על רגע פקיחת העיניים • מהתוועדות ר' רמי אנטיאן ע"ה

היש הנברא הוא היש האמיתי – על רגע פקיחת העיניים – משיעורו של החסיד והרה״ח רחמים אנטיאן ע״ה

דבר מלכות פרשת תולדות

על בחירתו של הקב״ה בישראל: הקב״ה ניסה להתבטא בכל סוגי הגילויים מאורו יתברך, אבל הוא לא מצא סיפוק עד שהוא הוציא מעצמו, מעצמותו ומהותו יתברך משהו שהוא מפנימיותו.

דיברנו שבעצם הבחירה החופשית אפשרית רק על ידי עצמותו ומהותו יתברך. רק הוא יכול לבחור באמת. והבחירה החופשית של עצמותו ומהותו יתברך הייתה דווקא בחומר של היהודי. והחומר הוא הדבר הכי גס, הכי עבה ותחתון שעליו אומר אדמו״ר הזקן שהגוף היהודי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם. החומר הזה הוא זהה בדיוק לגוף של הגוי אבל דווקא בחומר היהודי השם יתברך בחר להתבטא דרכו בעולמות.

לפי תורת הסוד האדם זה הקב״ה. שם ההויה י׳ק׳ו׳ק׳ כשכותבים אותו בכתיב מלא יודהאואוהא זה בדיוק בגימטריה אדם. מה זה הצלע של האדם? מה זה הצלע של הקב״ה ? זאת הפנימיות של הבורא יתברך. זאת אומרת כשרצה הקב״ה לבחור במי הוא יכול להתבטא בעולמות, בעולם הזה החומרי והגשמי הוא ניסה את כל סוגי הגילויים, כמו שאומר רש״י, שאדם טען בפני קב״ה שרק לו אין בת זוג: ״הביאן לפניו כל מין ומין זכר ונקבה, אמר לכולם יש בן זוג ולי אין בן זוג״, מיד ויפל, מלמד שהוא בא על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה. הקב״ה ניסה להתבטא בכל סוגי הגילויים מאורו יתברך, אבל הוא לא מצא סיפוק עד שהוא הוציא מעצמו, מעצמותו ומהותו יתברך משהו שהוא מפנימיותו.

לא רק שהקב״ה בחר להתבטא בעולמות דרך המציאות של ישראל, אלא שאנחנו מפנימיותו ומעצמותו יתברך. לכן הקב״ה עוזב את כל הגילויים ודובק בנו עד שנהיה לבשר אחד, עד שיהיה חיבור של העליון והתחתון ממש. זאת הבחירה האמיתית. כתוב ״אתם קרואים אדם ואין אומות העולם קרואים אדם״. אומרת הגמרא כשאמר אברהם אבינו ״שבו לכם פה עם החמור״, אומרת הגמרא, ״אל תקרי עם החמור אלא עם החמור״, עם שכולו חמורים. בחומריות הם דומים לנו בדיוק אבל המציאות האמיתית היא שאנחנו ׳אדם׳, בנו הוא בחר להתגלות, זאת הבחירה החופשית והאמיתית שאפשרית רק בעצמותו ומהותו יתברך. אומות העולם הם בריאה של הקב״ה אבל הם לא הכלי להתגלות הקב״ה בתחתונים.

על צירופי האותיות ובריאת העולמות:

״אנחנו חונכנו כל הזמן לחשוב שיש בורא גדול ועצום ויש נברא קטן ומסכן. ופתאום בשורת הגאולה מודיעה לך שלא, הקב״ה בחר לשכון בדבר שהוא בדיוק כמוהו, אנחנו הנוקבא שלו״

