים השייכים ומיועדים לכלל החסידים ולכלל הציבור נאמרו, נעשו ופורסמו על ידי הרבי בפומבי, לעיני כל ישראל.

יצוינו במיוחד, שיחות הקודש וההתוועדויות שהוגהו על ידי הרבי על מנת לפרסמם בעיתונות. השיחות עליהם העיד הרבי בכתב-יד-קודשו כי מיועדות הם "לעמא-דבר". שיחות שבהתאם לקביעתו של הרבי (על דרך השלילה – כשלא אושרו לפרסום, ומכלל לאו נשמע הן לשיחות שאושרו לפרסום) נכתבו "בסגנון ותוכן מובן לקוראי מכתב עת" ובוודאי הם "לא יפחידו וירחיקו עי"ז מלימוד המעיינות".

השיחות הללו, שנדפסו בעיתונות ולאחר מכן ב"ספר השיחות" תנש"א-ב, ומשם נלקטו ותומצתו בספר "בשורת הגאולה" (שיצא לאור בשנת תשנ"ג "בהסכמת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א") – נאמרו, נכתבו והופצו עבור כל אחד ואחת מישראל, בלי יוצא מן הכלל. הם האידיאל ותכנית העבודה שלנו כחסידים.

לעומתם, מענות הקודש הפרטיים – נאמרו, נכתבו ונשלחו לנמעניהם המסוימים בלבד, כמענה לשאלותיהם הפרטיות והספציפיות. וכפי שכבר הבהיר זאת הרבי מפורשות במכתבו מכ"ב מרחשון תשכ"ו: "אין מענה אחד נוגע לחברו, אפילו באם היה תוכן השאלה מתאים במאה אחוז, שהרי הוא (המענה) תלוי באופן השאלה וסגנונה, תכונת נפש השואל וכו' . . ". ועל דרך זה גם במענה בכתי"ק לרב לוי ביסטריצקי ע"ה: "פשוט שהוראה ליחיד בכל כיוצא בזה, ובפרט במכתב פרטי אליו- אינו הוראה לרבים כלל- כיון שעל פי רוב זהו תלוי בתנאי חיי היחיד, תכונות נפשו, האפשריות שישנן אצלו שכתבם במכתבו, ועוד ועוד". וכן במקומות נוספים.

לאור קביעתו הנחרצת של הרבי בעניין זה, ברור לחלוטין כי אותם כמה מענות פרטיים שנמסרו בשעתו לשלוחים ולעסקנים מסוימים ושללו פרסומים ופעולות מסוימות – יועדו עבורם בלבד, כמענה לשאלתם הספציפית באותו עניין.

כל חסיד בר-דעת מבין עד כמה מופרכת המחשבה והטענה אשר נפנוף בכמה מענות פרטיים בודדים – ידחו ויבטלו רח"ל את אותה 'תורה שלימה' של הרבי שליט"א בנושא גילוי זהותו כמלך המשיח, שניתנה לנו "כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם" בהוראותיו המפורשות שבשיחותיו המוגהות וב'מעשה רב' בעידודיו הפומביים בציבור.

הניסיונות הללו, לזרות חול בעיני הציבור החב"די, תוך כדי התייחסות אליו כנבער וחסר-דעת – נעשים במקביל לניסיונות מצד אותם גורמים לצנזר ולהתכחש לשיחות ואירועי בשורת הגאולה ולעידודי שירת יחי אדוננו. אנו עומדים אם כן בפני מזימה משולבת של מחיקת והעלמת השיחות והעידודים מחד, ופרסום מגמתי של מענות פרטיים המוצגים כהוראות כלליות מאידך.

והיא לא תצלח!

התמימות החסידית והאמונה הפשוטה בכל מילה מדברי הרבי, הנאמנות הבלעדית להוראותיו הקדושות והדבקות הבלתי-מתפשרת בהכרזת 'יחי אדוננו' שלעידודה הפומבי הקדיש הרבי כוחות עצומים במשך למעלה משנה, ומעל לכל: העקשנות והנחישות שלנו להפצת הבשורה ופרסום הזהות ולהנחלת תודעתם בקרב הדור הצעיר – לא רק יכריעו וינצחו את המערכה, אלא גם בעז"ה יקרבו ויסחפו אחריהם אפילו את אותם אלו התועים ומתכחשים, אשר יחד עם כל אשר בשם ישראל יכונה, יעמדו וישירו יחי לפני מלכנו בהתגלותו המלאה והמושלמת בקרוב ממש.

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628