המהפכה שהוחמצה – ממתינה רק לנו

משיח פרידמן, בית משיח

1.

"אתמול שלחתי מענה שלי הרשמי על השאלה, שאלת הרישום" אודות מכתב מענה זה, המוזכר כאן בפתח מכתבו השני של הרבי שליט"א אל ראש הממשלה דוד בן גוריון – סיפרנו בהרחבה בטור הקודם. את הטור הנוכחי נקדיש ללימוד ועיון אליבא דנפשיה, במכתב השני (אג"ק כרך ח"י, אגרת ו'תשטו) – שנכתב ונשלח כהמשך אליו, ועליו מעיד הרבי כי "הבא לקמן כתוב בלתי רשמי, וגם לא חצי רשמי".

"ולכן תקותי" ממשיך הרבי "אשר יסלח לי כבודו על כתבי בלי דיפלומטיא, ואולי גם הסגנון אינו מתאים להפרטי כל, וגם – על שאקדים איזו שורות ברעיונות שלכאורה פשוטים הם.

כיון שבעולמנו כל ענין אינו מופשטי אלא קשור באישים ותנאים, הנני משתמש בהזדמנות זו לבוא בשורותי דלהלן, אל כבודו בתור זה העומד בראש בעיית הרישום, ויותר מזה – שהשפעתו גדולה ברקע החיים שבארצנו הק', אשר הבעיה הנ"ל היא רק אחד הפרטים שלו.

בודאי שאין צורך להאריך בנקודה שתקופתנו זו היא תקופת הרת עולם, ביחוד בחיי עמנו בני ישראל בכל מקום שהם, הן בגשם והן ברוח. וכמו שהיה מתמיד בתולדות ימי עמנו, הרי הענינים הרוחניים משפיעים הרבה יותר על הענינים הגשמיים מאשר להיפך. (לא נעלם ממני, כי השקפה זו אינה עולה בד בבד עם שיטת החמרניות וכיו"ב, אבל אין זה נוגע כל כך להבא להלן).

מובן אשר לעת כזאת האחריות המוטלת על כל אחד ואחד – חשובה וגדולה פי כמה מאשר בשנים כסדרן, ובפרט האחריות המוטלת על אלה שיש להם השפעה גדולה בכמה שטחים בחיי עמנו, ואפשר גדולה עוד יותר מאשר המשפיע משער בנפשו.

ובכל ענין ודבר, הרי אחריות קשורה בזכות, וככל שתגדל האחריות של האדם, תגדל גם זכותו, כשנושא באחריות וממלא תפקידו בזה, ולאו כל אדם זוכה לאחריות – זכות גדולה וציבורית, וגם הזוכה לזה – לא כל שעה שעת הכושר היא למילוי התפקיד והאחריות".

2.

בתום דברי ההקדמה המאלפים הללו, הנכונים ורלוונטיים כל כך גם עבורנו, בתקופתנו ובתפקידנו, ניגש הרבי לפרט את כוונתו הספציפית לנמען המכתב – ראש ממשלת ישראל. "כוונתי כאן להשפעתו של כבודו, אשר איך שלא יוגדר המצב באופן רשמי, הרי בפועל בארץ ישראל כעת, הנה החלטתו של כבודו קובעת היא בשטחים הכי חשובים בחיי הציבור בארץ, ובזה – גם בכמה ענינים אשר בשטח הרוחני.

ואין לי עסק כאן בשאלה אם המשטר הוא דימוקרטי או לא, שהרי לא להתווכח באתי, וכנ"ל – מכתבי הוא בלתי רשמי ורק בהשייך להמציאות כמו שהיא בפועל, והמציאות שהנני רואה – שלכבודו השפעה הכי גדולה בעיצוב המצב בארצנו, אף שלפעמים יכול לפעול במישרין ולפעמים רק בעקיפין.