תכלית הכוונה של הבורא יתברך היא להתגלות. העצם לא שייך בו גילוי, אם הוא הכל איזה גילוי שייך בו ? איך העצם יכול להתגלות? אך ורק דרך החומר. כמו שניקח דף לבן שכולל את כל אפשרויות ההבעה, אתה יכול לכתוב עליו איזה סיפור שתרצה. זה כשהוא עצם הוא לא שייך לגילוי, כולו לבן. אבל כשאתה בוחר להתבטא בצירופים מסוימים אז אפשרות ההבעה היא רק באותיות, כך הוא בחר להתבטא, באותיות, האותיות הן הצלע, הן המילוי של יקוק. ומילוי, אומר האר״י הקדוש, בגימטריה אלוקים, 86. בעצמותו לא שייך גילוי אבל דרך ישראל שזה ראשי תיבות ״יש ששים ריבוע אותיות לתורה״, דרך האותיות שהן ישראל, עצמותו ומהותו יתברך יכולה להתגלות. להתגלות עד כדי כך שאומרים ישראל וקודשא בריך כולו חד, חד ממש. שאנחנו למעשה לא שתי מציאויות, אלא חל בינינו פירוד רגעי, ונוצר ׳היש הנפרד בדעתו׳. בשורת הגאולה של הרבי מלך המשיח שליט״א היא שאנחנו עומדים היום במצב שבו כולנו עוברים לחיים נצחיים כנשמות בגופים ללא שום הפסק בינתיים, ועוברים מיד לתחיית המתים. בתחיית המתים גופא מסביר הרבי יש שתי תקופות. בתקופה הראשונה בה אנו מגיעים למקור האור, מקור הגילוייים והתקופה השניה היא שכל אחד מאיתנו חוזר להיות עצמות ומהות ממש, כפי שזה מתבטא בכל סוגי הצירופים האפשריים ועוד למעלה מזה באינסוף יכולות. כל יהודי מתגלה ממש כבורא בגוף ללא שום העלם והסתר.

באופן כללי התקופה הראשונה עדין שייכת לגילויי האור. למרות שלא מתגלה האור אלא מקור האור, המקור של כל סוגי צירופי האותיות האפשריים. בלי אות אין גילויֿ, בלי שאנחנו מדברים אין גילוי לזולת, בלי אותיות אין אור, מתגלה המקור, שבלשון הזוהר נקרא בית פרעה, ״מני מתפרעין כל נאורין״, המקור שממנו מתגלים כל סוגי האורות. זה השלב הראשון, מתגלה מקור האור, ובו יש אינסוף עליות, אינסוף לגילויים, אז עדין שייך מטה ומעלה, עד מתי יש עליות ? עד אין קץ, אבל בסופו של דבר יש מקור שהוא למעלה ממקור האור, עצמותו ומהותו יתברך. שיש בו לא רק את היכולת להתגלות דרך אור, אלא אינסוף דרכים ואינסוף יכולות אליהן אנחנו לא מודעים. העצם ממש הולך להתגלות.

אז נושא השיחה של ׳תולדות׳ נ״ב הוא הבשורה הזאת שהיא שגילוי העצם הוא לא רק גילוי מקור האור אלא שגילוי העצם בא לידי ביטוי דווקא דרך הגוף היהודי. הרב׳ה שואל שאלה כזו, אנחנו יודעים שישראל דומים ללבנה, ושיאו של החודש הוא כשקיים הסהרא בשלמותה, זה קורה באמצע החודש בט״ו, אומר הרב״ה שאכן עברו ט״ו דורות מאברהם אבינו עד לשלמה המלך, שבתקופתו היה שיא הגילוי של העם. כשאנחנו מקדשים את הלבנה אנחנו אומרים שאנחנו עתידים להתחדש כמותה, אנחנו מחפשים את רגע החידוש. באותה אלפית שניה שבו עוברים ממצב של חושך גמור למצב של גילוי, אם נמשיל למה שאמרנו קודם, מה קורה באותו רגע בו יש חשכה גדולה, עצמות בהעלם, ושניה אח״כ העצמות הזו מתבטאת דרך הגוף היהודי, שבו היא בחרה לשכון ומתגלה דרכו.

אומר הרב״ה ששאלה זו מודגשת יותר בשייכות לראש חודש כסלו, חודש הגאולה שהוא כס לו, המורה לא רק על התחלת הגילוי אלא על שלמות הגילוי שנעשה בפועל. שנתמלא דיסקוס של לבנה, לבנה מתמלאת, ולא ברגע של אחרי ההעלם והכיסוי, רגע המולד. צריך לומר שבדמיון של הגאולה האמיתית והשלמה על ידי דוד מלכא משיחא,  מודגשת מעלה יתרה שיש במולד וחידוש גם לגבי מילוי ושלמות. זאת אומרת שרגע החידוש הוא עוד יותר גבוה מהרגע שבו הלבנה מלאה ושלמה.

בגאולה העתידה לבוא תתגלה אצל בני ישראל מעלה זו שהם עתידים להתחדש כמותה, מה הולך להתגלות בנו? העצם ממש. אותו דבר שהוא חשוך ונעלם ולא ידוע הולך להתגלות בקרבנו בצורה הכי גלויה שיכולה להיות, וזה דבר מזעזע. כי אנחנו חונכנו כל הזמן לחשוב שיש בורא גדול ועצום ויש נברא קטן ומסכן. ופתאום בשורת הגאולה מודיעה לך שלא, הקב״ה בחר לשכון בדבר שהוא בדיוק כמוהו, אנחנו הנוקבא שלו. כמו שזכר אינו הולך לפרות ולרבות אצל בעלי חיים חס ושלום, אלא הוא בוחר דבר שהוא בדיוק כמותו, הוא עוד יותר גבוה ממנו אפילו בזה שהנוקבא שלו יכולה להוליד. יש בעם ישראל בחלק הפנימי הזה של העצמות כוח הולדה שדווקא הוא זה שמביא לידי פועל את גילוי הזרע האלוקי, את גילוי הכוונה העליונה. והדבר הזה עתיד להתגלות באופן עצום שאנחנו לא יכולים לתאר אותו.

