לוי יצחק קירשנזפט
א' אלול. 'לדוד ה' אורי וישעי… הוריני ה' דרכך'. שמעתי פעם הסבר שזה המשך ישיר לפסוק 'כי אבי ואימי עזבוני'… אז דוד המלך מבקש מהשם יתברך, בבקשה, תעשה טובה, תהיה אתה ההורים שלי, במקומם, אבל את הפסוק הזה אומר גם מי שההורים שלו בחיים.
עם פתיחתה הנרגשת של שנת הלימודים, כולם אצלנו בבית קיבלו שדרוג. הילדה שעולה לכיתה א' קיבלה את הבמה הכי מרכזית כמובן, אבל יש עוד ילדים ברוך השם. אז אמא לקחה את המתרגשים של המעון החדש ואבא את כיתה א' וגן – יחלוקו.
ובמסדרונות בית הספר אפסע… אפוף מחשבות, בליבי תהיות, תפילות, תקוות, ואכזבות ישנות ממורים וממורות.
נכנסנו לכיתה, הגברת מתמקמת, מסדרת את הילקוט (250 שקל!) ומבחינתה אני משוחרר, כמעט, בכי סוער מנסר לפתע את חלל הכיתה. שלוש שולחנות מאחורה ישבה שם הבוכיה, והילדה שלי, נושאת אליי עיניים תמהות-שואלות: 'אבא, למה היא בוכה'?!
עכשיו לך תסביר…
אז היא הלכה להרגיע אותה ואני המשכתי בדרכי. אחר כך ניסיתי להבין מה הבת שלי לא הבינה…
נזכרתי בפתק שקראתי על דלת הזכוכית של משרד הרישוי (אולי איזה בוחן נחמד הדביק אותו למען נכשלי טסט שמיני) כתוב שם ככה:
על פי כללי האווירונאוטיקה, הדבורה אינה יכולה לעוף! משקל גופה, מיקום הכנפיים וגודלם אינו מאפשר לה להתרומם! אז איך זה שהיא בכל זאת עפה? אהה! זה בגלל שהדבורה אינה יודעת את זה. כשהדבורה פורסת כנפיה עם רצון להתרומם אין לה שום ידיעה בכללי האוירונאוטיקה… אין לה הבנה שהיא לא אמורה להצליח, אז היא מצליחה!
אז במחשבה לאחור הבנתי שאשתי ואני לא אמרנו לה אפילו פעם אחת מילות הרגעה כמו: 'יהיה קשה אבל את תתגברי', או: 'את תבכי אבל יש טישיו בתא הקטן', ו'בכלל כולם בוכים ביום הראשון'…
איך זה התחבר לי עם דוד המלך? פשוט מאוד, לשדר רוגע לילדים זה משימה יותר קלה, אצלי לפחות, אבל בתוכי פנימה השתוללה סערה של ממש, מה יהיה, ואיך יהיה, ואולי המורה, ואולי החברה, והצניעות בבית ספר, וסרטים (לא בשיער) ו… ו… הצילו!
דיברתי עם חבר קרוב, אבא ליותר מעשרה ילדים כן ירבו, והוא ענה לי בשאלה: ידוע מאמר חז"ל "שלושה שותפים באדם" מה דעתך, לוי, איך השותפות מתחלקת?
עניתי מיד 33.3 (טוב נו, למדתי מתמטיקה בבית ספר בעצמונה :), אבל הוא שלל. ניסיתי פתרונות נוספים אבל התשובה היתה מפתיעה ממש, ומחזקת. "תדע לך, אתה זה שמחליט כמה אחוזים לך וכמה לשותף, אם תתן לו לנהל 99% מהעסק זה יהיה ככה, אם תתן 100% עוד יותר טוב…".
וואו, הוריני ה' דרכך, באמת היא בכיתה נפלאה, עם מורה מצויינת, ומחשבה טובה עובדת – משנה מציאות וחלומות מגשמת, וכמו שהרבי תמה פעם באוזני א' החסידים שנאבד לו החיוך: "מה איתך?! הרי המלך בשדה!". אבא תמיד משדר לנו רוגע, כתפיים רחבות, חיוך על הפנים, עליי ועל צווארי ועוד ועוד…
אז תכוונו במילים הוריני ה' דרכך, אולי קצת נצליח לא להבין…
יפה מאוד! כתיבה מרגשת ומשובחת
יש"כ!