בשנים מלפנים שגור היה, בחוגים מסוימים, הפתגם אשר סתם בני ישראל הדרים בחוץ לארץ מוכרחים לדת ישראל ועניניה – כתריס בפני הטמיעה בעמים וכו', אבל אלו שימציאו "תריס" אחר במקום הדת, וביחוד – כל אלו שיסתדרו בארץ ישראל במסגרת משלהם איזו שתהיה, שהאווירה והשפה והמסגרת וכו' (לכאורה) תריס למופת הם – יכולים לוותר על דת ישראל, או בנוסח עקבי יותר – מה להם ול"מעמסה" זו שבחייהם, מעמסה יום יומית ובדבר גדול ובדבר קטן.

אבל מהלך והתפתחות הענינים בארץ ישראל במשך ז-ח שנים האחרונות – מבליט יותר ויותר את הנקודה, אשר כמה שלא יהיה גדול ההכרח בדת ועניניה לבני ישראל אשר בחוץ לארץ, מוכרחים הם עוד יותר וחיוניים לבני ישראל אשר בארץ ישראל. ואחד הטעמים היסודיים:

בארץ ישראל דוקא נראית סכנה אשר דור השני יקים טיפוס חדש, אשר בשם בני ישראל ידגול, אבל זר יהיה לעברו של עמנו על כל ערכיו הנצחיים והעצמיים, וגם מנגד לו – בהשקפת עולמו, בתרבות שלו ובתוכן חייו היום יומיים. מנגד למרות אשר עברית ידבר, בארץ האבות ידור וגם לשמע התנ"ך יתלהב".

[ובמאמר המוסגר, לא נוכל להתעלם ממקבילתה הזועקת של תופעה זו, העלולה להתרחש ובמידה ידועה כבר מתרחשת במחוזותינו, רח"ל היל"ת – כאשר יקום 'דור' צעיר אשר בשם החסידות וההתקשרות ידגול, אך זר ומנוכר יהיה לשיחות ומאורעות התגלות המשיח ובשורת הגאולה, על ערכיהם הנצחיים והעצמיים, וגם מנגד לו – בהשקפתו, בתרבותו ובתוכן חייו, למרות אשר אידיש ידבר, בכפר חב"ד ידור וגם לשמע הלקוטי-שיחות יתלהב…].

3.

"איני רוצה להאריך בנקודה כאובה זו כלל וכלל מטעמים מובנים (ובפרט שאיני רואה צורך באריכות). ואחד הטעמים, כי רוצה הנני לקוות אשר לא תקום פעמיים צרה, וסוף סוף גם מתוך בני הדור האמור יתריעו בקול גדול על סכנה האמורה וישמע הקול ויפעול פעולתו לקדם פני הרעה בעוד מועד. והרי דוקא בשנים האחרונות מורגשת תסיסה חזקה בחוצה לארץ ובארץ ישראל לדרוש ולתבוע תוכן רוחני בחיים, ואם להתעמק בזה, הרי הכמיהה היא אחרי משהו למעלה משכל האדם.

ובודאי שלא ירוו צמאונו של הנוער והצעירים של עמנו הנצחי – על ידי הסברות ושיטות מעשה ידי אדם היום, ואשר גורלם יהיה כגורל השיטות שנתחדשו אתמול ולא תמצאינה עוד בין החיים. וכאן המקום לדת משה וישראל, שבכתב ושבעל פה, ערכינו העצמיים מיום עמוד עם ישראל לפני ה' אלקינו בחורב ונשמע קול הגדול ולא יסף: אנכי ה' אלקיך גו' לא יהיה לך אלקים אחרים גו'.

ציווי והוראה – אבל בסגנון שפירושו גם הבטחה.

ומובן שאין כלל הכוונה לדתיות תיאורטית, כהשקפת עולם עיונית בלבד וכנושא להרצאות בימי חג ומועד, אלא אורח חיים בפועל ובמעשה, גם בימות החול וגם בענינים הנקראים בפי העולם ענינים חילוניים; והרי דתנו – בעיקרה מעשית היא.

שעת הכושר היא עתה מאין כמוה להטות ולשנות את כל רקע החיים בארץ ישראל לפרטיו – בכיוון האמור, ושעת כושר זו דופקת על פתחו, כי ביד כבודו האפשריות והזכות לנצלה באופן הכי יעיל. זכות ואפשריות שלאו כל אדם זוכה להם, ושלא היו כמותן משך ועשיריות בשנים.