״אני מתפלל לדעת זה התינוק״

מסביר הרב׳ה שכדי להבין את המעלה שהולכת להתגלות בכל יהודי, ובנשות ישראל עוד יותר מאשר בגברים, צריך להבין מהי המעלה של התינוק שנולד על המעלה של אדם מבוגר. תינוק הוא בדוגמת הירח שמתחדש, פתאום יוצא תינוק לאוויר העולם, רגע ההולדה. ואדם מבוגר זה כשהלבנה במלואה, למה יש אצל תינוק מעלה לגבי אדם מבוגר שהוא בשלמות הגילוי שלו ? אומר הרב׳ה כי ידוע מאמר גדול בישראל: ״אני מתפלל לדעת זה התינוק״, זאת אומרת שהתפילה המושלמת מתבטאת דווקא בזה שנחזור להיות תינוקות. מה זה תפילה ? תפילה זה לשון חיבור, כשכלי חרס נשבר פעולת ההדבקה של כלי החרס נקראת התפלה, יש משנה שאומרת התופל כלי חרס. איך אני מתחבר לעצמות ומהות ששוכנת בקרבי ? כתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, העצמות שוכנת בקרבנו, היא בחרה לשכון בקרבנו, איך אנחנו מגלים אותה ? אומר הרב׳ה כי ההתפלה, החיבור לעצמות שבקרבך יכול להעשות רק אם תגיע לדעת התינוק, מה יש בתינוק ? אומר הרב׳ה, תינוק אינו יודע שום דרגות באלוקות, הוא לא יודע מה זה הספרות ולא יודע גימטריות ואינו יודע עליון ותחתון, הפשטות של התינוק הוא בזה שאינו מתבייש, וכשהתינוק קורא לקב״ה הוא מתכוון לעצם ממש, כפי שהוא למעלה מדרגות ותארים, מהותו ועצמותו ממש. יש מעלה בתינוק כפשוטו לגבי גדול בישראל. הגדול בישראל מתפלל לדעת התינוק, התינוק לא מתפלל לדעת הגדול, התינוק זה הדבר בעצמו. תינוק אין לו מושג בדרגות ובתארים הוא לא צריך לעשות את כל המסע הזה של להוריד את המסכים, לשלול את כל התארים, להרים את כל המסכים, הוא לא זקוק לזה, כוונתו היא לקב״ה בעצמו שלא בגדר דרגה ותואר ומעלה.

אצל גדול בישראל שיודע ומבין את הפלא של האלוקות, גם ההתקשרות לקב״ה בשלמותה היא באופן של הפשטה ושלילת מציאותו, שלילת ההבנה וההשגה עד לביטול במציאות ומסירת הנפש, עד שהוא מגיע לנקודה פנימית בה הוא מבטל עצמו לגמרי, אבל הדרך שלו להגיע לזה היא על ידי הפשטת מסכים, מה שאין כן אצל התינוק שמלכתחילה העצמות אצלו היא בגילוי, כל מציאותו, אכילתו ושתייתו היא בגילוי עצמי בלי שום תואר ודרגה.

מה העבודה, מה הבשורה שהרב׳ה מביא לנו בעצם גילוי הסוד הנורא הזה, שבעצם יהודי, ׳היש הנפרד׳ הוא בעצם ׳היש האמיתי׳, אז מה זה אומר לגבינו ברגעים האחרונים האלה של הגלות ? הרב׳ה מציין לנו היום מצב שבעצם עבודת הבירורים נגמרה, שכל ישראל עשו תשובה, כבר צחצחו את הכפתורים, אנחנו נמצאים בשיא זמן הגאולה, במעבר של נשמות בגופים באופן נצחי, הדור הזה עובר ישר לתחיית המתים. מה הבשורה הגדולה של הרב׳ה אלינו בעניין הזה?  בפרשת ׳לך לך׳ הרב׳ה אומר ״לך לך אל הארץ״, דווקא למטה בארץ, בחומר היהודי, שם אראה אותך בעצמותך ומהותך בגילוי. כי בדרגות האלוקות אברהם זה הקב״ה, והקב״ה אומר לעצמו שאם אני רוצה להתגלות אני חייב לרדת לארץ ושמה להתבטא דרך החומר היהודי.

