קצת נאיביות לא תזיק…

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי לשכונת הכרמל הצרפתי – חיפה

זה היה לפני עשר שנים. יצאתי אז עם חברי יוסי א. לשליחות בעיר סבו שבפיליפינים לקראת חג הפסח.

הבאנו איתנו מצרכי יסוד בסיסיים להתקיים, ובתוכם גם כמה עשרות ק"ג של בשר כשר כדי שיהיה לנו עם מה לחגוג בליל הסדר…

עמדנו בשדה התעופה jfk שבניו יורק, כשאחראית הבטחון בודקת את המזוודות והיא לא מבינה מדוע אנחנו שולחים ארגזים קפוא. ניסינו להסביר לה שזה לא משנה ואנחנו נשלם על תוספת המשקל אבל זה לא עזר.

כאילו משום מקום "נפלו לי מילים", פניתי אליה ואמרתי לה "תדעי לך שיש עשרות אנשים שלא יוכלו לחגוג את חג passover (פסח) אם לא תתני לנו לעבור עם זה. את מוכרחת לעזור לנו ולא רק להעביר את הארגזים אלא גם לוותר על תוספת התשלום בשביל הדבר החשוב הזה!"

זה לקח בדיוק חצי דקה של התלבטות, ואנחנו עברנו עם הארגזים והמזוודות… ברוך השם!

*

פרשת השבוע שלנו "כי תצא" מתחילה בציווי "כי תצא למלחמה על אויבך, ונתנו ה' אלוקיך בידך ושבית שביו".

בדרושי החסידות על הפרשה מעלה הרבי הראשון של חב"ד רבי שניאור זלמן את השאלה הפשוטה "והלא הנכון הוא לכתוב 'עם אויבך' ולא 'על אויבך'"?

ומבאר, כי התורה מלשון הוראה מלמדת אותנו על ההתנהגות האישית הנדרשת במלחמה היום-יומית, המלחמה עם היצר הרע והנפש ה'בהמית' שלנו. הנצחון במלחמה זו תלוי בכך שהיציאה למלחמה אף היא בצורה של "על אויבך".

כמו במלחמה פיזית – כאשר מרגישים כי האוייב חזק מאיתנו, או שווה לנו בכוחו וביכולותיו, יהיה לנו קשה מאוד לנצח – הרי מראש חושבים כי הוא החזק… לא כן הוא כאשר היציאה למלחמה היא בתחושת עליונות וניצחון – או אז הנצחון קרוב הרבה יותר, עד שלפעמים אין צורך להילחם..

גם במלחמה מול היצר צריך להתנהג באופן של "על אויבך", צריך להרגיש תמיד כי הטוב הוא החזק, כי הנפש שלנו והנשמה ה'אלוקית' והרוחנית שלנו היא האמת האמיתית שלנו, והיא האמת של העולם.

כך ורק כך – נוכל לנצח את ה"בהמה" שבנו, להתגבר על התאוות ולחיות חיים אמיתיים, חיים עם משמעות.

גם כאשר נדמה לרגע כי האוייב שבתוכנו רוצה להשתלט עלינו, או לגרום לנו לסרב לקיים איזו מצווה – עלינו לעמוד בכל תוקף על רצוננו לקיים את המצווה, ולהיות בטוחים כי זהו הדבר הנכון לעשות. אז נראה כיצד הרע נמוג והוא מוותר..

*

ביום ראשון הקרוב – ט"ו באלול, ימלאו 122 שנה לפתיחתה של ישיבת חב"ד הראשונה בעיירה ליובאוויטש, שנקראה "תומכי תמימים". מאז, קמו מאות ישיבות כאלו ברחבי העולם, בהן לומדים תלמידי ישיבות חב"ד.

מדוע נקראו התלמידים "תמימים"? מייסד הישיבה, הרבי החמישי של חב"ד רבי שלום דובער שניאורסאהן הסביר בהזדמנות – כי תלמידי הישיבה כוחם יפה לא רק בעת הלימודים אלא גם ובעיקר לאחר מכן, בעת היציאה "אל העולם".

כשסגורים בישיבה, בוודאי שהעולם כביכול "לא קיים". רק לומדים ומתפללים, ואז בוודאי שהנפש האלוקית "מרגישה טוב".

אך מה יקרה כשיצאו לעולם הגדול?

לשם כך מוכרחים להיות "תמים", ככתוב "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", וכפירוש רש"י "התהלך עמו בתמימות". תמימות אינה רק נאיביות כפי שאולי אפשר לחשוב, היא הכרה באמת האמיתית גם כאשר לעיתים נראה שהטבע אינו מכיר באמת זו.

כאשר תלמידים אלו לומדים כמה שנים בישיבה של "תומכי תמימים" – הם נעשים חדורים באמת זו שתלווה אותם לכל משך ימי חייהם.

*

העולם נראה לנו לפעמים "גדול עלינו", טרדות היום יום, רכילות, לשון הרע, רמאות – אלו הדברים שלפעמים מטשטשים את האמת ונראה כאילו "כולם כאלו", כאילו "כך הם החיים" וכאילו "אין סיכוי".

הדרך היחידה לנצח את האויב הזה הוא להיות מעליו. באמצעות לימוד התורה וקיום המצוות, תפילה מכל הלב ומעשה טוב מתחברים לנפש שלנו, לאמת האמיתית.

או אז יש כוח לצאת אל העולם, ולא לשכוח לרגע כי האמת היא כדברי דוד המלך בספר התהלים "דעו כי ה' הוא האלוקים – הוא עשנו ולא אנחנו, עמו וצאן מרעיתו".