. . בהזדמנות זו, ובבקשת סליחה על האיחור בזה, אביע תודתי על מה שבשעתו שלח לי את החוברת שלו, ואסתייע להאמור במכתבי זה – ממה שרשם על החוברת, בהזכירו את הארץ, הביטוי – ארץ הקדש. והרי התואר "קודש", כמו התואר "יהודי" תוכנו הוגדר והוקדש על ידי דורי דורות של עמנו, החל ממתן תורה –

שאז ניתן לנו התואר "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ושם ניתנה לעם ישראל ארץ הקדושה לגבולותי' "ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדול נהר פרת" -ועד לימינו אלה ועד בכלל".

4.

דמו בנפשכם את דוד בן-גוריון נענה לבקשתו זו של הרבי שליט"א ונרתם למשימה "להטות ולשנות את כל רקע החיים בארץ ישראל לפרטיו" תוך שהוא מנצל לכך את כל כוחו והשפעתו. אנחנו מתחילים בכלל לקלוט איזו מהפכה כמעט התחוללה כאן?…

לו בשנת תשי"ט היו מוטים ומשתנים כל רקע החיים כאן לכיוון הציות לקב"ה ולתורתו – הרי היו נחסכים מאיתנו כל כך הרבה צרות ואסונות. מחדלי כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים, התבוסתנות ומסירת השטחים שאחריה וכל מאורעות הדמים שבאו בעקבותיהם ביובל השנים האחרונות. את כל זה יכולנו לחסוך.

גזירת "מיהו יהודי" האיומה וכל נזקיה הנערמים עד היום הזה – כלל לא היו באים לעולם, לו כבר בתשי"ט הייתה נקבעת לדורות מדיניות הממשלה ככפופה לחלוטין לתורתנו הקדושה. גיוס בחורי-הישיבות היה יורד מהפרק וגיוס הבנות היה מתבטל כליל, ומונע מראש את כל הצרות והסערות בנושא. וכל אלו ועוד הם רק בתחום ה"סור מרע".

תארו רגע לעצמכם את ניהול המדינה והממשלה על משרדיה השונים, ובעיקר את מערכות החינוך והתרבות, העיתונות וכלי התקשרות – כשכולם מונהגים בדרך התורה והמצוות על פי רצון הקב"ה ביד נביאו – הרבי מלך המשיח שליט"א. (שאין כל ספק כי המהפך בהנהגת המדינה בעקבות מכתבו ובקשתו – היו מביאים בהכרח להכרה רשמית ומוצהרת ברבי שליט"א כנשיא הדור ומנהיגו).

אין מנוס מלקבוע כי פספוסו וטעותו הטרגית של בן גוריון, כשסירב למלא ולבצע את בקשת הרבי שליט"א ולחולל את מהפכת הענק הזו – היא ההחמצה הגדולה והגורלית ביותר בתולדות המדינה, ואולי אף בכל דברי ימי עמנו.

אבל אנחנו לא נשלים עם ההחמצה הטרגית הזו. לא לחינם זיכה אותנו הרבי להתוודע למכתבו הקדוש, שהעובדה כי לא התבצע למעשה בפועל על ידי נמענו – זועקת וקוראת אלינו לממש את בקשתו ודרישתו של הרבי העומדת במרכזו.

מהפכת הענק שהוחמצה אז, ממתינה עכשיו רק לנו. עלינו מוטל התפקיד להבאת המכתב הזה, במלוא משמעותו ועוצמתו – לידיעת ראש הממשלה הנוכחי, בעלי ההשפעה ונושאי התפקידים הבכירים, ובעיקר – לתודעת כלל תושבי ארצנו.

אגרת-קודש זו היא החזון שלהגשמתו המעשית בפועל ממש עלינו לשאוף ולפעול. זה המצע שלנו להנהגת העם היהודי בארץ הקודש – בשלטונו ובמלכותו של הרבי מלך המשיח שליט"א. זו תהיה ההכנה הראויה והמושלמת לקבלת פניו בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

לתגובות הערות והארות: mf7709@gmail.com \ 053-820-6628