איך מגיעים לנקודה הזו ? שואל הרב׳ה, על ידי יציאה מהרגילות. לא רק מהרגילות של החיים הטבעיים של ענייני הפרנסה, הדימוי העצמי, ענייני החברה, אלא גם לצאת מהרגילות בקדושה, לצאת לגמרי מכל ההנחות שהיו סובבות אותך קודם, אין יותר בורא ונברא, יש ״ודבקו והיו לבשר אחד״, יש איך שאנחנו והבורא חוזרים להיות דבר אחד ממש. צריכים להתחיל להתרומם לעלות מהדרגה של הנברא לבורא וזה אפשרי לעשות רק על ידי חזרה לעניין הראשוני, ההיולי הזה, של רגע הלידה. אם לא נשתחרר ונחזור להיות תינוקות לא נצליח להגיע לדרגה הזו, הראשון שיפרוץ את הדעת הזו הוא יסחוב אחריו את כולם.

גילוי העצם באלפית השניה של פקיחת העיניים

ואומר הרב׳ה: ביאור העניין בעבודת כל אחד ואחד מישראל, התחלת היום של כל יהודי היא ׳במודה אני׳, ברגע שניעור היהודי משנתו, וקודם לזה ולמעלה מזה, לפני ׳מודה אני׳, ישנה אלפית שניה של התגלות מציאותו כפי שהיא לעצמה, כפי שהבורא הוא לעצמו. לפני שמתחילה איזו תנועה של יציאה ממציאותו, ברגע של פקיחת העיניים, רגע של תחיית המתים, רגע שהעצמות מתגלה דרך הגוף שלך. ברגע שניעור משנתו, שאין כאן שום דבר זולת התגלות נקודת העצם, חידוש ולידת מציאותו, כי עד שלא פקחת את העיניים לא היית בגדר מציאות. אחרי ההעלם בעת השינה, אחרי ההעלם העצמי של הבורא כפי שהוא לעצמו, שבו אין גילוי אשר להיותו מציאות אחת עם עצמות ומהות, ״ישראל וקודשא בריך הוא כולו חד״, נעור ומתגלה עצמות ומהות שבו, וע״פ זה יש לומר, אומר הרב׳ה, שהמהעמד ומצב של ׳נעור משנתו׳, היינו, שהגלות משולה לשינה. איך מתעוררים מהגלות ? ההתעוררות הזו מהגלות היא היסוד לכל ענייני העבודה. אם אנו רוצים להגיע לשורש הכוונה הפנימית צריך להגיע לתוך הנקודה שבה נתת רשות לברוא את העולמות ומשם להמשיך לגאולה האמיתית והשלמה.

לפני שנבראו העולמות החלטנו שאנחנו יוצאים מתוך המילוי, מוציאים את הצלע והופכים להיות מעלה ומטה, אבל המציאות האמיתית של הזכר והנקבה היא אחד, ודבקו והיו לבשר אחד, באמת האר״י הקדוש אומר שהבריאה הראשונה הייתה עם שני פרצופים, אנדרוגינוס, זכר ונקבה גם יחד, המציאות הייתה אחת לא שתיים, אח״כ הייתה נסירה, העצמות היא אחת לא שני דברים. אז לפני הכל, לפני כל דבר אחר, לפני ה״יחי״ שאנחנו אומרים, באה התגלות העצם. אומר הרב׳ה, וע״פ זה מובן שעיקר החידוש העיקרי זה ביאת משיח והתגלות מציאותו, ״מצאתי דוד עבדי״. ההתגלות של הבורא קודם כל היא באה דרך דוד, דרך הרב׳ה מלך המשיח שליט״א ואחר כך דרך המשיח שיש בכל יהודי כפי שזה משתלשל מהרב׳ה המלך המשיח, כי כל פרטי העניינים של האחרי זה, התגלות המלך המשיח, הפעולות של מלך המשיח, כולם באים כתוצאה מהתגלות המציאות הזו, קודם כל העצם ואחרי זה כל הגילויים. אומר האר״י הקדוש מצאתי דוד עבדי, איפה הוא מצא אותו ? בסדום, איפה בסדום ? במערה. איפה במערה? אצל לוט. איפה אצל לוט? בזה שהוא שכב עם שתי בנותיו ויצא מהן רות המואבייה שממנה יצא דוד המלך. מהחומר הכי תחתון, שמה מצאתי ״דוד עבדי״, דווקא מהחומר הכי עכור הכי תחתון, במשכב הנחש, שמה הוא בחר להתגלות. את הנקודה הזו הוטל עלינו לברר במשך 5750 שנה עד שהכריז הרבי מלך המשיח שליט״א שתמה עבודת הבירורים, והתחילה עבודת הייחודים, עבודת הגילויים, לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש. אז הנקודה הראשונה, ׳כל ימי חייך להביא לימות המשיח׳ היא באותו רגע של פקיחת העיניים וההכרה שבעצם באלפית שניה לפני שאני מכיר וכולי׳, בעצם בשניה הזו התגלתה העצמות. אם נוכל לקחת את הדבר הזה ולמשוך אותו הלאה עוד אלפית שניה זו כבר התגלות ממש.

ב׳ הדרגות שבתחיית המתים

מה זה ב׳ הדרגות שבתחיית המתים. בדרגה א׳ שבתחיית המתים מדובר שעדין יהיו עליות וירידות. איפה שייך למטה ולמעלה ? כשיש אותיות, אחד שמדבר יכול להיות חכם מאוד או טיפש גדול, יש עליות וירידות. אומר הרב׳ה, אך עיקר גילוי העצמות לעתיד לבוא בדרגה ב׳ שבתחיית המתים תהיה באופן שאין שם מעלה ומטה אין יותר עליונים אין יותר תחתונים אין יותר אני שואף לעוד משהו, כל הגילויים נגמרו, כשהמעלה והמטה שווים, כי המשכה זו מהעצמות היא מקור האור. כשמסתכלים בכדור של השמש יש שם קרניים כאלה או אחרות ?  הכל שווה, זה הגוף עצמו. אומר הרב׳ה יותר מהגוף עצמו, אפילו המקור של הגילויים הוא קטן עלינו כי אין לו שייכות לזה כלל, גילוי זה לעתיד לבוא בעולם הבא בדרגה ב׳ שבתחיית המתים וזה אומר שלעתיד לבוא יתגלה שהיש הנברא הוא היש האמיתי. היש הנברא שבהרגשה שלו מציאותו מעצמותו הרי זה גופא מצד זה שהתהוותו היא מהעצמות, שמציאותו היא מעצמותו ולעתיד לבוא יתגלה ביש הנברא שהוא הוא בעצמו היש האמיתי.

על ידי עבודה בעולם הזה, שדווקא בו היש הנברא מעלים על היש האמיתי, על ידי הסרת ההעלם וההסתר בא לידי גילוי ויתגלה היש האמיתי ביש הנברא. אומר הרב׳ה שיש נקודה שבה מתגלה בקרבנו היש האמיתי שהוא למעלה ממקור האור.

בעניין זה אומר הרב׳ה בפרשת תולדות נ״ב, יכול וצריך להיות גם ברגע זה ממש על ידי התעוררות מחודשת בתוקף מחודש של עצם הנשמה, על דרך ׳נאור משנתו׳, התוקף שלנו צריך להיות באותו רגע שאנחנו קמים, זה גילוי העצם,  אחרי זה הכל מתחיל לרדת למטה. בשניה שאתה מתעורר להביא לימות המשיח על ידי זה שאתה מוסיף עוד מצווה אחת כדי להכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, להביא להם תשועה והצלה.

מצווה אחת אומר הרב׳ה, לאו דווקא בדברים נעלים הקשורים עם גילויים אלא גם בעניינים פשוטים, לתת את הצרכים הגשמיים של עוד יהודי, דווקא בחומר, לעזור, לעשות טובה ליהודי בגשמיות כפשוטו זה לבד יכול להכריע את כל העולם כולו לכף זכות.

איך עושים את זה בסופו של דבר ? הנקודה המרכזית של השיחה הזו, איך מגלים את נקודת העצם שבקרבנו ? לדרגה ב׳ שבתחיית המתים ? על ידי קריאת ״יחי״. ההפטרה בשבוע שעבר מסתיימת בהכרזה ״יחי אדוני המלך דוד לעולם״, נצחיות מלכות דוד שנמשכה במלכות שלמה ששלמותה על ידי המלך המשיח שתוכנה של הכרזת ״יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד״ היא התגלות מציאותו של מלך המשיח, התגלות מציאות המלך המשיח היא התגלות היש האמיתי שבקרבנו, לכן יש על זה כל כך הרבה התנגדות, לכן מגרשים אותנו ולא נותנים לדבר, רק אחרי הקריאה באה התגלות לעיני כל. לא סתם העקשנות הזו לקריאה יחי, הקריאה היא התגלות היש האמיתית שבדרגה ב׳ שבתחיית המתים בקרבנו בגילוי.